"בית המסילאים" בחמת גדר שוקם לטובת...העטלפים

אתר המרחצאות ההיסטורי חמת גדר (אל חמה), בעמק הירמוך בדרום רמת הגולן, ידוע היום יותר כחוות התנינים ומושך אליו מטיילים רבים. אבל מתברר שהמקום הוא גם משכנם של עטלפים, ועוד מזן שהולך ונכחד  - עטלפי חרקים (ולא פירות). ולא תאמינו, שבארצנו מלאת הבעיות והאתגרים, החליטו המועצה לשימור אתרים ורשות הטבע והגנים, לשמר מבנה ישן לטובתם.

מרחצאות חמת גדר היו בשימוש כבר בתקופות קדומות, ובמקום נמצאו שרידים של מרחצאות מפוארים מהתקופה הרומית. השימוש במרחצאות באתר החל במאה השנייה לספירה, ונמשך עד אמצע התקופה הערבית בארץ ישראל במאה התשיעית. הוא חודש במאה העשרים. 

אזור חמת גדר צילום: אלעד גרשגורן

בשנת 1910 הוקמה במקום תחנת רכבת, בצומת שחיבר את מסילת רכבת העמק עם מסילת הרכבת החיג'אזית. רכבת העמק, שתחנת המוצא שלה היתה בחיפה, חצתה את הירדן ועברה באפיק הירמוך עד לעיר דרעא שבסוריה (שהפכה עם תחילת המהומות בסוריה למוקד של תסיסה נגד המשטר), שם התחברה ל"מסילת הרכבת החיג'אזית" שפעלה בין דמשק לאל-מדינה  שבסעודיה. המבנה הראשון שהוקם במקום היה "בית המסילאים" – מקום מגוריהם של עובדי הרכבת.

בשנת 1949 נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל לסוריה. על פי ההסכם אזור בקעת אל חמה נכלל בשטחה של מדינת ישראל, אבל כאזור מפורז. 

עתיקות בחמת גדר צילום: אפרת מוסקוביץ

עם כיבוש רמת הגולן בידי ישראל במלחמת ששת הימים, נכבשה גם אל חמה. הישראלים הראשונים שהתיישבו במקום בינואר 1968 היו חברי גרעין מבוא-חמה שהתגוררו במבני תחנת הרכבת ועסקו בהכשרת הקרקע ובחקלאות. הם גם השתמשו ב"בית המסילאים".

עטלף צילום: שאטרסטוק

בשנותיו הראשונות היווה "בית המסילאים" חלק חיוני בתחנת הרכבת. עפ"י האדריכלית רות ליברטי-שלו (ממשרד רות ליברטי-שלו אדריכלות ושימור) שערכה את תיק התיעוד של המבנה, צורתו משקפת שלב-מעבר בין טכנולוגיה וחומרים מקומיים האופייניים לראשית המאה ה-20 באזור, לבין טכנולוגיות וחומרי הבנייה המוכרים של שנות ה-30 של המאה הקודמת. חוץ מהגג, שהיה במצב  פיזי מדורדר - פרטי האבן, נגרות ומסגרות שרדו בו בצורה מצוינת, ובשלמות יוצאת דופן ביחס למבנים מתקופתו. ליברטי-שלו מציינת כי המבנה שימש ככל הנראה בראשיתו גם כתחנת הרכבת עצמה, שכן מצדו האחד הוא היה סמוך לפסים.

מושבות רבייה של עטלפים

עשרות שנים עמד כאמור "בית המסילאים" שומם ועזוב והפך למקום משכנם של עטלפים. בישראל יש 32 מיני 'עטלפי חרקים', משמונה משפחות שונות, ומין אחד של 'עטלף פירות' (שמלכלכים את הקירות). הניסיון להדביר את עטלפי הפירות משנות ה-60 ועד לשנות ה-80 הביא לפגיעה חמורה גם בעטלפי החרקים, ששכנו בעומקן של אותן המערות בהן שכנו עטלפי הפירות. הדרך העיקרית להגן על מיני עטלפי החרקים, היא להגן על מקומות המשכן שלהם. בית  עובדי הרכבת בחמת גדר, הפך למשכן לאותם עטלפי חרקים, בכל שנה בין החודשים מרץ לאוקטובר.

"בית המסילאים" בשממונו צילום: אורי בן ציוני / המועצה לשימור אתרים

צילום: אורי בן ציוני / המועצה לשימור אתרים

"בית המסילאים" בחמת גדר אחרי השימור צילום: ארנון חפץ / המועצה לשימור

אורי בו ציוני, מנהל מחוז הצפון של המועצה לשימור אתרים, מספר כיצד החל שיקום המבנה: "זה התחיל כיוזמה של אתר התיירות חמת גדר

להכשיר את המבנה כמסעדה נוספת באתר. בעקבות כך הם פנו אלינו ואנחנו התחלנו במלאכת התיעוד והתכנון. תוך כדי התהליך נזעקו אנשי רשות הטבע והגנים בטענה שהמבנה מאכלס כיום אוכלוסיות נדירות של עטלפים ואסור לשקם את המבנה ו/או להשמישו לאנשים. כמו כן סוכם שהמבנה ירושת במצלמות כך שבאי אתר חמת גדר יוכלו לצפות בעטלפים גם אם לא יוכלו להגיע למבנה בפועל.

"עמדנו בפני דילמה. מצד אחד אנו עמותה ציבורית שרוצה להחיות את המבנים ההיסטוריים ולהכשירם לטובת הציבור, אך מצד שני איננו יכולים לכפור בדרישות שימור של ערכים שונים מאיתנו. הפשרה שהושגה: אנשי אתר התיירות משכו ידם מהפרויקט, אנשי רשות הטבע השיגו תקציב לשימור פיסי להסרת סכנה של המבנה לאור התוכניות שלנו.

"עבודות השימור, שהסתיימו זה עתה מצילות את המבנה מקריסה (חידוש הגג וטיפול בכשלים הקונסטרוקטיביים) אך יחד עם זאת המבנה ישאר סגור בפני הציבור. העבודות נעשו בחודשי הנדידה של העטלפים מתוך תקווה שבשובם יחזרו למבנה למרות העבודות שנעשו בו".

במהלך עבודת השיקום, אנשי המועצה לשימור אתרים, השאירו בכוונה זיזים בטיח הפנימי כדי שהעטלפים יוכלו להמשיך את חייהם במבנה בחודשי הקיץ. 

אז כשאתם מגיעים לחמת גדר, תחשבו גם על העטלפים הנדירים שיש להגן עליהם. 

חמת גדר כיום צילום: גילי אליהו

חוות התנינים בחמת גדר צילום: אלעד גרשגורן