התיישנות של ארנונה: המחוזי הפחית כ-300 אלף שקל מהחוב

לבעל מסעדה ב"חוצות היוצר" בירושלים היה חוב ארנונה בסך 618,500 שקל על תקופה של כשלוש שנים, מ-1999 ל-2002. בימ"ש השלום דחה את טענות בעל החוב, שבין היתר טען כי פרע את החוב באופנים שונים, ואף טען כי התביעה לא הוגשה נגד הגורם הנכון, שכן מי שהחזיק בנכס הייתה חברה בשליטתו, ולא הוא אישית.

בנוסף, הוא אף טען כי חלק מהחוב, המתייחס לשנים 2000-1999, התיישן, כיוון שחלפו יותר משבע שנים עד למועד הגשת התביעה - יוני 2007.

לעניין זה בימ"ש השלום קבע כי מאחר שהמערער שילם לעירייה תשלומים שונים עד שנת 2006, הרי שלמעשה בהתנהגותו הוא הודה "בקיום זכות התובע" כלשון חוק ההתיישנות, ולפיכך בשנת 2006 "אופס" מרוץ ההתיישנות וספירת השנים החלה מחדש.

בתגובה לפסיקת השלום, הגיש האיש ערעור בבית המשפט המחוזי בירושלים, בו חזר על שלוש הטענות שטען. בנוגע להתיישנות, הוא טען כי התשלומים ששילם עד שנת 2006 היו עבור סילוק חובות קודמים שבגינם הוגשה נגדו תביעה בזמנו. כלומר, טען המערער, לתשלומים אלה אין קשר לתביעה הנוכחית, שעוסקת בחובות מאוחרים יותר.

צילום: אימג'בנק/thinkstock

מנגד, העירייה טענה, בין השאר, כי למערער היה "מכלול של חובות" ארנונה. ברגע ששילם על חובות עבר, מבלי לציין בגין איזה חוב הוא משלם, יש לראות בכך משום הודאה במכלול החובות, המצדיקה את "איפוס" ספירת ההתיישנות.

לא הציגה ראיות

השופטים גילה כנפי-שטייניץ, ד"ר יגאל מרזל ואריה רומנוב קיבלו את טענת המערער בדבר התיישנות חיובי הארנונה לשנים 2000-1999. התוצאה הייתה דרמטית – הפחתה של כמעט חצי מהחוב.

השופטים הציגו וניתחו את הסעיף הרלוונטי בחוק ההתיישנות, ולפיו, במצב שבו בו נתבע הודה "בקיום זכות התובע", הדבר "מאפס" את מרוץ ההתיישנות, כך שיש לספור אותה מחדש החל ממועד ההודאה.

אלא שהשופטים הבהירו כי ההודאה, או המעשה המהווה הודאה, צריך להיות ברור ומפורש. בכך דחו השופטים את גישת "מכלול החובות" של העירייה.

לאחר שסקרו את הראיות, כולל התייחסותה של העירייה עצמה אל המערער במהלך השנים, השופטים השתכנעו כי התשלומים ששילם לאורך השנים אכן כיסו חוב ארנונה קודם (מ-1998), שגם בגינו הוגשה נגדו בזמנו תביעה קודמת בבית משפט, וללא קשר לחוב שבגינו הוגשה תביעה זו. "המשיבה לא הצביעה בראיותיה על כל תשלום ששילם המערער לאחר סילוק חובו הפסוק שיש בו כדי להעיד על הודאה בחיובי הארנונה נשוא ההליך", הוסיפו השופטים.

משכך, השופטים קבעו כי לא ניתן לראות בתשלומים ששילם המערער לסילוק חוב קודם, משום הודאה בזכות העירייה לחיובי הארנונה לשנים 2000-1999, הפותחת מחדש את מרוץ ההתיישנות.

לפיכך, בסיכומו של דבר, הערעור התקבל בכל הקשור לטענת ההתיישנות ונדחה בנוגע ליתר טענות המערער.

בהתאם לשערוך שערכו הצדדים, נקבע כי במקום הסכום שפסק בית משפט השלום, המערער ישלם לעירייה סך של 350,432 שקל בגין תקופת החובות הנותרים לאחר החוב לשנים 2000-1999, לגביהן נקבע כי החוב התיישן, כאמור.

עוד נקבע כי העירייה תשלם למערער את הוצאות הערעור בסך 15,000 שקל.

לפסק הדין

• ב"כ המערער: עו"ד דניאל עזריאל

• ב"כ המשיבה: עו"ד רון חמד

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"