הוועדות והתקנות שהשרים בחרו להתעלם מהן

בני הזוג נתניהו (ארכיון) צילום: עמוס בן גרשום לע"מ

במשך השנים נכתבו תקנות לאותם מקרים שבהם לא תקציב המדינה הוא המממן הבלעדי של הנסיעה. לדוגמה, אם שר מוזמן על ידי ממשלה זרה, לרוב אותה ממשלה היא שתשלם עבור הטיסה והשהייה שלו, כאשר הוצאות האבטחה, הוצאות התחבורה והוצאות הפמליה של השר ממומנים על ידי תקציב המדינה.

כדי לוודא שאין ניגוד עניינים בין המימון לבין הפעילות של השר, הוקמו גופים שנועדו לבדוק את הנושא. עד אפריל 2008 נסיעה כזו במימון שאינו מתקציב המדינה דרשה אישור של ועדת מתנות, שעובדת תחת היועץ המשפטי לממשלה. אולם כפי שמבקר המדינה חשף בדו"ח בנושא לפני שנתיים לגבי כל הממשלות מאז 2003, בפועל כמעט אף שר לא הגיש בקשה מסודרת לוועדת המתנות. במקרים אחרים, לדוגמה בנסיעה בהזמנה של ארגון גיוס תרומות כמו הבונדס, צריך היה לקבל את אישור היועץ המשפטי של המשרד. מאפריל 2008 כל הנסיעות שבמימון שאינו מתקציב המדינה נדרשות לאישור היועמ"ש של המשרד. גם אז וגם היום טיסה של שר לחו"ל בתפקיד במימון ממשלתי או במימון של גורם אחר נדרשת לאישור סופי של הממשלה ובמקרים מיוחדים אף של ראש הממשלה.

במקרה של חברי כנסת הסיפור יותר פשוט. כל נסיעה שאינה במסגרת יוזמת הכנסת, ומכאן שהמימון שלה אינו מתקציב הכנסת, חייבת אישור מוועדת האתיקה. אם הנסיעה היא בהזמנת גוף זר, אז המימון שלו יכול להינתן רק להחזר הוצאות על הכרטיס והוצאות השהייה. אם חבר כנסת רוצה לצרף בן זוג, המימון חייב לבוא מכיסו.

אך למעשה אין בקרה על כך שחבר כנסת מקבל מימון רק מגורם אחד, כך שבפועל מי שרוצה לקבל מימון כפול עבור אותה טיסה ושהייה, או לקבל מימון מגורם זר עבור בן או בת הזוג, יכול לעשות זאת בלי יותר מדי מאמץ.