הון אנושי: לא עלינו

בואו תודו על האמת. כולכם פה בגלל הפחד מהיום שבו תהיו מאושפזים בבית החולים", אמר הקומיקאי צביקה הדר לחברי אגודת הידידים של בית החולים בילינסון, שערכו ביום ראשון ערב התרמה במוזיאון תל אביב לקידום מערך החירום שלו.

הדר, שהחלים בעצמו מהתקף לב לפני שלוש שנים וחצי, חיקה על הבמה אדם שמגיע לטיפול נמרץ ורומז לרופא שהוא חבר באגודת הידידים, בתקווה לקבל טיפול VIP. במציאות, יודע כל מי שאיתרע מזלו, העניינים בטיפול נמרץ עובדים אחרת. על אוטומט, בסרט נע, בלי זמן לקשרים או לחיקויים.

בסרט שהוקרן באותו ערב ראו הנוכחים כיצד הציל מערך החירום את חייו של חייל שכמעט נהרג במבצע האחרון בעזה. האחראים להצלתו היו מנהל החטיבה לכירורגיה, פרופ' חנוך קשתן, ולצדו ד"ר ריאד חדאד. אני לא יודע אם באקלים הפוליטי הנוכחי מותר לכתוב את המילה הזאת, אבל ד"ר חדאד הוא ערבי. ערבי נוצרי, כפי שהסבירו לי הדוברים הזהירים, ובכל זאת רופא ערבי שהציל חיי חייל. כיצד אנשים כמו ח"כ בצלאל סמוטריץ', שמבקש להפריד בין יולדות יהודיות לערביות בבתי החולים, היו מתמודדים עם זה? אולי הם היו מעדיפים לשמור על הגדרות ולחכות שהרופא היהודי יגיע?

מי שקיבל את באי האולם היה פיני כהן, יו"ר אגודת הידידים ומנהל קרן נוי. שאלתי את כהן מה הוא אומר על הצעדים שנוקט שר הבריאות יעקב ליצמן נגד מקדונלד’ס וחברות המשקאות. "אני חושב שמדובר באחד משרי הבריאות הטובים ביותר, וכאיש עסקים אני אומר שצריך הרבה אומץ כדי לעמוד מול חברות חזקות כל כך". אחת האורחות הראשונות שאת פניהן קידם היתה מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק־עמינח, אך היא עזבה מיד ולא נשארה לקוקטייל ולמופעי הבידור. בכיר משק שביקש להישאר בעילום שם אמר שלאחרונה נדיר לראות את רוסק־עמינח מגיעה לאירועים, בגלל האווירה העוינת נגד בנקאים בכלל ונגדה בפרט.

מנהל בית החולים, ד"ר ערן הלפרן, לא בדיוק התלהב מהרעיון. "אני רוצה לומר לך חד־משמעית שללא עובדים ערבים, למערכת הרפואית אין אפשרות להפעיל את בתי החולים בישראל. נקודה. אין פה שום ויכוח. רופאים ערבים ימשיכו לעבוד בבית החולים בילינסון כל עוד אני מנהל אותו. הזדעזעתי לשמוע דברים שאמרו אנשים בוועדה שעסקה בנושא, על בתי חולים שבהם מתקיימת הפרדה הלכה למעשה". את הדברים האלה אמר הלפרן בקוקטייל הפתיחה של האירוע, לפני שהאורחים נכנסו לאולם כדי לשמוע את הסטנד־אפ של צביקה הדר ואת הגיטרה של אבי סינגולדה.

מימין פיני כהן ורקפת רוסק עמינח. חתכה מוקדם צילום: אביב חופי

מי שקצת קלקל את התיאוריה היה יו"ר בנק דיסקונט, יוסי בכר, שבניגוד לעמיתתו מלאומי לא ממש מיהר הביתה. "אני לא מתבייש לדבר על השכר שלי, ולא חושב שהוא גבוה במיוחד", אמר בכר, שעלות שכרו ב־2015 היתה 3.1 מיליון שקל. "הבעיה היא באווירה שהאוצר יצר — אפשר היה לפתור את הסוגיה בצורה נעימה יותר. אני לא נמצא בדיסקונט בשביל הכסף אלא בגלל האתגר, וגם אם שכרי ירד אשאר בבנק. כך שבעניין שלי אין לכם מה לדאוג", סיכם בכר לטובת מי שתהה אם תרחיש ציון קינן ימוחזר.

יוסי בכר. שכר? רק רוצה אתגר צילום: אביב חופי

דמות נוספת שהפציעה במוזיאון לאחר היעדרות ארוכה מהשטח היתה דודי ויסמן, שרק השבוע פורסם שרכש את חברת סונול מדנה עזריאלי. "אני מבשל את העסקה הזאת כבר יותר משנה", צהל ויסמן. שאלתי אותו אם ביטחונו ביכולת הניהול שלו נפגע אחרי פרשת מגה, והוא השיב: "ניהלתי את רשת מגה בצורה טובה ורווחית. המצב התחיל להידרדר אחרי ששרגא בירן רצה לעשות את זה לבד וחשב שיצליח להרוויח יותר. אתה יכול לשאול את כל הספקים איזה מוסר תשלומים היה לי, וגם לעובדים היו את התנאים הטובים ביותר, לא כמו אצל רמי לוי עם תנאי ההעסקה שלו. חבל לי מאוד על מה שקרה".  

סוף סוף סונול. דודי ויסמן (מימין) וד"ר ערן הלפרן צילום: אביב חופי