ראש המוסד לשעבר מאיר דגן הלך לעולמו בגיל 71

מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, הלך הבוקר (ה') לעולמו בגיל 71 אחרי מאבק במחלת הסרטן. דגן שירת בשורה של תפקידים בכירים בצמרת הביטחון הישראלי, בהם ראש המוסד, ראש חטיבת מבצעים במטכ"ל וראש המטה ללוחמה בטרור, ואף זכה בעיטור העוז.

המוסד פרסם הודעת רשמית על מותו של דגן: "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים מודיע כי ראש המוסד לשעבר מאיר דגן הלך לעולמו הבוקר. ראש המוסד יוסי כהן, ראשי האגפים ועובדי המוסד מביעים צער עמוק ומביעים תנחומים למשפחת דגן"

.

מאיר דגן נולד בינואר 1945 בחארסון שבאוקראינה. כשהיה בן חמש עלה עם הוריו לארץ. בני המשפחה גרו במעברת "מחנה ישראל" ליד לוד. ב-1963 החל את שירותו הצבאי בחטיבת הצנחנים. במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגה בקרבות בסיני. ב-1970, תחת אלוף פיקוד הדרום אריאל שרון, הקים דגן את סיירת "רימון". הייתה זו יחידת מסתערבים שפעלה ברצועת עזה ועסקה באיתור מחבלים, מעצרם וחיסולם. לפעילות היחידה מיוחסת השפעה ניכרת על דיכוי גל הטרור בראשית שנות ה-70 בעזה.

בזמן מלחמת יום הכיפורים היה דגן בבית-הספר לפיקוד ולמטה. לאחר קבלת יחידת סיור לפיקודו, לחם בסיני והשתתף בחציית תעלת סואץ. במלחמת לבנון הראשונה הוא פיקד על חטיבת השריון ברק והיה אחד ממפקדי החטיבות הראשונים שנכנסו לביירות. אחר כך מונה לפקד על יחידת הקישור ללבנון (יק"ל). דגן נחשב לאחד ממייסדי צד"ל - צבא דרום לבנון - ולמי שהקים והפעיל את זרועות הביטחון השונות שלו, ששימשו כמקבילות המקומיות לשב"כ הישראלי.

בשנת 1991 מונה דגן לעוזר הרמטכ"ל לענייני האנתיפאדה. שנה מאוחר יותר מונה לראש חטיבת המבצעים במטה הכללי של צה"ל, בדרגת תת-אלוף, תחת פיקודו של האלוף דאז אהוד ברק. מאוחר יותר קיבל דרגת אלוף והיה עוזר ראש אג"ם. לאחר שלא זכה להיות אלוף פיקוד הדרום, פרש דגן ב-1995 מהצבא לאחר 32 שנות שירות. במהלך שירותו הצבאי נפצע פעמיים, ואף זכה בעיטור העוז כשהסתער על מבוקש פלסטיני שהחזיק רימון עם ניצרה שלופה.

לאחר פרישתו מצה"ל שימש דגן כיועץ ללוחמה בטרור של ראשי הממשלה יצחק רבין ובנימין נתניהו. בשנת 2000 הצטרף למערכה הציבורית נגד נסיגה מרמת הגולן והתפקד לליכוד. ב-2001 כיהן בתפקיד ראש מטה יום הבחירות של אריאל שרון בבחירות לראשות הממשלה. לאחר ניצחונו של שרון בבחירות מונה דגן לעמוד בראש הצוות הישראלי למשא ומתן הביטחוני עם הפלסטינים.

יובל דיסקין, לשעבר ראש השב"כ ומאיר דגן המנוח

בשנת 2002 מונה דגן לראש המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים על ידי שרון. כהונתו הוארכה פעמיים על ידי ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ולאחר מכן על ידי בנימין נתניהו. בשנת 2011 הוא סיים את תפקידו. במצרים כינו את דגן "סופרמן" ובארצות ערב ובעולם אמרו שהוא עומד מאחורי שורת החיסולים של בכירי חמאס וחיזבאללה וגם בפגיעה בנתיב הטרור לרצועת עזה וללבנון. על-פי פרסומים זרים, בזמן כהונתו כראש המוסד.

מאז שסיים את תפקידו התבטא דגן לא פעם נגד תקיפה באיראן. "הפצצה עשויה לזרז את השגת הפצצה. אין בהתקפה כדי לעצור את הפרויקט", טען דגן בחודש מאי. "אם נפציץ נגיע למציאות שבה נפתור את כל הבעיות הפוליטיות וחלק מהבעיות הכלכליות של איראן, בכך שנגרום לכל האוכלוסייה האיראנית להתייצב כאיש אחד מאחורי השלטון".

דגן, שאמר כי הוא נאמן למדינה ולא לראש הממשלה, אמר חודש לאחר מכן כי הוא לא מכיר החלטה לתקוף באיראן. "העובדה שסיימתי את תפקידי עדיין לא אומרת שרמת אחריותי או רצון לראות את מדינת ישראל פורחת - הסתיים. תזכרו שהנאמנות שלי היא קודם כל בראש ובראשונה היא למדינת ישראל ולא לראש הממשלה". דגן הוסיף בנושא זה: "למרות שאני חייב להגיד לכם, אם הייתי מקבל פקודה מראש הממשלה ושר הביטחון לתקוף היום באיראן, בניגוד לדעתי - הייתי עושה את זה". בקיץ האחרון הוא תקף בחריפות את ברק ואמר: "הקשבתי לשר הביטחון מצחצח חרבות עם איראן והסורים, בזמן שכל יום יורים מרצועת עזה. מה נעשה בעניין? איזו מדיניות יש לישראל?".

לפני שנה נאם דגן את נאום חייו כמה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-20, בעצרת בכיכר רבין. כשדמעות בעיניו אמר אז דגן: "אני חושש מההנהגה שלנו", וקרא להחליפה בהנהגה ש"תשרת את הציבור ולא את עצמה".

בשנת 2012 התגלה סרטן כבד מתקדם אצל דגן. הוא החל בטיפולים כימותרפיים אגרסיביים, אולם מחלתו המשיכה להתקדם, עד שלקה באי ספיקת כבד. באותם ימים, לא עמד דגן בקריטריונים להשתלת כבד בישראל, הקובעים כי ברשימת הממתינים להשתלה ניתן להימצא רק עד גיל 65, ואילו לדגן מלאו 67 אז. מדינות נוספות ובהן ארצות הברית, גרמניה ושבדיה סירבו לבקשת רופאיו לבצע את ההשתלה, והרופאים המליצו לבצע אותה בבלרוס.

באוקטובר 2012 הוטס דגן בחשאי לבלרוס, שם עבר בהצלחה את השתלת הכבד, ולאחריה הוא אושפז בבידוד, מחשש לזיהומים. לאחר שהתייצב מצבו, הוא הושב לישראל. למרות ההשתלה, הסרטן עדיין היה בגופו. "הבהירו לי שאם לא אקבל תרומת כבד, הכל בעצם גמור", סיפר אז דגן, "כבר התחלתי לסכם את חיי, להיפרד מאנשים. זה היה תהליך כואב, אבל אז ובסיועם של לא מעט אנשים, קיבלתי תרומת כבד שהצילה את החיים שלי. לכמה זמן אני לא יודע, אבל ברור לי שאם לא הייתי מקבל את תרומת הכבד, לא הייתי חי".