למי יש כוח לחסוך באנרגיה

התעלמות מהחלטות ממשלה ודו"ח מבקר מדינה מאיים שאף אחד לא סופר ‑ זה בעיקר מה שמאפיין בישראל את הטיפול בפרויקטים לאומיים של התייעלות אנרגטית. לפני כחודשיים אישרה הממשלה תוכנית מהפכנית להפחתת היקף הפליטה של גזי חממה והתייעלות אנרגטית, עם הבטחה שהתועלת למשק עד סוף העשור הבא תעבור את ה־30 מיליארד שקל. לכבוד התוכנית החדשה "כלכליסט" מסכם כמעט עשור של אוזלת יד ממשלתית, שאחראית בין היתר להקמה של עוד ועוד תחנות כוח בשטח המדינה. מה יעלה בגורלה של התוכנית החדשה ימים יגידו, אבל מבט קצר על ההיסטוריה של התחום אינה מעודדת בלשון המעטה. מחלקת המחקר של הכנסת בחנה את נושא החיסכון באנרגיה, ובנובמבר 2014 היא פרסמה דו"ח מסכם על פעילויות משרדי הממשלה בתחום זה, שהשורה התחתונה שלו היתה כישלון חרוץ שמגיע אחורה עד ימי ממשלת יצחק שמיר של סוף שנות השמונים. דו"ח מעקב שיצא במאי 2016 הגיע אף הוא למסקנות דומות.

תוכניות לא חסר

התייעלות אנרגטית לאומית משמעה הפחתת צריכת החשמל הלאומית בעשרות אחוזים על ידי החלפה של מכשירי חשמל בזבזניים, עד לרמה שבה הקמה של תחנות כוח חדשות הופכת למיותרת. בעגה המקצועית התופעה מכונה "הקמת תחנת כוח וירטואלית", ומשמעה הגדלת רזרבת ייצור החשמל במשק על ידי הורדת הביקוש, ולא על ידי הגדלת ההיצע. מחלקת המחקר של הכנסת מצאה שממשלות ישראל מעולם לא ניסו אפילו להפחית את הביקוש, ופעלו רק להגדלת ההיצע.

צילום: אלעד גרשגורן

כבר ב־1989 נחקק חוק "חוק מקורות אנרגיה", שמטרתו "לאפשר הסדרה של ניצול מקורות האנרגיה, הקצאתם בהתאם לצרכי המשק השונים ושימוש בהם ביעילות ובחיסכון". ב־2008 התקבלה החלטת ממשלה בשם "צעדים להתייעלות אנרגטית - צמצום בצריכת החשמל". בינואר 2009 התקבלה החלטה בשם "ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות". בדצמבר התקבלה ההחלטה "ממשלה ירוקה", שהממשלה חלוצה בחיסכון אנרגטי. ביולי 2010 עלתה על השולחן תוכנית משרד האנרגיה שכותרתה "התוכנית הלאומית להתייעלות אנרגטית", אך היא מעולם לא אושרה רשמית על ידי הממשלה. בנובמבר 2010 התקבלה התוכנית "תוכנית לאומית להפחתת גזי חממה". במרץ 2011 נחקק תיקון חוק "מקורות אנרגיה", שתכליתו לחייב את הממשלה לאמץ מדדים של התייעלות אנרגטית. באוגוסט 2013 אושרה החלטת ממשלה בשם "תוכנית לאומית למניעה וצמצום זיהום אוויר". כך שכותרות רבות יש, אבל מרבית התוכניות לא יושמו כלל או חלקית בלבד.

חיסכון למשקי בית

בין לבין נקטה הממשלה מהלכים להחלפת מכשירי חשמל בזבזניים, כגון מקררים ומזגנים, ומשרד האנרגיה יצא פה ושם במבצעי מכירות. דו"ח עדכני של מחלקת המחקר של הכנסת ממאי 2016 מגלה שבשנים 2013־2011 סובסדה לציבור החלפה של 125 אלף מקררים בעלות של 152 מיליון שקל, מהלך שחסך למשקי בית 85 מיליון שקל בשנה. בשנים 2014־2012 הוחלפו 38 אלף מזגנים בעלות ממשלתית של 44 מיליון שקל, מהלך שחסך למשקי בית 50 מיליון שקל בשנה. כמו כן הוחלפו 3.5 אלף דודים, ולא פחות מ־675 אלף נורות. עם זאת, השורה התחתונה של הדו"ח היא ש"התוכנית הלאומית להתייעלות אנרגטית יושמה באופן חלקי בלבד, והתוכנית להפחתת גזי חממה יושמה עד הקפאתה ב־2013 וביטולה הסופי ב־2015". עוד צוין כי על פי דו"ח המשרד להגנת הסביבה בנושא ניטור ומעקב אחרי יישום התכנית להפחתת גזי חממה בשנת 2014, ההתייעלות האנרגטית שהושגה בישראל בעקבות הפרויקטים להתייעלות אנרגטית במגזר הביתי ובתוכניות התמיכות במגזר הלא ביתי, עמדה על 0.55 מיליארד קוט"ש לשנה, כלומר פחות מאחוז אחד מתוך צריכת החשמל הצפויה ב־2020".

"הנושא תקוע"

"יש יתרונות מובהקים להתייעלות אנרגטית, אך עקב ביורוקרטיה וחוסר תיאום והסכמה בין משרדי הממשלה הנושא תקוע", אומרת ח"כ יעל כהן פראן, שהחלה במושב האחרון לנהל ועדת משנה לאנרגיות מתחדשות. "התייעלות אנרגטית היא אחד האמצעים היעילים ביותר מבחינה כלכלית להפחתת פליטות גזי חממה, והיא מעודדת צמיחה כלכלית ירוקה, מגבירה את הביטחון האנרגטי, מקדמת פיתוח של טכנולוגיות חדשניות, ומסייעת בהורדת עלויות המחיה".

אולם יתרונות לחוד ויישום לחוד. מבדיקה שהמשרד להגנת הסביבה ערך ב־2012 עולה כי במשרד ראש הממשלה נרשמה עלייה של 6% בצריכת החשמל; במשרד הביטחון נרשמה עלייה של 2%, במשרד המשפטים 4%, במשרד החינוך 5%, ובמשרד הכלכלה 6%. עם זאת, היו משרדי ממשלה שכן הקפידו על תקנות החיסכון באנרגיה: במשרדי התחבורה, הבריאות, האוצר, הפנים והשיכון נרשמה ירידה של 2% עד 27%.

גם דו"ח מבקר המדינה מ־2014 קבע כי משרד האנרגיה לא גיבשה תוכנית התייעלות אנרגטית כפי שהחוק דורש ממנו, לא אכף את התוכניות ולא ביצע בקרה. והנזק? "בשנת 2008 נמצא כי הערך הנוכחי הנקי של תוכנית פעולה ממשלתית להתייעלות אנרגטית, שתיושם עד שנת 2020, יסתכם בעד 45 מיליארד שקל".

אז למה זה לא מעניין את הממשלה? נראה שיש שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, הנושא של חיסכון באנרגיה סובל מתדמית לא זוהרת במיוחד, המקשה על הנעת תהליכים; שנית, ליצרני החשמל אין אינטרס להביא להפחתת צריכה של אלפי מגה־ואט, אלא להפך, הם בונים על עלייה שנתית של 2%־3% בהיקף הצריכה, והתנגדותם עלולה לרפות את ידי השלטון.

מכשירים זוללי חשמל? לא אצלנו

ישנם חלקים בשוק הפרטי שלא מחכים לתוכניות ממשלתיות כדי להתייעל אנרגטית, ואחת מהחברות שמסייעות לגופים פרטיים לחסוך בחשמל היא אסקו.

לדברי מנכ"ל החברה דן בן משיח, המודל הכלכלי הוא פשוט:"היזם משקיע את כל הכסף בהחלפת מזגנים, תאורה וכל מה שצריך, ואת החיסכון שמושג בחשבון החשמל של הלקוח אנחנו מחלקים בינינו מדי חודש".

כך למשל פעלה אסקו ברשת ויצו: "יש להם 200 מרכזים. החלפנו את כל המזגנים, החלפנו תאורה שחוסכת 50% מהחשמל, התקנו גלאי נוכחות שיכבו מיזוג ותאורה, ובכפרי הנוער מערכות חימום המים הפכו לסולאריות. כל זה עלה בהשקעה של אפס ללקוח ולי עלה לי השקעה ראשונית של חשבון החשמל שלהם, שהוא כ־15 מיליון שקל. אני גם מתחזק על חשבוני את כל הציוד לעשר שנים. השורה התחתונה היא שחתכנו להם את הוצאות החשמל בעשרות אחוזים, לפעמים עד 30%".