האוצר צריך ללכת עוד צעד לטובת החלשים
הסיפור של חברת כוח האדם תיגבור, וסיפורים דומים בהם עובדי חברות כוח אדם נדרשים להפריש חלק משכרם הזעום לצורך חיסכון לפנסיה, מחדד את הנחיצות לפתרון בעיית הפנסיה של העובדים החלשים ונעדרי כוח המיקוח במשק
רפורמת פנסיית ברירת המחדל שמקדם משרד האוצר, במסגרתה יבחרו במכרז שתי קרנות אליהן ישוייכו אוטומטית עובדים שהמעסיק לא דאג להם לדמי ניהול מוזלים, היא צעד חשוב. אך זהו לא צעד מושלם שכן סוכני ביטוח ממולחים יוכלו לעקוף את המגבלה דרך החתמת הלקוחות על טפסים בהם הם מסכימים להצטרף לקרן פנסיה שאינה קרן ברירת מחדל, לאחר שקיבלו ייעוץ בנושא.
גם רפורמה נוספת שמקדם משרד האוצר, המחייבת קרנות פנסיה אליהן מצטרפים לקוחות חדשים לדאוג לאחד עבורם את הכספים שצברו בקרנות פנסיה קודמות, חשובה לציבור העובדים המוחלש. אותם עובדים מחליפים מקומות עבודה באופן תכוף ושוכחים כי ברשותם חסכונות פנסיונים של מאות שקלים בודדים, שסופגים דמי ניהול גבוהים שניתן להוזיל על ידי איחוד. אלא שגם במקרה הזה יש בעיות, שכן עובדים רבים צורפו עד ממש לא מזמן לביטוחי מנהלים שלא נכללים תחת רפורמת איחוד החשבונות.
המפקחת על הביטוח דורית סלינגר צילום: נמרוד גליקמן החובה להפריש פנסיה לעובדים - שנכנסה לתוקף בשנת 2009 - היא יוזמה חשובה שאמנם נועדה בעיקר לחסוך כאב ראש למדינה, אך היא נועדה גם לעודד לחיסכון עובדים שלא היו חוסכים בעצמם. הבעיה היא שגורמים אינטרסנטים מנצלים את החקיקה הזאת כדי לגרוף קופון על חשבון אותם עובדים.
במקרה הזה, המדינה חייבת לקחת צעד קדימה ולהלאים את הטיפול בפנסיות של העובדים בשכר מינימום. עובד שמופרשת עבורו פנסיית חובה לא זקוק לתיווך מצד סוכן ביטוח, שכן המעסיק שלו ממילא חייב להפריש עבורו את הסכום, ולכן הוא אינו זקוק לשכנוע. על המדינה להקים קרן פנסיה ממשלתית שתקלוט את כספי העובדים האלה ותגבה דמי ניהול הוגנים.
