"רוני יצחקי הסתיר מידע קריטי ששווה עשרות מיליוני שקלים"

המאבק בין רוני יצחקי לאחותו הדר יצחקי מתחדש, ובעוצמה. ל"כלכליסט" נודע כי הדר, אחותו הצעירה של יזם הנדל"ן, הגישה נגדו תביעה בסך עשרות מיליוני שקלים בבית המשפט המחוזי בתל אביב בטענה כי רימה אותה. הדר יצחקי דורשת 21.5% מהכנסות הפרויקט של אחיה בקיבוץ גליל ים, פרויקט של כ־700 דירות באחד האזורים הטובים והיוקרתיים ביותר בסביבת הרצליה.

"רוני יצחקי, בשר מבשרה של התובעת, גזל נכסים וזכויות תוך שימוש בדרכים פסולות ועקלקלות, ותוך עשיית עושר שלא במשפט, על ידי הסתרת מידע קריטי שמשמעותו עשרות מיליוני שקלים", נכתב בתביעה שהוגשה על ידי עורכי הדין ארז דר־לולו וגלית ביק ממשרד ליפא מאיר ושות'.

בתחילת 2012 הגישה הדר יצחקי, תביעה ראשונה נגד רוני, יחד עם אחותם מישאלה שולמן. האחיות טענו כי רוני, תוך רישום כוזב, גזל את מניותיהן בחברת יצחקי מחסנים שהיתה בבעלות משפחתית. החברה מחזיקה בכמה מבנים להשכרה בישראל, בהם מתחם איקאה בראשל"צ ודיזיין סנטר בבני ברק, ושווייה נאמד במיליארד שקל. יצחקי טען אז שמדובר ברצף של בדותות וניסיון של אחיותיו לפגוע בו ובחברה.

הדמיית פרויקט צמרות גליל ים. דירת 4 חד' מ־2.59 מיליון שקל הדמייה: אתר החברה

קנה את חלקו של לבייב

רוני יצחקי הוא אחד האנשים העשירים בישראל, והונו נאמד בחצי מיליארד דולר. אבי-סבו, יעקב, עלה לישראל ב-1907 מהקווקז, וייסד את המושבה באר יעקב שקרויה כיום על שמו. אביו היה בשנות ה-60 וה-70 קבלן בסדר גודל בינוני שבנה יחד עם אחיו פרויקטים קטנים יחסית באזור באר יעקב, ראשון לציון ורחובות. יצחקי, מהנדס בניין בהכשרתו, הצטרף לעסקי המשפחה בשנות ה-80, ופרוייקט צמרות בהרצליה היתה ההצלחה הראשונה שלו. בהמשך התרחב לפרויקטים נוספים בארץ ויצא בשנים האחרונות גם להשקעות בארה"ב.

מעבר לתחום הנדל"ן שבו עיקר פעילותו, הוא פעיל גם בתחומי ההייטק, הסחורות והספנות. הוא נחשב לאיש דיסקרטי ששומר על פרופיל נמוך. עם זאת, הוא נחשב לבעל אישיות מורכבת וכמי שהספיק בעבר להסתכסך עם שותפים כמו שמעון וינטראוב בחברת בראק קפיטל, נועם לניר בחברת אטלס וגורמים נוספים. גם מול חברת הביטוח מגדל, שעמה הקים שותפות להשקעות נדל"ן, התגלעו חילוקי דעות סביב ההשקעות שביצע.

הדר נשואה לרועי בר היועץ המשפטי של עיריית ראשל"צ, שנעצר בפברואר 2014 בחשד לקבלת שוחד מקבלנים תמורת קידום פרוייקטי נדל"ן בעיר וההמלצה היא להעמידו לדין בכפוף לשימוע.

ב־2013 הסירו הדר יצחקי ומישאלה שולמן את התביעה נגד אחיהן לאחר שהגיעו עמו לפשרה. כעת טוענת הדר, שהפשרה הושגה ללא נוכחות עורכי דין, והיתה מושתתת על התחייבות לגילוי מלא מצד רוני שריכז בידיו את המידע על אודות העסקים המשפחתיים. בדיעבד התברר, טוענת הדר, כי רוני הטעה את אחיותיו במסגרת המו"מ לפשרה ביחס לנכס משמעותי אחד לפחות: פרויקט בנייה ענק בקיבוץ גליל ים שליד הרצליה. "הוא טען שהפרויקט שבו מאות יחידות דיור איננו קיים עוד, אבל בחודשים האחרונים התברר לנו שהפרויקט חי ובועט והוא בעל שווי של עשרות מיליוני שקלים", טוענת הדר.

הפרויקט בגליל ים היה בבעלות יצחקי ואפריקה ישראל, והדר טוענת שיצחקי אף רכש את חלקה של אפריקה ישראל מידי לב לבייב תמורת 66 מיליון שקל והפך לבעלים היחיד בפרויקט שעליו אמר "אין פרויקט". הפרויקט הוחזק באמצעות חברת רננות יזום והשקעות שמחצית ממניותיה הוחזקה בידי חברת רוויה של משפחת יצחקי ומחציתה בידי אפריקה ישראל. "לא הופתענו", נכתב בכתב התביעה שמביא שורת פרסומים לא מחמיאים בתקשורת על יצחקי כ"בעל דפוס שגרתי של מגלה טפח ומכסה טפחיים".

רוני יצחקי. הון מוערך של חצי מיליארד דולר צילום: עמית שעל

גליל ים מחוץ להסדר

מהתביעה עולה כי בשנת 2000 העבירו הדר ומישאלה כל אחת את מניותיה בחברה המשפחתית רוויה, 21.5% מהמניות כל אחת, לידי אחיהן. לדברי הדר, מדובר היה באקט פורמלי שנעשה לבקשת אביהן יעקב יצחקי, שהלך לעולמו ב־2009, ולצורכי נוחות, וכי הן המשיכו ליהנות כל אחת מ־21.5% מהכנסות רוויה והיו זכאיות לנכסיה בשיעור חלקן.

לצד רוויה החזיקה משפחת יצחקי בחברה גדולה יותר, יצחקי מחסנים. מישאלה והדר הגישו ב־2012 תביעה נגד אחיהן על נישולן מזכויותיהן בחברה, בעיקר זכות וטו על החלטות, שינוי תקנון החברה מבלי ליידע אותן והוצאת כספים מהחברה ללחא ידיעתן. התביעה הסתיימה כאמור בהסדר פשרה.

הפשרה הושגה, לטענת הדר יצחקי, בשל חוסר ברירה מצד רוני "בשל מעשה זיוף שלא היה בכוחו להכחישו". בתביעה נחשף לראשונה כי האחים חתמו על פשרה בינואר 2013 בחברת יצחקי מחסנים, פשרה שבסיסה איזון כלכלי ונכסי בין האחים. עיקרי ההסדר: א. מישאלה והדר יפוצו בהקצאת מניות מתקנת. ב. ההתחשבנות הכוללת הביאה בחשבון את זכויות האחיות גם בחברות האחרות של המשפחה שבהן אינן רשומות כבעלות מניות וכלל הנכסים יאוזנו בין האחים.

בשלב זה, לטענת הדר יצחקי, נדרש רוני יצחקי במסגרת המו"מ ולפני החתימה על ההסדר לספק מידע ומסמכים על כספים שהועברו, נכסים שנרכשו ופעילות שבוצעה. בכך ביקשה הדר להתחקות אחר כספים שהוצאו מהחברה ללא הסכמתה, ולאתר נכסים השייכים למסת הנכסים המשפחתיים, כדי להבטיח שהיא ומישאלה לא יקופחו. האח נדרש להציג את חלקן של האחיות בכל נכס.

במסגרת זו, טוענת הדר, היא ביקשה מיצחקי למסור את המידע בנוגע לחברת רננות. רננות רכשה מגליל ים פרויקט בעסקת קומבינציה שאליה צירפה את אפריקה ישראל. לדבריה, יצחקי טען כי "לא קיים פרויקט והקיבוץ החליט להוציא את הפרויקט למכרז". מאחר שהאחיות נתנו אמון בדבריו של אחיהן, הסדר הפשרה לא כלל את פרויקט גליל ים. בהסדר חתמו שלושת האחים על כתבי ויתור על כל טענה ודרישה עתידית.

"רוני שיקר במצח נחושה"

אולם בחודשים האחרונים התברר להדר, מדיווח של אפריקה ישראל לבורסה, כי הפרויקט לא רק שנותר בידי רננות, אלא שהיא אף רכשה את חלקה של אפריקה ישראל. הדר מודה כי חתמה על כתב ויתור על טענות עתידיות, אבל כתב הוויתור לא מעניק הגנה מפני "תרמית, הטעיה וחוסר תום לב", כפי שהיא מאשימה את אחיה, אף שהחברות רננות ורוויה לא מוזכרות בכתב הוויתור.

פרט מעניין בתביעה הנו העובדה שמישאלה לא הצטרפה אליה. הדר טוענת בתביעה כי דותן שולמן, בנה של מישאלה, נכח בפגישה במשרדו של יצחקי בשכונת צמרות בהרצליה, שבה אמר יצחקי לפני החתימה על ההסדר כי "אין פרויקט". באותו מעמד נכחו שני עדים נוספים, לטענתה. עם ביטול הסכם הקמת הפרויקט בין רננות לאפריקה ישראל לא החזיר יצחקי את המניות של הפרויקט לחברת רוויה. הדר פנתה, לדבריה, לאחיה לקבל ממנו הסברים אבל נדחתה בלקוניות בטענה שחתמה על כתב ויתור.

יצחקי הגיש כתב הגנה באמצעות משרד עו"ד ארדינסט בן־נתן טולידאנו ושות', וטען כי "התביעה משוללת בסיס והוגשה בחוסר תום לב, וכי הדר מפרה ברגל גסה את כתב הוויתור עליו חתמה. יצחקי טוען כי בהסדר הפשרה העניק להדר נכסים בשווי מיליוני שקלים מבלי שהיתה זכאית להם ולפנים משורת הדין כדי לשמור על שלום המשפחה. "היא חתמה על כתב ויתור אבל איננה נמנעת מהגשת הליכי סרק נוספים ומונעת על ידי תאוות בצע שאיננה יודעת שובע", מאשים יצחקי את אחותו וטוען כי החתימה על כתב הוויתור איננה מאפשרת להדר טיעונים כלשהם.

יצחקי טוען כי בהסדר הפשרה קיבלה כל אחות 3.5% ממניות יצחקי מחסנים כך שכל אחת מהן החזיקה ב־13.5% ממניות החברה ואילו הוא ב־73%. הוא טוען כי מניות רוויה הן שלו בלבד ושלא התחייב בפשרה להעביר אל אחיותיו חלק כלשהו מהמניות.

עוד טוען יצחקי שיש לדחות את התביעה על הסף שכן הפשרה הושגה בנוכחות יועצים משפטיים וכי רננות או רוויה לא היו חלק מהסדר הפשרה. יצחקי אינו מכחיש שאמר שאין פרויקט, אבל טוען כי באותה תקופה אכן לא התקיימו התנאים בהסכם עם הקיבוץ, וכי ורק ב-2014 חתמו רננות וגליל ים על הסכם הקמה חדש של הפרויקט.