$
מוסף 30.06.2016
שאלות מוסף 30.06.16 ראש

סיפור כיסוי

כמה משמעות, ייחודיות וחתרנות כבר יכולות להיות בקעקוע בעידן שבו לכולם, בכל גיל ומגזר, יש איזה טאטו להתהדר בו? כנס מיוחד מחפש תשובה

דנה גילרמן 09:1030.06.16
לפני חודש השחקנית האיראנית טארנה אלידוסטי הושיטה יד אל המיקרופון בפסטיבל קאן, וחשפה קעקוע במעלה הזרוע, שלרוב מוסתר בשרוול מהוגן. כביכול, שום דבר משמעותי. בפועל, הרגע הזה חולל רעש גדול. אלידוסטי היא שחקנית מוכרת ומוערכת שכבר כונתה "נטלי פורטמן של איראן", והקעקוע שבצבץ מלבושה הצנוע הוא סמל מוכר של כוח נשי. הרוחות באיראן סערו: היו שהאשימו אותה שהיא מטיפה לפמיניזם, מקדמת הפלות ועוד. הסיפור הזה, על טאטו אחד שמעסיק מדינה שלמה ומעמיד אשה אחת בסכנה אפשרית, ממשית או תדמיתית, מדגיש שקעקוע הוא הרבה יותר מעניין אסתטי או אופנתי. לאורך השנים הוא גם היה דרך ליצירת זהות והשתייכות, וחשוב מכך — כלי חתרני לבטא עמדה פוליטית.

 

זאת תזכורת משמעותית על רקע תרבות הקעקועים הנוכחית, זו שבה כמעט לכולם יש קעקוע, ודווקא מי שאין לו הוא החריג. לא כל כך מזמן זה היה אחרת, ביטוי למרד נעורים. למשל כשהלכתי בגיל 14 למקעקע, היחיד בתל אביב בשנות השמונים. היתה שמועה שבזמן שהוא מקעקע הוא גם שולח ידיים. אז בחרתי לקעקע את הכתף, שלא אצטרך להוריד שום פריט לבוש. זה הצליח. לא ידעתי אז שגם הבחירה לקעקע את השעון הנוזל של סלוודור דאלי היא בעצם אקט של מרדנות כלפי עתידי המקצועי, בתוך תחום שמזלזל בדאלי בגלל התמסחרותו.

 

טארנה אלידוסטי חושפת קעקוע טארנה אלידוסטי חושפת קעקוע צילום: איי אף פי

 

באמנות הישראלית השתלב הקעקוע בראש ובראשונה בשיח על השואה ובהנצחתה. בין השאר החלו אמנים ישראלים לקעקע על זרועם מספרי ניצולים, אם זה בן שקעקע את מספרו של אביו, כמו במקרה של גל ורטמן, או רולנדה טייכר יקותיאל, שקעקעה על זרועה באושוויץ את מספרו של ק. צטניק והנציחה את האירוע בסרט. אחד הדימויים הזכורים ביותר הוא זה של חיים מאור, שהציג קעקוע של אושוויץ על גבו (אשליה שנוצרה על ידי הקרנה).

 

אלה דוגמאות מובהקות לאופן שבו קעקוע משמיע קול ומעביר מסר, והכוח הזה שטמון בו עומד במרכז כנס ייחודי שיזמה קרן דה רוטשילד ושמתקיים עד יום שישי במרכז החדש שלה בתל אביב (שד' רוטשילד 104). הכנס עוסק במגוון מרתק של היבטים הקשורים לטאטו, וכולל שיחות על הקשר בין קעקוע לנפש, ההיבטים המגדריים שלו, החיבור לאמנות ועוד. נוסף על כך יוקרן הסרט התיעודי "The Mark of Cain", המתאר כיצד נידונים למוות ברוסיה קעקעו על גופם את דמותם של לנין וסטלין "כי לא יורים במנהיגים", ויוצגו שתי תערוכות (שפתוחות עד 22 ביולי). הכניסה חינם אך בהרשמה מראש באימייל register@artlink.com.

 

 

צילום של סנדי פלמן מתוך התערוכה צילום של סנדי פלמן מתוך התערוכה צילום: סנדי פלמן

 

עורך התכנים של מרכז רוטשילד ומי שבנה את הכנס הוא טל דנאי, אדם נטול קעקוע אבל סקרן. איך הגיבה הברונית דה רוטשילד, מנהלת הקרן, להצעה לערוך כנס בנושא? "מצוין. היא נדלקה על זה. במשרד שלה בפריז יש תצלומים של Araminta de Clermont, שצילמה אסירים מקועקעים בבתי כלא בדרום אמריקה", אומר דנאי, מייסד חברת קידום האמנות ארט לינק, ומציג את השאלה הגדולה שמלווה את הכנס ומעסיקה, במידה כזאת או אחרת, כל מתקעקע טרי בעידן הנוכחי: "קעקועים הם עניין מרתק, היסטורית ותרבותית. אבל בעשרים השנה האחרונות זה הפך לתופעה רחבה מאוד, וזה בדיוק העניין: איפה נגמר הקעקוע המיינסטרימי ומתי קעקוע היום בכל זאת הופך לסימבול נושא משמעות, לקוד, למסר תרבותי חתרני".

קעקוע של תמר סגורה קעקוע של תמר סגורה צילום: אופיר הייב

 

צילום של אלכס טילקין צילום של אלכס טילקין צילום: אלכס טילקין

 

צילום של אלכס טילקין צילום של אלכס טילקין צילום: אלכס טילקין

 

קעקוע של תמר סגורה קעקוע של תמר סגורה צילום: אופיר הייב

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x