להגנה של דנקנר יהיה קשה להמציא את עצמה מחדש

המרוויח הגדול מפרשת הרצת מניות אי.די.בי אחזקות בסמוך להנפקת המניות בפברואר 2012, שבמסגרתה הורשעו השבוע איש העסקים נוחי דנקנר ובנקאי ההשקעות איתי שטרום, הוא ללא ספק השותף השלישי לתרמית - סוחר המניות עדי שלג. האחרון הוא מי שהיה איש הביצוע, וטביעות האצבע שלו היו מרוחות על ביצוע העסקאות המתואמות והתרמיתיות בהיקף של 42 מיליון שקל שהשפיעו על השער ויצרו מצג מלאכותי של התעניינות במניה. שלג השכיל למהר ולחתום על הסכם עד מדינה, שבו המדינה התחייבה לתת חסינות מהעמדה לדין לו ולאשתו מאיה, שבאמצעות חשבונות חברת סיטי ברוקר שבבעלותה בוצעה בין היתר ההרצה; ואילו שלג התחייב לסייע לפרקליטות להוכיח את אשמתם של דנקנר ושטרום, גם אם בדיעבד תרומתו היתה מוגבלת יחסית.

בימים הסמוכים למתן הכרעת הדין ניכר החשש בלבם של שלג ומקורביו שאם השופט חאלד כבוב יזכה את דנקנר ושטרום, הוא גם ידחה כליל את עדותו ובמקביל יבקר את החלטת המדינה לחתום איתו על הסדר. וזה היה בדיוק המקום שאליו כיוון במהלך המשפט צוות ההגנה, שהיה משוכנע לפני הכרעת הדין בהצלחתו למוטט את עדותו של שלג. בהגנה קיוו לפגוע באמינותו של שלג בעיני השופט. הם גם קיוו שהשופט ישתכנע במשקל הרב שיש לעדות ביחס לשאר הראיות בתיק וכך להוביל לזיכוי. קיוו והתבדו.

כפי שעולה מהכרעת הדין, היה מדובר בעיקר במשאלת לב. ראשית, כבוב השתית את ההרשעה על הראיות הנסיבתיות הרבות שאספה רשות ני"ע. שנית, כבוב הכריע בסופו של דבר כי עדותו של שלג היתה עקבית ואמינה.

לעובדה הזאת יש חשיבות רבה לצעד הבא שצפוי מצד דנקנר ושטרום - הגשת ערעור לבית המשפט העליון. בהיעדר ברירה אחרת עבורם, השניים עשויים לנסות לשכנע גם את שופטי העליון כי שלג הוא עד מדינה בעייתי. אלא שכבוב התכונן לכך מראש. כבוב הבהיר כי המשקל שנתן לעדותו של שלג בהחלטתו קטן ממילא, ולכן מבחינת שופטי העליון הערך של קבלתה או דחייתה מוגבל. כמו כן, שופטי העליון לא מתערבים בדרך כלל בקביעת מהימנותם של עדים, משום שהדבר שמור לשופטים שהתרשמו מהם באופן ישיר באולמם.

צילום: אוראל כהן

חלק לקוי לא פוסל את הכל

עיון בהכרעת הדין מגלה כיצד כבוב התמודד עם שלל הטענות שהעלתה ההגנה נגד שלג במהלך המשפט. כך, למשל, הסנגורים גיורא אדרת ויפעת מנור־הררי מצד דנקנר ואיריס ניב־סבאג ונוית נגב מצד שטרום טענו בלהט שההבדל בין גרסאותיו של שלג בחקירותיו, לפני שחתם על הסכם עד המדינה ולאחר שחתם על ההסכם, לא מאפשר לשופט להאמין לו. כבוב דחה את הטענה על הסף: "הזדמן לי לתהות על קנקנו של עד המדינה, שעה שעמד על דוכן העדים במשך עשרות שעות. שלג הוא עד מדינה, וככזה הוא שותף לדבר עבירה שקיבל טובת הנאה תמורת מסירת גרסה שמפלילה את שותפיו. שלג אינו טלית שכולה תכלת. עם זאת, עדותו בבית המשפט הותירה רושם חיובי ומהימן. שלג הותיר רושם של אדם עקבי, מתון ושקול. הסבריו וגרסתו מתחילה ועד הסוף לא השתנו ולו במקצת וגרסתו נותרה עקבית וברורה".

טענה נוספת שנשמעה בלהט מצד ההגנה נגעה לאיכון הטלפון הנייד של שטרום, שנעשה בידי מומחה שהגיש את ממצאיו לבית המשפט, ושחשף לטענת ההגנה שקר שמוטט את כל גרסתו של שלג, המיוצג על ידי עורכי הדין גיל דחוח וגלית רוטנברג — שטרום לא נכח כלל במשרדי ISP ב־21 בפברואר 2012. לכן שלג, בניגוד לדבריו, לא פגש את שטרום ולכן, לטענת ההגנה, לא יכול היה לקבל ממנו הנחיה מפורשת, פנים אל פנים, להריץ את מניית אי.די.בי. "האם היה מפגש ביום 21 בפברואר 2012 בין שלג לשטרום?", שאל רטורית כבוב והוסיף כי "על פניו, המסקנה המתבקשת מניתוח ראיית ההגנה הנה שמפגש כזה לא נערך במקום ובשעה המצוינים על ידי שלג". אלא שאז כבוב מיהר להוציא את האוויר ממפרשי ההגנה כשכתב כי "הצדדים התאמצו לשכנע את בית המשפט בסוגיה זו בהביאם חוות דעת מומחה לעניין האיכונים. סבורני כי לשווא העניקו לחוות הדעת משקל כה רב, שכן בסתירה אין די כדי למוטט את מלוא גרסתו של שלג".

כבוב הסביר כי הפסיקה הכירה בכך ש"ניתן לפלג עדות שנשמעה בבית המשפט, תוך קבלה שלה בעניין מסוים ודחייתה בעניין אחר, באופן המאפשר לבסס ממצאים עובדתיים על אותם חלקים שנמצאו מהימנים". במילים פשוטות: כבוב קבע שאם חלק אחד בעדות מעורר קושי, זה לא אומר שכולה לא נכונה. כדי לחזק את עמדתו המשפטית, כבוב גם ציטט מפסק הדין שנתן בית המשפט העליון בערעור שהגיש ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט על הרשעתו בקבלת שוחד בפרשת הולילנד. כבוב הזכיר שנקבע שגם עדות עד המדינה בפרשה זו — שמואל דכנר — התגלתה לעתים כבעייתית וכי "אף שנסיבותיה שונות מענייננו, יש לציין שבית המשפט שם מצא שאין לבטל כליל את עדותו חרף סתירות, קטנות כגדולות, שנמצאו בה". "בענייננו", הוסיף כבוב, "מצאתי לקבוע שאין זה המקרה שבו הפרכת היבט מסוים בגרסתו של עד מדינה יש בה כדי למוטט את שאר ההיבטים של הודעתו ועדותו או לקעקע את מהימנותו באופן מוחלט".

מימין: נוחי דנקנר והשופט חאלד כבוב. הכרעת דין נחרצת צילומים: אוראל כהן

ההגנה הגיעה לאביו של שלג

צוות ההגנה ניסה לקעקע את אמינותו של שלג בדרך נוספת כשטען כי שלג הוא רמאי סדרתי. לפי כבוב, "ההגנה מפנה לעניין זה למזכר בעניינו של בן יפת, שעליו חתום חוקר רשות ני"ע, שעיקרו סיכום ממצאים ראשוניים מבדיקה מודיעינית שנערכה בנוגע לפעילות של ISP בשנים 2009–2010, ושממנה עולות עשרות עסקאות החשודות כמתואמות שבוצעו מול סיטי ברוקר (שהיתה אז בבעלות בן יפת ומאיה שלג). החקירה הוקפאה ונגנזה לאחר מכן בדצמבר 2012".

"טענות בהקשר זה הועלו עוד בשלביו הראשונים של ניהול התיק", כתב כבוב. "בתוך כך, בקשת באי כוחו של שטרום לחקירת הפעילויות שבהן סחרה ISP אל מול יפת או סיטי ברוקר נדחתה בשלוש ערכאות משפטיות שונות, כולל בהחלטה שניתנה על ידיי ב־2014. כפי שקבעתי בהחלטתי דאז, אין חולק כי שלג פעל בענייננו גם מתוך מניע של העשרת כיסו בביצוע העסקאות המתואמות תוך הסתרתן משטרום".

אך מבחינת כבוב, זה לא משנה אם שלג הריץ בעבר מניות או לא. "אין זה משנה אם מדובר בתקרית חד־פעמית או במקרה שני או שלישי. ממילא אין באמור כדי להביא לפגיעה יתרה במהימנותו של שלג, שכן לא מעשיו הם העיקר הדרוש הכרעה, כי אם פעילותו של שטרום".

ההגנה הגיעה עד אביו של שלג. לפי הכרעת הדין, "הנאשמים העלו טענה בדבר העובדה ששלג לא סיפר לאף אדם שלישי, פרט לאביו, על הפעילות. שלג חזר וטען שסיפר לאביו על העובדה שהוא סייע לשטרום ולדנקנר, בעוד אביו זכר כי שלג ציין בפניו שסייע לשטרום ו'לחבר' שלו, אך לא זכר את שמו של דנקנר".

כבוב פסיק כי "לא מצאתי לקבל בהקשר זה את טענת הנאשמים כי יש בכך ניסיון של שלג לתאם גרסאות עם אביו או להדיחו לעדות שקר. ההפך הוא הנכון — הודעתו של אביו של שלג מחזקת את גרסתו. העובדה שאביו מסר כי הוא לא זוכר את השם דנקנר, יש בה דווקא לחזק את גרסת עד המדינה".