המומחית למדיניות חוץ מסבירה: למי אמריקה דואגת
פרופ' אן־מארי סלוטר מתארת תמונת מצב עדכנית של ארצות הברית ויחסיה עם העולם, על רקע הטרור הגלובלי והמירוץ לנשיאות. "זה נכון שהרבה אנשים כרגע כועסים ועייפים, הם חושבים שאנחנו השוטר של העולם, וזה לא נכון. אנחנו מייצגים בעולם משהו שהוא יותר מסתם כוח ואינטרסים, והרבה בוחרים יצביעו בעד מה שאמריקה מייצגת בעולם"
פרופ' אן־מארי סלוטר היא כאמור לא רק הקול החדש של האיזון בין עבודה למשפחה, אלא קודם כל אחת המומחים המובילים בעולם למדיניות החוץ האמריקאית בפרט וליחסי חוץ בכלל, ששיחקה תפקיד מפתח בעיצוב המדיניות של הממשל הנוכחי. כך שהשיחה איתה מספקת גם הזדמנות לקבל תמונת מצב עדכנית של ארצות הברית ויחסיה עם העולם, על רקע הטרור הגלובלי והמירוץ לנשיאות.
"הבחירות הקרובות לנשיאות חשובות מאוד לבנות הברית של אמריקה, ובמידה רבה הן יקבעו איזה תפקיד נשחק בעולם: האם אמריקה תהיה שם עבור ישראל ובנות ברית אחרות שלה, תמשיך בתפקיד ההנהגה הגלובלית, תדאג לדברים שאנחנו מאמינים בהם לצד מדינות שעושות אותו הדבר — או שתיסוג לתפקיד חד־צדדי ותדאג רק לעצמה".
יש תחושה שלמצביע האמריקאי נמאס לתקן את העולם, ושהוא פשוט רוצה עבודה בטוחה וכלכלה יציבה.
"זה נכון שהרבה אנשים כרגע כועסים ועייפים, הם חושבים שאנחנו השוטר של העולם, וזה לא נכון. אנחנו מייצגים בעולם משהו שהוא יותר מסתם כוח ואינטרסים, והרבה בוחרים יצביעו בעד מה שאמריקה מייצגת בעולם. האם הם יעדיפו את זה על פני הכלכלה? על זה הדיון כעת. ויש עניין נוסף: אם לא נפעל (בחוץ), נצטרך להתמודד עם ההשלכות. הילארי קלינטון מדברת על מנהיגות גלובלית אמריקאית — לא כי זה אידאלי, אלא מפני שאם לא תתמודד עם הבעיות האלה בעולם הן יגיעו ויתקפו אותך בבית. זה כמו הוויכוח שהיה בשנות השלושים: אם לא תיאבק בהיטלר באירופה תצטרך להתמודד איתו אחרי שהוא יכבוש את אירופה.
"ויש פה סוגיה עמוקה של פוליטיקה של פחד מול פוליטיקה של תקווה. במובנים רבים דונלד טראמפ משחק על הפחד והכעס, והילארי קלינטון וברני סנדרס מזהירים שמאוד מסוכן לנהל דמוקרטיה על בסיס פחד. אם אתה באמת רוצה להבטיח שאף אחד לא יאיים עליך, תסגור את הגבולות ותנהל מדינת משטרה. אני מקווה שזו בחירה שרוב האמריקאים לא מוכנים לעשות".
בינתיים אירופה מתמודדת עם שאלה של גבולות מול הפליטים. זו בעיה לסגור את הגבולות, זו בעיה אחרת לפתוח אותם.
"נכון, אני מסכימה. אני מאוד גאה באנגלה מרקל (קנצלרית גרמניה שפתחה את המדינה בפני פליטים) כי היא מייצגת חזון של גרמניה שמודע להיסטוריה שלה. אני קראתי לפעולה בסוריה מאז 2012, וחלק מהטיעון שלי ושל אנשים נוספים היה שאם לא נעשה משהו אנשים יעזבו אותה, ואלה שיישארו יחברו לארגונים כמו דאעש וג'בהת א־נוסרה. אירופה מבינה את זה. הם לא רק אומרים שעליהם לסגור את הגבולות שלהם, אלא צרפת ומדינות אחרות קוראות להילחם על הקרקע כדי לעצור את מלחמת האזרחים בסוריה ולרסן את דאעש, אם לא להביס אותו.
"זה מורכב, כי האנשים שהובילו את התקפות הטרור בפריז ובבריסל הם ערבים ילידי אירופה, לא פליטים. אבל בכל העולם מצביעים על הפליטים, על מי שבאו מבחוץ, ומאשימים אותם, וזה מסוכן מאוד ועלול להוביל לפוליטיקה מרושעת שממנה כולם יפסידו. אני חושבת שהאירופאים צריכים להשתלט על ההגירה, ולכן העסקה עם טורקיה (שמקבלת פליטים מסוריה וממדינות מערב אירופה תמורת סיוע כספי של 6 מיליארד דולר) היתה חכמה. וארצות הברית צריכה להבין שהמזרח התיכון הוא השכונה של אירופה, ושעליה להשקיע בה מבחינה ביטחונית, פוליטית והומניטרית”.
שרידי סירה שהובילה פליטים לאירופה על חוף באי לסבוס שביוון. "האשמת הפליטים מסוכנת ועלולה להוביל לפוליטיקה מרושעת" צילום: איי פי
