איך הסתבכה ישראל בעסקת מיליארדים לרכישת מטוס קרב בעייתי

הממונה על בחינת מערכות הנשק במשרד ההגנה האמריקאי, ד"ר מייקל גילמור, התייצב בפני הקונגרס לפני כשבועיים כדי לתת חוות דעת רשמית על הנשק המתוחכם ביותר שאמריקה ייצרה אי פעם: מטוס הקרב F35. התצהיר שמסר משתרע על פני עשרות עמודים, אך בפני חברי הקונגרס הוא הגיע במהירות לשורה התחתונה. "F35 אינו בשל ומספק יכולת לחימה מוגבלת. יש במטוס כשלים משמעותיים רבים", אמר מיד בפתח דבריו.

התמונה העגומה שצייר גילמור היתה רחוקה מאוד מהתוכניות המקוריות. כשהחל פיתוח המטוס ב־2001 תאריך היעד הרשמי להפיכתו למבצעי היה 2011, ועד היום כאלף מטוסים כבר היו אמורים לשרת את הצבא האמריקאי וחילות אוויר נוספים בעולם. במקום זאת גילמור פירט רשימת מחדלים שהיכתה בתדהמה גם את המומחים שעוקבים מקרוב אחר הפרויקט: "נכון לינואר 2016 יש בתוכנית 931 כשלים מתועדים ובלתי פתורים. 158 מהם בקטגוריה 1. כלומר, כשלים שעלולים לגרום למוות ולעצירת הייצור".

הדברים סיכמו רצף של התבטאויות קשות מצד בכירי מערכת הביטחון וגופי הביקורת האמריקאיים, שמתייחסים לפרויקט כמחדל בעל השלכות כלכליות וביטחוניות מרחיקות לכת.

חוד חנית שאינו חד מספיק

מבחינת ישראל הדיון בקונגרס אינו שיחה אקדמית, שכן גם היא משתתפת בהימור על F35, ששמו העברי יהיה "אדיר". ב־2008 סיכם ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט עם ג'ורג' בוש, שכיהן אז כנשיא ארה"ב, על רכישת 25 מטוסים עם אופציה ל־50 נוספים. העסקה נחתמה לאחר עבודת מטה ממושכת בחיל האוויר ובפורום המטה הכללי, שבמסגרתה אף הוקמו צוותי דגלים אדומים שתפקידם להצביע על סיכונים ברכישת המטוס. לבסוף המליץ הצבא לצאת לרכש נרחב.

ב־2010 חתמו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון דאז אהוד ברק על עסקה ראשונה לרכישת 19 מטוסים תמורת 2.75 מיליארד דולר. בסוף 2014 המליץ משרד הביטחון לרכוש 31 מטוסים נוספים, אך בתום ארבעה דיונים אמוציונליים ומורטי עצבים החליטה הממשלה להסתפק ב־14 נוספים בלבד בעבור 2.8 מיליארד דולר.

מימין: אהוד ברק ואהוד אולמרט, בעת שהיו שר הביטחון וראש הממשלה. זה המטוס שיקנה לישראל עליונות אווירית? צילום: טל שחר

מי שהוביל את ההתנגדות לדרישות הצבא היה יובל שטייניץ, שכיהן אז כשר המודיעין. בשיחה עם "כלכליסט" בשבוע שעבר סיפר שטייניץ לראשונה כיצד נפגש עם קצינים רבים מתוך המערכת ומחוצה לה, שסיפרו לו שהמטוס לא יוכל לענות על הצרכים המבצעיים של ישראל, והציג בפני שרי הממשלה את הדו"חות האמריקאיים המצביעים על הבעיות. "זה לא שיש בעיות במטוס, אלא שהוא פשוט פחות טוב", אמר שטייניץ. "שכנעתי את ראש הממשלה והשרים שבשלב זה אין צורך בשתי טייסות גדולות של F35 ושעדיף להשקיע את הכסף בחלופות צבאיות אחרות". הראיון המלא עם שטייניץ יתפרסם מחר.

בדצמבר הקרוב אמורים לנחות בישראל שני המטוסים הראשונים בעיכוב של שנה לפחות. היום תערוך לוקהיד מרטין, יצרנית המטוס, מסיבת עיתונאים חגיגית לרגל הגעתם.

ישראל רוכשת את המטוסים בכספי הסיוע הצבאי האמריקאי - 3.1 מיליארד דולר בשנה. לפי ההסכם עם ארה"ב, היא מחויבת להשתמש ב־75% מכספי הסיוע לרכש בארה"ב. לפי הדו"חות הכספיים של הממשלה, ישראל תשלם על קבוצת המטוסים השנייה עד 2018, והיא שעבדה כ־30% מכספי הסיוע הביטחוני לרכש F35 עד אותה השנה.

F35 אמור להיות חוד החנית של חיל האוויר, הזרוע האסטרטגית שמבטיחה את העליונות הצבאית של ישראל במזרח התיכון. לכן האזהרות החמורות שנשמעות בארה"ב מעוררות את השאלה אם סביר להוציא כ־20 מיליארד שקל על רכישת 33 מטוסים מוגבלים שהתחזוקה השוטפת שלהם תהיה גבוהה ועלולים להפוך לנטל על תקציב הביטחון.

ברוב המדינות הקשורות לפרויקט, אוסטרליה וקנדה למשל, הנושא הופיע בכותרות המרכזיות, נמצא במרכזו של דיון ציבורי ונידון בשקיפות בשימועים פומביים בבתי הנבחרים. בארץ אנחנו אפילו לא יכולים לדעת אם ועדת חוץ וביטחון דנה בפרויקט.

חלומות לחוד ומציאות לחוד

החזון היה מבטיח. באמצע שנות התשעים החליטה מערכת הביטחון האמריקאית לייצר את המטוס המושלם - רב־שימושי, מפציץ ומיירט, שיהיה מבוסס על המערכות המתקדמות ביותר ושמ"כמי האויב לא יוכלו לגלותו. זאת בשאיפה שהוא יחליף כ־90% מהמטוסים הפעילים, ובהם F16 ו־A10. הוגדרו לו שלושה דגמים: A לחיל האוויר, B הממריא ונוחת אנכית ומיועד לחיל הנחתים ו־C שישרת את נושאות המטוסים של הצי ויידע להמריא ולנחות על משטחים קצרים במיוחד. ב־2001 נבחר תאגיד הענק לוקהיד מרטין לייצר את F35.

צילום: U.S. Navy

השורה התחתונה היא כישלון. ב־2001 הוערך מחיר כל מטוס ב־69 מיליון דולר ויעד הכשירות המבצעית היה 2011. ההערכה התגלתה כמופרכת. מלבד בעיות ניהוליות, לחצים פוליטיים וספקי משנה בעייתיים הבעיה היתה שמרבית הטכנולוגיות הדרושות לא היו קיימות. שלוש פעמים - ב־2003, ב־2007 וב־2012 - נאלצו האמריקאים לתכנן את מטרות הפרויקט מחדש. ב־2010 אף נדרש הפנטגון לשכנע את הקונגרס לא לבטל את הפרויקט.

בדצמבר 2014 אומדן העלויות כבר היה כפול מהתכנון המקורי: מחיר כל מטוס זינק ל־136 מיליון דולר ומחיר הכנסתו לשירות ל־159 מיליון דולר. יעד הכשירות המבצעית שנקבע היה 2019 לפחות, בהנחה שהפרויקט יתקדם בקצב מהיר מכפי שהוא מתקדם היום. בשורה התחתונה עלות פיתוח המטוס זינקה ב־60% ל־55 מיליארד דולר.

העיכובים והזינוק בעלויות סיבכו לגמרי את התוכניות. משרד ההגנה האמריקאי החליט לצמצם ב־15% את מספר המטוסים שהצבא ירכוש ל־2,457, אך עלות הרכש הכוללת זינקה ב־70% עד ל־391 מיליארד דולר ב־2015 - פחות כוח אווירי בהרבה יותר כסף.

בניגוד להרגלם בחרו האמריקאים בשיטת פיתוח תוך כדי תנועה ולא באספקת המטוסים רק כשהם גמורים לחלוטין. לכן לוקהיד מרטין התחילה לספק את המטוסים ב־2006, כשהפיתוח עדיין בעיצומו. בחירה זו הפכה את כל העסק למסורבל מאוד. 160 המטוסים שכבר בידי הצבא האמריקאי נשלחים פעם אחר פעם לתיקונים ועדכונים בלוקהיד מרטין ובמקביל היא מפתחת את אותם דגמים בדיוק - דבר שמגדיל את העלויות. בפנטגון קוראים לכך מס המקביליות. ארה"ב נאלצה לפרוס מחדש את רכש המטוסים; במקום לקלוט 200 מטוסים מבצעיים בשנה, הצבא קולט פחות מ־50 שאינם מבצעיים.

ירידה ברמת הביטחון

בעקבות הדחייה בייצור והזינוק בעלויות עלות הרכש השנתית תהיה 14 מיליארד דולר בעשר השנים הבאות ו־12.8 מיליארד דולר בממוצע עד 2038. בשימוע האחרון בקונגרס הזהיר נציג המבקר כי הסכומים פוגעים בתוכניות הצטיידות בצוללות, נושאות מטוסים, משחתות ומפציצים, ואף המליץ לבחון את כדאיות הפרויקט, לא פחות.

בתחילת החודש כבר ביטא סגן שר ההגנה האמריקאי רוברט וורק דאגות בנוגע להשלכות הביטחוניות של הסתבכות הפרויקט, כאלה שנשמעות רלבנטיות גם לישראל. "אני מודאג מהירידה בהיקף חיל האוויר שלנו", אמר באירוע בוושינגטון. "אם יגידו לי שמספר הטייסות יירד מ־54 ל־45, אבל כולן של F35, אני לא בטוח שאחשוב שזה רעיון טוב, פשוט כי הקצב המבצעי של החיל מוביל אותו למקום לא טוב".

וורק אף אישר שבניגוד גמור ליעד הצבא ייאלץ להחזיק את המטוסים הישנים שלו, שחלקם יוצרו בשנות השבעים, עד השלמת ההצטיידות ב־F35 בסביבות 2040. "נחזיק צי מטוסים מעורב לתקופה ארוכה", אמר. חיל האוויר האמריקאי שואף להוציא את מטוסיו משירות אחרי 30 שנה. המחשבה שארה"ב תילחם באמצעות F16 בן 60 או 70 במטוסי הקרב החדישים של רוסיה או סין מדירה שינה מעיני מומחי הביטחון האמריקאים.

השימוע בקונגרס האמריקאי

גם ישראל, שמחזיקה מאות מטוסי קרב - פחות ממצרים ולא הרבה יותר מטורקיה - צריכה להביא את הנקודה הזאת בחשבון. יפתח שפיר, ראש פרויקט מאזן הכוחות במזרח התיכון במכון למחקרי ביטחון לאומי, שעוקב אחרי הפרויקט, מבהיר ש־F35 יתקשה להחליף את קודמיו גם בחיל האוויר הישראלי. "עד סוף העשור הבא מטוסי F15i ו־F16i של ישראל כבר יהיו בני 20–30. מטוסי F35 יתקשו לבצע את כל הגיחות של חיל האוויר, ולכן חלק מהמשימות יעברו לכלי טיס בלתי מאוישים וחלק למטוסים אחרים, אולי ישנים יותר".

בעיה נוספת היא זינוק בעלויות התחזוקה, שמוערכות כעת בטריליון דולר למשך כל חיי המטוסים. אחת הסיבות, כפי שהודה מנהל הפרויקט מטעם הצבא האמריקאי, היא שבניגוד לתוכניות שלושת דגמי המטוס זהים רק ב־25%, ולמעשה מהווים שלושה מטוסים שונים.

מטוס בעייתי מאוד

ההשקעה המופרזת והתכנון המפוזר היו עשויים להישכח לו המטוס עצמו היה הופך לשליט השמים הבלתי מעורער. ואולם, רשימת הכשלים שתועדו עד כה בדו"חות הרשמיים מעידה שזה רחוק מלהיות המצב. התקלה העדכנית ביותר, שנמצאה ודווחה בתחילת החודש, היא שתוכנת המכ"מ של המטוס מפסיקה לעבוד בפתאומיות באמצע הטיסה. וכך, בגובה רב ובמהירות אדירה הטייסים צריכים לאתחל את התוכנה תוך כדי טיסה. "המטוס הזה הוא בעצם מחשב טס", מסביר שפיר, "תחשוב מה זה לטוס במטוס ובאמצע תקיפה לקבל פתאום את מסך המוות הכחול של מיקרוסופט".

התקלה בתוכנת המכ"מ מצטרפת לרשימת הכשלים המלאה שמופיעה בדו"ח של הפנטגון לסיכום 2015, שפורסם בחודש שעבר והוא הבסיס לעדות של גילמור בקונגרס. אחד הממצאים שמשכו תשומת לב תקשורתית היא שחיל האוויר האמריקאי אסר בשנה שעברה על טייסים ששוקלים פחות מ־62 ק"ג לטוס במטוס משום שהם ייהרגו בעת הפעלת כיסא המפלט, וזאת בשל משקל הקסדה המתוחכמת. כמו כן, הסיכוי של טייסים שמשקלם נמוך מ־75 להיהרג משימוש בכיסא המפלט הוא 27%; הסיכוי שלהם לספוג פגיעה בצוואר במקרה שכזה הוא 100%.

שאר הממצאים מטרידים אף יותר. בשנה שעברה הסתיים שלב פיתוח 2B שאמור היה לצייד את המטוס ביכולות קרביות ראשונות. חיל הנחתים אף הכריז על המטוסים שברשותו כמבצעיים. ואולם, לפי הדו"ח, רצוי שאותם מטוסים לא ייתקלו באויב בזמן הקרוב. לפי הדו"ח, "התוכנית סיימה את שלב 2B עם כשלים ויכולת קרבית מוגבלת. אם F35 בגרסה הנוכחית ישתתף בלחימה, הוא יצטרך סיוע מגורמי פיקוד ובקרה כדי לחמוק מאיומים, לרכוש מטרות ולהשתמש באמצעי לחימה בשל יכולת הנשיאה המוגבלת שלו - שתי פצצות ושני טילי אוויר־אוויר".

החימוש המועט שהמטוס נושא אינו נובע מכשל בפיתוח. זאת היכולת שתוכננה לו במקור. יכולת החמקנות של המטוס נשענת על צורתו החיצונית המיוחדת, שמסייעת בבליעה ופיזור של קרני המכ"מ שמחפש אותו. כדי לשמור על הצורה המטוס חייב לשאת את החימוש בגופו - לכל היותר 4 טילים, מהם שני טילי אוויר־קרקע במשקל מקסימלי של 910 ק"ג. לשם השוואה, הגרסה המתקדמת ביותר של F15 יכולה לשאת 8 טילים במשקל כולל של 10 טונות.

כמו כן, המטוס מוגבל בסוגי התחמושת שהוא יכול לשאת. "לב העניין הוא הבעיות בתוכנה. מדובר ב־7–8 מיליון שורות קוד, שממשיכים לפתח כל הזמן", אומר שפיר, "כיום פועלת גרסה 2B. התוכנה עושה הכל במטוס, כולל ההטסה ונשיאת החימוש. אלא שהיא מכירה רק סוג אחד של פצצות וסוג אחד של טילי אוויר". לדברי שפיר, גם גרסת התוכנה הבאה, 3I, תהיה מוגבלת, ואילו הגרסה הסופית, 3F, תהיה מוכנה רק ב־2018–2019. "לפי דו"ח הפנטגון, ברור בוודאות שהמטוסים שיגיעו לישראל לא יהיו בעלי יכולת מלאה", אומר שפיר. וזה המטוס שאמור להעניק לישראל עליונות אווירית.

הפעלה אווירית מוגבלת

כל הכשלים האלה הובילו את F35 להפסיד למטוסים ותיקים בכל קרבות האוויר הניסויים שהשתתף בהם עד כה. הוא הפסיד 17 פעמים למטוס F15d, שיוצר ב־1979 וכוח התאוצה שלו הוגבל לצורך התרגיל, ופעם אחת לפחות גם ל־F16. "קרבות האוויר הראו של־F35 אין יכולת תמרון מספיקה להישאר בעליונות אנרגטית לעומת מטוסי הדור הקודם", נכתב בדו"ח.

יכולת התמרון של המטוס מוגבלת מעוד סיבה. "בתנאי טיסה מסוימים נכנס אוויר לסיפון הדלק וגורם ללחץ מעבר למותר". לכן הוחלט שכאשר מכל הדלק מלא יוגבל F35 לתמרונים בכוח תאוצה של עד 3G. רק כשהמכל שלו יורד לחצי, הוא יכול להגיע לתאוצה המרבית כיום של 7G. כשהממצאים פורסמו לראשונה בספטמבר שעבר, הצבא הודיע ש"המטוס אינו מתאים בצורה מיטבית לקרבות אוויר".

בשל יכולת תמרון מוגבלת וחימוש מועט המטוס יתקשה לעמוד בעוד שימוש מבצעי חשוב: סיוע קרוב לכוחות קרקעיים. גם יכולת החמקנות שלו מוטלת בספק. כך למשל, הדו"ח מציין שאפשר יהיה לתקן כשלים קבועים בכנפיים רק על חשבון החמקנות. ובשנה שעברה הודיעה סין שפיתחה מכ"מ שמצליח לאתר את המטוס.

עוד חושף הדו"ח כי קצב הגיחות הממוצע למטוס נמוך: פחות משבע לחודש, כלומר גיחה אחת בארבעה־חמישה ימים - כמתוכנן אמנם בשלב זה, אבל הרבה פחות ממה שנהוג בצבא האמריקאי, שבו מתבצעת גיחה ביום, ובצבאות אחרים, שבהם שתיים עד ארבע גיחות ביום. הדו"ח אף חושף כי בתרגיל של המטוסים המבצעיים הצליחו הנחתים לצאת רק ל־46% מהגיחות שתוכננו.

עוד הוא קובע כי "תאריך היעד להשלמת שלב פיתוח התוכנה הסופי - מאי 2017 ואפילו יולי 2017 - אינו ריאלי. זה לא יקרה לפני ינואר 2018 וגם זה על סמך הנחות אופטימיות". הוא גם מתריע כי "התאריך הנוכחי לסיום הבדיקה של דיוק הנשק, מאי 2017, אינו ריאלי", ולמעשה "הוא לא יסתיים עד נובמבר 2021". כלומר, היעילות המבצעית של המטוס לא תהיה ברורה עוד כמעט שש שנים.

עוד מזהיר דו"ח הפנטגון ממגבלות בשימוש בנשק ובטיסה במזג אוויר חם בגלל התחממות תאי הפצצות. בעבר פורסמו גם אזהרות מפני טיסה בסופות ברקים. נוסף על כך, שלדת המטוס מגיעה לעייפות החומר מוקדם בהרבה מהצפוי, ונוצרים בה פגמים וסדקים.

הפוליטיקה מעל הכל

רצף הכשלים והמחיר האסטרונומי היו עשויים לבטל את הפרויקט, אבל הוא נהנה משכבת הגנה עבה במיוחד: ריבוי הגורמים שמשקיעים בו או נהנים ממיליארדי הדולרים ששופכת עליו ארה"ב. כש־133 אלף משרות ב־45 מדינות בארצות הברית תלויות בפרויקט, רק פוליטיקאים מעטים מעזים לחשוב על סגירתו. אפילו ברני סנדרס, שמתחרה על מועמדות מטעם המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארה"ב ומתגאה בהתנגדותו לתעשיית הנשק ולהפעלת כוח צבאי, העמיד את המשך הפרויקט במרכז הקמפיין שלו לסנאט מטעם מדינת ורמונט ב־2012.

נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' בוש ובוחן הנשק הראשי במשרד ההגנה ד"ר מייקל גילמור. המטוסים שיגיעו לישראל לא יהיו בעלי יכולת צבאית מלאה צילום: בלומברג

גם מדינות אחרות מחויבות לפרויקט. אוסטרליה חתמה על חוזה לרכישת 72 מטוסים. בשימוע שנערך באמצע החודש בסנאט האוסטרלי טען נציג מכון מחקר ביטחוני ש"לעסקה הזאת יש כל המאפיינים של הונאת פירמידה: כשהמוצר נכשל, תגייס כמה לקוחות שאתה יכול, תקדם אותו בקולניות ותמשיך להזרים את המזומנים כל עוד השוק עיוור לכישלון".

שפיר אומר שגם לישראל לא היו יותר מדי חלופות בשל המחויבות העמוקה לארה"ב. "אנחנו צריכים מטוסים חדשים, אנחנו לא יכולים לרכוש מטוסים ממדינה אחרת, ולוקהיד מרטין נשארה יצרנית מטוסי הקרב היחידה בשוק האמריקאי - כך שהאפשרות הריאלית היחידה היתה לרכוש F35".

בעבר סבר שפיר שלישראל יש אלטרנטיבה: לדחות בכעשור את רכש המטוסים ולהשקיע את כספי הסיוע ברכישת מערכות לחימה אחרות. ואולם, לדבריו, כבר עברנו את נקודת האל־חזור: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את מה שהקנדים מרשים לעצמם". שפיר מתכוון לתרחיש שבו ב־2010 התחייבה ממשלת קנדה לרכוש 65 מטוסי F35, אולם ראש הממשלה החדש ג'סטין טרודו הבטיח במסע הבחירות שלו שיבטל את הרכישה ויפתח את חידוש חיל האוויר הקנדי למכרז. "הם אכן פותחים את זה למכרז מחדש ובמסגרתו F35 יתחרה במטוסים אחרים, אבל לנו אין אפשרות כזו", מסביר שפיר.

העניין הזה עם הכסף

ב־2013 המחויבות לפרויקט נהייתה הדוקה יותר כשהתעשייה הביטחונית הישראלית הפכה לספקית מרכזית שלו. אלביט מפתחת את הקסדה הייחודית לטייסים שעלותה כ־500 אלף דולר ליחידה, ובתעשייה האווירית הוקם קו לייצור הכנפיים. כמה חברות ישראליות נוספות שותפות ברכיבים קטנים יותר, ומערכת הביטחון מעריכה את כלל הרכש האמריקאי בישראל ב־3 מיליארד דולר

כמו כן, נראה שהטייסים אוהבים את המטוס - המכונה הכי ממוחשבת בעולם, שמטיסה את עצמה, לומדת לטוס, מדברת עם מערכות אחרות, מעלה בעיות ופותרת אותן בזמן אמת, מציגה נתונים בדרכים מתוחכמות והופכת את הטיסה למשימה ממוקדת יותר.

סא"ל (במיל') ראובן בן־שלום, טייס מסוקים לשעבר, חושב שהנקודה הזאת משמעותית כדי להבין את תמיכתם של צבאות העולם בפרויקט. "העדפת המטוסים המאוישים על פלטפורמות אחרות היא מגמה ארוכת טווח שנובעת בין היתר מהעובדה שמקבלי ההחלטות הם תמיד טייסי קרב, אז קיבעון מחשבתי ואגו הם חלק מהעניין. אם זו היתה טכנולוגיה אחרת שהיתה מציעה הספק כזה תמורת הסכום הזה, היינו מרימים גבה".

עם זאת, בן שלום גם מוצא טעם ברכש: "יש שיקולים מלבד היעילות המבצעית. ישראל חייבת, בהגדרה, להחזיק בטכנולוגיה המתקדמת ביותר כדי להמשיך להוביל. אין פה דילמה. היבט אחר הוא מערך היחסים המורכב עם ארה"ב. חיל האוויר הישראלי הוא כנראה סוכן המכירות המרכזי של התעשייה האמריקאית. כשהם אומרים 'חיל האוויר הישראלי טס בזה', יש לכך השפעה על לקוחות".

קצינים בכירים שסירבו להזדהות אמרו ל"כלכליסט" שאמנם יהיו למטוס חבלי לידה, אבל כך קורה בכניסה של כל מטוס חדש. צה"ל רוכש מטוסי קרב פעם בשני עשורים בערך. בכל פעם ישנה ביקורת, אבל בסופו של דבר צה"ל מצליח להוציא את המרב מהמטוסים.

שפיר מצטרף להערכה האופטימית: "אני מניח ש־F35 יזכיר את הפאנטומים. כשהם הגיעו בשנות השישים, כולם אמרו שהם גדולים, כבדים ומכוערים, ובסוף הם הפכו לסוס עבודה. אני חושב שמרגע שיהיה לנו F35, נשמע עליו רק דברים טובים".

מצה"ל ומשרד הביטחון נמסר בתגובה משותפת כי "אין שום שינוי בתוכנית ה'אדיר' ובלוחות הזמנים לאספקת המטוסים. שני מטוסי ה'אדיר' שרכשה מערכת הביטחון ינחתו בישראל בדצמבר 2016 כמתוכנן".

עוד נמסר כי "בעיות התוכנה במטוס ויתר התקלות אינן רלוונטיות לחיל האוויר הישראלי וממילא יחלפו עוד לפחות שנה וחצי עד שנתיים עד שהמטוסים יוכרזו כמבצעיים בישראל".

התגובות המפורטות של דובר צה"ל ושל לוקהיד מרטין יפורסמו מחר, בחלק השני של הכתבה.

מחר בכלכליסט

• צה"ל, הצבא האמריקאי ולוקהיד: הפיתוח ינחת בשלום
• לוקהיד מרטין מגיבה לכשלים
• התוכנית של חיל האוויר לקליטת המטוסים נחשפת
• ומדוע החליטה ישראל לרכוש 33 מטוסים במקום 50