המאבק לשינוי שיטת תקצוב הרשויות המקומיות מגיע לכנסת

לאחר שמונה ימים בדרכים, צעדת השוויון למען תקצוב דיפרנציאלי בחינוך וברווחה הגיעה אתמול ליעדה הסופי - ירושלים. מעבר להד הציבורי שעוררה, ניתן לשייך לה הישג חלקי בהחלטת שר הפנים, הפריפריה והנגב אריה דרעי ומרכז השלטון המקומי מהשבוע להוציא לפועל תוכנית להוזלת קייטנות קיץ לגיל הרך ביישובים מאשכול חברתי־כלכלי 1־4.

מבחינת מובילי המחאה מדובר בצעד קטן והם מכוונים גבוה יותר ולכן הוציאו מסמך עמדה שטרם פורסם הכולל ארבעה עקרונות: החלת תקצוב דיפרנציאלי, צמצום שיטת המצ'ינג בחינוך, תמיכה ממשלתית בחינוך הבלתי פורמאלי וביטול שיטת המצ'ינג בתחום הרווחה לאשכולות 1־5. לדבריהם העלות הכוללת של התוכנית היא 5 מיליארד שקל.

הסוגיה הניצבת בלב המחאה שאותה מוביל ראש עיריית ירוחם מיכאל ביטון היא החלת תקצוב דיפרנציאלי. החל משנת הלימודים הקודמת, מפעיל משרד החינוך מודל חדש בבתי הספר היסודיים ובחטיבות הביניים שאמור להביא למצב שבו 13% משעות ההוראה יתוקצבו באופן דיפרנציאלי תוך שלוש שנים.

לפי נייר העמדה, על המדינה ליישם תכנית תקצוב דיפרנציאלית דומה גם בתיכונים ולהגדיל באמצעות חצי מיליארד שקל את אחוז התקצוב הדיפרנציאלי מ־3% (כיום) ל־15%. "המדינה צריכה להתאים את תקציב החינוך למצבה הכלכלי של הרשות המקומית", נכתב במסמך. בפעם הקודמת שהיה ניסיון להחיל שינוי שכזה, הרשויות החזקות נעמדו על הרגליים האחוריות ומנעו זאת.

צעדת השוויון צילום: באדיבות דוברות ההסתדרות

לדעת נחום בלס, מומחה לכלכלת חינוך ממרכז טאוב, העיקרון של מובילי המחאה לקדם מנגנון דיפרנציאלי הוא נכון, אך מוטב להימנע מטיעונים של מרכז מול פריפריה. "יש בפריפריה יישובים חזקים ובמרכז ייש ובים ושכונות חלשות. מה שצריך לעשות הוא תקצוב דיפרנציאלי לפי תלמיד ולא לפי יישוב. אם התלמיד חלש הוא צריך לקבל יותר, ואם הוא חזק אז פחות".

מובילי המחאה מבינים שישנו הבדל בין מרכז־פריפריה חברתי לבין מרכז־פריפריה גיאוגרפי. הם מזכירים גם כי כיום המנגנון הדיפרנציאלי של משרד החינוך פועל פר בית ספר, כך שבתי ספר חלשים מקבלים יותר וחזקים פחות - לא משנה היכן מיקומם הגיאוגרפי. ירידה לרזולוציה של תלמיד בודד בחינוך הפורמאלי, לדבריהם, היא סבוכה מדי.

צמצום שיטת המצ'ינג בחינוך

תמיכה בחינוך הלא פורמאלי

ואולם לפי מובילי המחאה, ההשקעה במערכות החינוך הבלתי פורמאליות (תנועות נוער, חוגים וכן הלאה) נדרשת להיות דיפרנציאלית, מכיוון שלטענתם רשויות חזקות מצליחות לממן מסגרות חינוך בלתי פורמאליות אך החלשות לא. "אנו קוראים למדינה לסייע בתקצוב החינוך הבלתי פורמאלי ברשויות המוחלשות בסכום של רבע מיליארד שקלים לפחות, שיתוקצב באופן דיפרנציאלי בהתאם למצב הכלכלי של כל רשות", הם כותבים.