הלווה תקבל דיור חלופי למרות שוויתרה על כך בהסכם המשכנתא
ביהמ"ש קיבל את ערעורה של לווה נגד בנק לאומי וקבע כי ההגנה תחול עליה מכיוון שבזמן החתימה היא לא הבינה את משמעות הוויתור
המערערת, אם חד הורית, נטלה מבנק לאומי הלוואת משכנתא בסכום של כ-300 אלף שקל ורכשה דירה בקריית מוצקין לה ולשני ילדיה. הסכם הלוואה ראשון נחתם ב-1997 ולאחר שהמערערת לא עמדה בתשלומים נחתם הסכם נוסף ב-2007 בו נפרס החוב מחדש.
המערערת לא עמדה בתשלומים גם לאחר ההסכם השני ולכן ביקש הבנק לממש את המשכנתא ולפנות אותה מהדירה. באפריל 2012 נתן רשם ההוצאה לפועל צו פינוי לבקשת הבנק. האישה פנתה לבית משפט השלום בתביעה לבטל את הצו, אך תביעתה נדחתה.
בערעור טענה האישה כי יש למנוע מהבנק לפנותה מהדירה. לדבריה, סעיפי ההסכמים לפיהם היא מוותרת על זכותה לדיור חלופי לפי חוק ההוצאה לפועל ועל ההגנה מפני פינוי לפי חוק הגנת הדייר אינם תקפים מכיוון שזכויותיה לא הוסברו לה והיא לא הבינה על מה חתמה.
הבנק טען כי למערערת חוב גדול שהחל להצטבר כבר בשנה שלאחר ההסכם הראשון. לטענתו בהסכמים היא ויתרה על כל ההגנות שבחוק ונוסח הסעיפים הוא פשוט וברור. גם הפקידה שהחתימה את המערערת הסבירה לה את משמעות הוויתור. בנוסף יש לדחות את טענות המערערת מחמת שיהוי שכן הו נטענו לראשונה רק במסגרת התביעה ולא בהליכים קודמים של הוצאה לפועל.
הגנה רחבה מדי
השופטת שושנה שטמר הבהירה כי כדי שיינתן תוקף לסעיף בהסכם המתנה על הזכות לדיור חלופי על בית המשפט להשתכנע שהובהרה לחייב זכותו לדיור חלופי ומשמעות הוויתור על הזכות.
שושנה שטמר, שופטת בית המשפט המחוזי בחיפה
מעיון בהסכמי המשכנתא עולה כי הם אינם מסבירים ללווה את משמעות ההגנה שבחוק ההוצאה לפועל ויש בהם ציון טכני של מספר הסעיף בלבד. קורא שאינו משפטן אינו מבין שבחתימתו הוא מוותר על זכות שמגיעה לו בדין. לדברי השופטת פקידות הבנק גם לא הסבירו למערערת את מהות הוויתור, ואף לא ידעו להסביר את משמעות הסדר הדיור החלופי בפני הערכאה הראשונה.
גם העובדה שהמערערת לא העלתה את טענת סעיפי הפטור לאורך השנים אינה מובילה למסקנה שהיא ידעה והשלימה עימם. לכן קבעה השופטת כי הבנק לא הוכיח שהמערערת הבינה את משמעות הסעיף בחוזה ולכן תחול ההגנה שבחוק ההוצאה לפועל המקנה לה זכות לדיור חלופי כתנאי לפינוי.
עם זאת, השופטת קבעה כי יש שוני בין ההגנה לפי חוק ההוצאה לפועל וההגנה לפי חוק הגנת הדייר. בעוד שלפי חוק ההוצאה לפועל הוויתור צריך להיות מפורש בוויתור לפי חוק הגנת הדייר די בכך שנראה שכוונת הצדדים היתה לוותר על ההגנה.
הסיבה לכך היא שחוק ההוצאה לפועל נועד להגן על זכותו של הלווה לא להיזרק לרחוב ואילו חוק הגנת הדייר מקנה לחייב הגנה רחבה מדי על חשבון זכויות הנושה בכך שהוא מגן על זכותו להישאר בדירה אף אם ערכה עולה בהרבה על דיור סביר. במקרה זה, קבעה השופטת כי נוסח ההסכמים מצדיק את המסקנה שהמערערת ויתרה על זכותה להגנה לפי חוק הגנת הדייר.
לפיכך נקבע כי המערערת אינה זכאית להישאר בדירתה אך זכאית לדיור חלופי. השופטת חייבה את הבנק בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 15 אלף שקל. השופטים אמיר טובי וסארי ג'יוסי הצטרפו לפסק הדין.
• ב"כ המערערת: עו"ד רועי זאבי
• ב"כ המשיב: עו"ד ורד סולומונוב-פוארטי
* עורך דין אילן גולדנברג עוסק בדיני בנקאות ומקרקעין
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
