המשפחה שהשאירה את תנובה מאחור

את יום העצמאות הזה יבלו מאות מגדלי ביצים בחוסר ודאות. בשבועות האחרונים מנהלים משרד האוצר ומשרד החקלאות מגעים בנוגע לרפורמה בענף ההטלה. במוקד הרפורמה ביטול סובסידיות, שינוי שיטת המכסות וייעול הייצור באופן שאמור להביא אולי בסופו של יום להפחתת תעריף הביצים.

בשבועות האחרונים מילאה את הארץ ואת אמצעי התקשורת מחאת החקלאים, בעלי הלולים, רובם מצפון הארץ. אנשים שקשרו את גורלם לקרקע וללולים. הם מחו על כוונת האוצר לערוך את הרפורמה ותהו האם הוזלה של כמה אגורות במחיר הביצה שוות ערך לסכנה שתרחף מעל מושבי הצפון שכל עתידם הכלכלי קשור בענף הייצור הזה. השאלות הללו סוקרו בהרחבה והובילו לפחות בינתיים לבלימה של המגעים בין משרד החקלאות והאוצר. אבל גידול הביצים הוא רק צד אחד של המשוואה. למעשה, הוא הקצה של שרשרת ייצור, שרשרת שבהמשך שלה, בין החקלאי לצרכן, יש עוד חוליה משמעותיות והחוליה הזו, חברות שיווק הביצים ובראשן גליקסמן, חברת השיווק הגדולה בישראל בתחום, עומדת להיחשף כאן לראשונה.

מגדלי ביצים בצפון צילום: עמית שעל

פונים ליבוא מכסת הייצור עולה אבל לא מדביקה את הביקוש לטענת מועצת הלול, המכסה הארצית לייצור ביצים נקבעת בהתאם לנתונים בדבר ביקוש וצריכה, אולם אין התאמה בין הגידול באוכלוסייה בישראל שמוביל לעלייה בביקוש, לבין המכסה שנקבעת נורית קדוש לכתבה המלאה 

הכתבה שאתם עומדים לקרוא רלבנטית לחיים שלנו הרבה יותר ממה שהיינו יכולים לדמיין, ותעשיית הביצים מתנהלת במחשכים באופן שכמעט קשה להאמין שאפשרי בשנת 2016. היא רלבנטית לחיינו משום שעל פי נתונים של משרד החקלאות, ישראלי צורך בממוצע 240 ביצים לשנה כלומר, כשני־שליש ביצה ביום, והיא סודית מכיוון שהיא מתקיימת על פי כללים שנקבעו לפני עשרות שנים, מפוקחת בידי משרד החקלאות ונשלטת בידי מספר מוגבל של משפחות, רחוק מהעין הציבורית.

יונה בגידול, יוסי בשיווק

מושב מישר, ליד העיר גדרה, השבוע. צלם כלכליסט אוראל כהן מגיע כדי לתעד את חברת השיווק הגדולה בישראל לביצים. בשער המפעל של חברת גליקסמן הוא פוגש שומר מנומנם שמפנה אותו לקומפלקס גדול אך פשוט. בתוך הקומפלקס הזה מסתתרות, כך הוא יגלה בהמשך, 260 אלף מטילות, שהן במלים פשוטות – תרנגולות, שהתנובה שלהן – הביצים – נארזת עוד באותו המתחם ונשלחת משם לרשתות השיווק. אבל זו רק זרוע אחת של משפחת גליקסמן, ולכך עוד נגיע בהמשך. לפני כן שווה להקדיש עוד כמה מילים לאופן שבו מתנהלת המשפחה ששולטת למעשה על שוק הביצים בישראל ואשר הותירה מאחוריה בשנים האחרונות אפילו חברת ענק כמו תנובה.

יוסי גליקסמן במכוניתו צילום: נמרוד גליקמן

דלת אלומיניום פשוטה וגרם מדרגות מברזל מפרידים בין אוראל לבין ביתה של משפחת גליקסמן. שם, במכנסיים קצרים ובחולצות פשוטות אפורות, הוא מוצא את יוסי גליקסמן (65) ובנו, שהם רק חלק מהשושלת שמנהלת את אימפרית הביצים. החלק השני של האימפריה הוא האח יונה (68). לשני האחים ארבעה ילדים, כמעט כולם מתגוררים באזור יישובי גדרות וכמעט כולם עוסקים בתחום הביצים. בין שתי הזרועות של המשפחה מתקיימת מעין הפרדה שנולדה עם כניסתם של בני הדור השלישי לעסקים, הפרדה מסוימת בין הגידול שבו מתמקדת משפחתו של האח הבכור יונה לבין השיווק לרשתות שבו מתמקדת המשפחה של אחיו יוסי. ביחד הם החברה המובילה בשוק שמגלגל על פי הערכות כשני מיליארד שקל בשנה, וחולשת על כ־16% מייצור הביצים ועל כ־30% משיווק הביצים לרשתות הגדולות.

המדינה עשתה פרסה

משפחת גליקסמן עלתה לישראל שנה לאחר קום המדינה מפולין, היישר למעברת אוהלים בחדרה. בהמשך "השתדרגה" המשפחה לבית סוכנות קטן במושב עשרת שבשפלה, שם ניהל אבי המשפחה משק חקלאי ולול תרנגולות. כששני הבנים יוסי ויונה הגיעו לגיל בר מצווה הם הצטרפו לאב. במושב עשרת אגב הם אף בונים בימים אלה בית אריזה חדש לחברה.

חנות למכירת ביצים במפעל של משפחת גליקסמן צילום: אוראל כהן

קפיצת הדרך המשמעותית הגיעה באמצע שנות השישים כשהמשפחה הפכה לקבלן משנה של חברת טנא שפעלה אז כמשווקת בשוק הביצים לצד תנובה ששלטה בענף ללא עוררין. אבל נקודת המפנה העסקית המשמעותית יותר הגיעה 30 שנה לאחר מכן. יוסי ויונה שכבר ניהלו את העסק הבינו שההצלחה העסקית שלהם תלויה בחקלאים ובערעור מעמדה של תנובה, המשווקת הגדולה, אצל אותם חקלאים.

"תנובה התעמרה באותן שנים במגדלי הביצים" מספר לולן גדול מצפון הארץ. "לתנובה היתה מדיניות קיזוזים. היא הורידה לחקלאים כסף על כל דבר - לכלוך על הביצים, סדקים בביצים וקרטונים שלא נראו לה תקינים. היינו עובדים כל החודש ולא מרוויחים כסף". על הרקע הזה נוצרה טינה עמוקה של החקלאים מגדלי הביצים כלפי תנובה והם החלו להיפתח רעיונית לדרכי שיווק אחרות, במיוחד באמצעות משפחת גליקסמן ומשפחת לסר, חברה ותיקה נוספת שהיא כיום המשווקת המשמעותית השנייה בגודלה בענף.

גליקסמן ולסר פנו למגדלים והציעו להם לרכוש מהם את הביצים שהם מגדלים, מבלי לקזז להם כסף בשל תקלות מהסוג שבתנובה לא הסכימו לקבל. מגדלים רבים נטשו את תנובה והדומיננטיות של גליקסמן גדלה. אבל מה שהפך מבחינתם לקלף שובר שיוויון היתה דווקא חוסר ההחלטיות של המדינה, שבאמצע שנות התשעים החליטה לבטל זמנית את מכסות הייצור, רק כדי לעשות סיבוב פרסה זמן קצר לאחר מכן ולהחזיר את שיטת המכסות. בתקופה הזו החלה משפחת גליקסמן להקים לול ענק במושב מישר, מה שייצר להם לימים עילת תביעה נגד המדינה. בעתירה משנת 1997 טענו הגליקסמנים כי חוסר ההחלטיות הזה הסב להם נזק והצדדים הגיעו לפשרה. עתירה נוספת שהגישה המשפחה בשנת 2004 חושפת כי בפשרה ההיא העניקה מועצת הלול לחברה מכסות ביצים נוספות מעבר למה שהיה להם קודם.

מכסות ביצים להשכרה

זה המקום להסביר כיצד עובד התכנון בענף הביצים. משרד החקלאות באמצעות מועצת הלול מחלק מדי שנה מכסות לגידול ביצים בין חקלאים שלרובם קיימות ממילא מכסות היסטורית שרק מתעדכנות מדי שנה, כאשר חלקם מקבלים במקביל גם סובסידיות ישירות מכוח החוק (ראה מסגרת). במקביל קיים אפיק של ייבוא ביצים מחו"ל שנעשה בהתאם לפער התוצרת המקומית מהביקושים ומתקיים בעיקר לקראת פסח, אולם גם בתקופות נוספות. התכנון אחראי לכך שהייצור נחשב לא יעיל והביצה בארץ נחשבת יקרה ביחס לעולם, זאת למרות שמחירה מפוקח על ידי משרד החקלאות ונגזר מעלויות הייצור.

אחת הטענות היא שהמחיר יקר בין היתר מכיוון שהוא משקלל את מנגנון הפיקוח וחלוקת המכסות ואת קיומה של המועצה ההיסטורית והוא איננו נגזרת של חוק חופשי, כלומר של היצע מול ביקוש. מחקר השוואתי שנעשה בעבר על ידי משרד החקלאות העלה כי מחיר הביצה בישראל גבוה בכ־40% ממחיר ביצה בארה"ב למשל.

הגליקסמנים, בכל מקרה, לא מחזיקים רק במכסות אישיות לגידול ביצים ולמעשה כוחם המשמעותי בשוק נובע מהיותם מגדלים ומשווקים גם יחד. החברה קולטת לבית האריזה שלה מיליוני ביצים בחודש שמייצרים חקלאים אחרים ומשווקת את כל התוצרת הזו הלאה לרשתות השיווק. היא גם נחשבת חזקה במיוחד בשוק המוסדי, כלומר באספקה לגורמים תעשייתיים גדולים שמגישים מזון לעובדים או ללקוחות.

החלק הפחות מוכר בעבודתם של משווקי הביצים והוא אינו אופייני רק לגליקסמנים אך לא פוסח גם עליהם הוא השכרה של מכסות ייצור. מדובר באפיק שמוכר למשרדי הממשלה וכביכול נאסר על ידה אך מתקיים בשטח ומאפיין כאמור את כלל התעשייה. במסגרת הזו מושכרת למשווק מכסת הייצור, כלומר חקלאי שקיבל מכסה לא עוסק בייצור אלא מעביר לגורם אחר את הזכות לייצר ביצים במקומו תמורת אלפי שקלים בחודש.

"אם בעל מכסה אחת מרוויח ממנה כ- 10,000 שקל בחודש ומציעים לו לסגור את הלול ולקבל 7,000 שקל בחודש בלי לעשות כלום, זה מאוד אטרקטיבי לרבים שכבר מבוגרים, חולים, אלמנות של חקלאים ועוד. על פי הערכות, כשליש מבעלי המכסות בוחרים להשכיר את המכסות שלהם לבעלי לולים גדולים" מעריך גורם בתחום. "תוספת הייצור הזאת מסייעת להם לשפר רווחיות, שכן מדובר על העמסת פעילות על הוצאות קבועות שבמילא מוטלות על הלולן. בנוסף, במתכונת פעילות זאת, מרוויחה החברה הן את המרווח שמקנה המחיר המפוקח למגדל והן את המרווח שנקבע למשווק".

במועצת הלול סירבו לחשוף נתונים בדבר היקפי שיווק הביצים של המגדלים השונים בפועל, אולם נתונים שהגיעו לידי "כלכליסט" חושפים את עוצמת האימפריה של הגליקסמנים. על פי דו"חות מועצת הלול שאינם מפורסמים בפומבי, המשפחה שיווקה בחודש אחד, במרץ האחרון, 24 מיליון ביצים, שהם פי 3 ממכסת הייצור השנתית המוערכת שנקבעה להם כמגדלים.

מהתרנגולת ישר לסופר

המכנסיים הקצרים, השפה העממית, הישיבה המשותפת של הבנים באותו המשרד עם האב והעובדה שכל אורח, חקלאי, ספק או גם הצלם שלנו, יכול להיכנס ולשתות קפה עם משפחת גליקסמן בחופשיות, לא מעידה על העוצמות הכלכליות של המשפחה שנבנתה לאורך השנים בין היתר בהתאם לסטנדרטים שקבעה בזמנו המשווקת הגדולה תנובה, שפינתה כאמור את מקומה לפני מספר שנים והפכה רק למשווקת השלישית בגודלה של ביצים בישראל.

תנובה ניסתה בתקופה מסוימת להשיב מלחמה. "בכדי להחזיר אליה את מגדלי הביצים תנובה פיתחה את הביצה הסופר טריה" נזכר חקלאי ותיק. "תנובה הציעה למגדלים לקבל תוספת תשלום על איסוף הביצים ושילוחן בקצב פעילות מהיר יותר". תנובה יכולה היתה להציע בונוסים לחקלאים ולקמעונאים, שכן יתרונה של הביצה הסופר טריה נעוץ בכך שהיא מגיעה מהלול לצרכן בתוך 24 שעות וככזאת, ניתן היה למכור אותה במחיר גבוה ולא מפוקח לצרכן. גם גליקסמן ולסר אימצו את הקונספט החדש והקמעונאים קפצו על המציאה שאיפשרה להם לקבל הנחות ומענקים מהמשווקים. "בימים של שיווק הביצה הסופר טריה העלמנו מהמדף את הביצים בפיקוח וצרכנים שהגיעו מצאו רק את המוצר שלא בפיקוח". חושף בכיר בענף הקמעונאות. "בתמורה, קיבלנו מהמשווקים הנחות, מקררים ועוד הטבות וכולם חגגו".

אבל החגיגה הזו נגמרה בשנת 2009 עם ביטול ההיתר למכור ביצים סופר טריות במחיר גבוה מהמחיר המפוקח והיא פינתה את מקומה לסוגים אחרים של ביצים שמאפשרים לגבות בגינם תשלום גבוה יותר כמו ביצים אורגניות, שהביקוש להן בשוק שולי.

העולם התחתון מתערב

ההתחקות אחר משפחת גליקסמן חושפת עוד סיפור אחד, הרבה יותר אפל והרבה פחות סימפטי. כתב אישום שהוגש בשנת 2007 לבית המשפט המחוזי נגד אסי אבוטבול ו־23 אנשים נוספים, חשף טענות לקיומו של ארגון פשיעה שסחט אנשי עסקים ובהם את האחים גליקסמן ביותר משני מיליון שקל. "ארגון הפשע של אבוטבול התערב גם בסכסוך הכספי שנתגלע בין חברת "גליקסמן שיווק ביצים" לחברת "ארבל", שבבעלות מורן ונחמן חן, שגם נגדם הוגש כתב אישום". נטען בכתב האישום. חברת ארבל איגדה מכסות ביצים רבות והעבירה אותן לאחים גליקסמן.

"במסגרת הסכסוך הכספי, מורן ונחמן חן איימו על יונה גליקסמן כי יפנו לארגון של אבוטבול כדי שיסחט עבורם, באיומים, כספים מחברת גליקסמן ומימשו את האיום. בעקבות כך, דרשו חברי הארגון של אבוטבול מגליקסמן לשלם להם 900 אלף שקל. "ממחר אני דואג שלא תקבלו ביצה אחת", איים אחד הנאשמים", נכתב בכתב האישום. "יונה גליקסמן, שחשש לחייו ולרכושו, הודיע להם כי ישלם את הכספים וזאת כדי שיניחו לו. אך בפגישה שנערכה במפעל הביצים אמרו יונה ויוסי גליקסמן ל"חייל" של אבוטבול כי אין בכוונתם לשלם - בתגובה הוא טרק את הדלת וצעק: "אני אפוצץ אתכם, אני אראה לכם, אני אשרוף לכם. קח בחשבון שכל העסק נשרף פה, אצלנו אין חוכמות".

בערב יום העצמאות 2006, עלה באש מחסן החברה במושב עשרת וכל הציוד שבו לרבות מיליוני ביצים. שנה לאחר מכן, נשרף המחסן החלופי של החברה ובהמשך טענו האחים לניסיון הצתה נוסף שלא צלח. לפי כתב אישום יוסי ויונה גליקסמן, שחששו לחייהם ולרכושם, נעתרו לדרישות הסחיטה ומסרו לידי הארגון 30 שיקים חודשיים, כל אחד על סכום של 30 אלף שקל. אך אנשי הארגון לא הסתפקו בסכום הגבוה - והמשיכו לנסות לקבל מהם כספים נוספים. יונה גליקסמן נכנע שוב והוא העביר לחייל של אבוטבול 30 שיקים חודשיים, כל אחד מהם בסך של 35 אלף שקלים. מכתב האישום עולה כי בסך הכל מסרו יונה ויוסי גליקסמן המחאות וכספים לארגון בשווי של יותר משני מיליון שקל".

במסגרת המשפט שנערך, עלו האחים יונה ויוסי גליקסמן לדוכן העדים וחשפו טפח מהתנהלותם העסקית. מעדותו של יוסי במשפט שנערך לאבוטבול, הוא סיפר על היותו חולה לב שעבר ארבעה התקפי לב ועשרה צינתורים, שהובילו לכך שעסק יותר בעבודה משרדית, בעוד יונה אחיו ניהל את העסק. יונה הודה כי נאלץ לפנות לשירותי השוק האפור בכדי לקבל הלוואה להמשך קיומו של העסק. "כתוצאה מהנזק שארבל עשו לנו הבנקים לא רצו לממן אותנו יותר, היה לנו קשה להשיג מימון בנקאי, אז גיא אופיר (עורך דין של ארבל מאזור צפון שעבר לייצג את גליקסמן, נ"ק), עזר לנו להתממן במקורות בשוק האפור".

תנובה חוזרת לקרב

הכוחנות של תנובה בעבר היא זו שסייעה למשפחת גליקסמן בעקיפין להפוך לאימפריה של שיווק ביצים ובשנים הקרובות עשויה תנובה להיות זו שתשפיע שוב דרמטית על מצבה הכלכלי של המשפחה. החברה שעברה לפני כשנה לבעלות סינית, בחנה בעבר וייתכן שתשוב לבחון שוב בעתיד הקרוב יציאה מתחום שיווק הביצים שנחשב פחות רווחי עבורה, בסיטואציה הזו, יתחזקו כל משווקי הביצים בישראל ובראשם משפחת גליקסמן. גם השאלה אם תיערך רפורמה בענף או לא תשפיע על עתיד העסק שלהם. כך או כך, כבר היום הגליקסמנים הם האנשים החזקים ביותר של תעשיית הביצים בישראל, שלא הכרתם עד היום.