התביעה התקבלה: FTV תשלם לחברת התקשורת RRSAT כ-11 מיליון שקל

חברת התקשורת הישראלית RRsat מספקת שירותי הפצה ועיבוד של תוכן דיגיטלי ונסחרת בבורסת הנסדא"ק בניו-יורק. ב-2011 נחתם בינה לבין ערוץ Fashion TV (ערוץ האופנה) "הסכם מסגרת" להסדרת שירותים שיסופקו על ידי החברה.

לאחר כריתת הסכם נוצר חוב של FTV כלפי החברה בהיקף של כ-1.85 מיליון דולר. כשנה לאחר מכן הגיעו השתיים ל"הסכם פשרה", במסגרתו מסרה FTV כ-18 צ'קים חודשיים, שאכן נפרעו כסדרם. אלא שלאחר מכן שוב צברה חובות, כשלא שילמה בהתאם ללוחות הזמנים שנקבעו בהסכם המסגרת ובהזמנות שירות.

מאחר שלשיטתה FTV חזרה לסורה, הגישה החברה תביעה בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, בה ביקשה לחייב את הנתבעים – הערוץ וכן מנהל בעל מניות בו – לשלם עבור תשלומים לפי הסכם המסגרת, שירותים מזדמנים ותשלומי ריבית מסוימים.

עוץ האופנה

התובעת טענה שלאחר הסכם הפשרה, הנתבעים חזרו ליצור חובות ואף ביצעו ניסיונות פסולים לבטל שלא כדין חלק מהזמנות השירות כדי לקבל שירות ממתחרים, תוך העלאת תואנות שווא נגד השירות שסיפקה להם.

בניסיון ליישב את ההדורים, טענה התובעת, התקיימה בינואר 2014 התקיימה פגישה בווינה, שנחלה כישלון חרוץ. לפני אותה פגישה שלחה התובעת הודעת התראה על ביטול הסכם – הודעה שלשיטתה נכנסה לתוקף לאחר שפגישה.

מנגד, הנתבעים טענו שהפגישה בווינה הסתיימה בהסכם מחייב בעל-פה בדבר סילוק החוב, אולם למחרת הפרה אותו התובעת, בין היתר בכך שהפסיקה את שידורי הנתבעת באופן חד צדדי ובריוני, ללא הודעה מוקדמת עליה סוכם בפגישה ותוך גרימת נזק רב.

הנתבעים הוסיפו, בין השאר, כי כל פעולה שנעשתה, כולל עיכוב בביצוע תשלום כלשהו, הייתה בתיאום ובהסכמה. כמו כן נטען כי "כבר עברנו דברים יותר גרועים עם חובות יותר גדולים".

לשיטתם, התובעת הפרה את ההסכמים ועשתה זאת על מנת לפנות את אפיק השידורים למתחרה של הנתבעת.

"יהיה בסדר"

"לא שוכנעתי כי בפגישה בוינה מיום 30.1.14 הגיעו הצדדים להבנות. התשתית הראייתית שהוצבה בתיק אף נוטה לעמדה המנוגדת, לפיה הפגישה הסתיימה מבלי שהצדדים כרתו הסכם שבעל פה", כתבה השופטת תמר אברהמי.

גם אם הנתבעת חשבה ש"יהיה בסדר", הרי שהיא לא סיפקה מספיק ראיות להסכמות מחייבות שיאפשרו לה לא לשלם לתובעת במועדים שנכתבו בהסכמים.

לפי השופטת, אם אכן הגיעו הצדדים להסכמה כפי שהנתבעת טענה, היה מקום לצפות שהם ימהרו וישלחו על כך מייל.

כמו כן, השופטת הסבירה שאם התובעת מלכתחילה לא הייתה מעוניינת בהמשך ההתקשרות, אין היגיון בכך שנציג מטעמה ייסע לווינה בניסיון ליישב את ההדורים, יגיע להבנות ואז יפר אותן. "קל יותר היה לתובעת להמנע מהגעה להסכמות (בין ע"י אי הגעה לוינה ובין ע"י המנעות מהגעה להסכמות במהלך הפגישה)".

השופטת אף ציינה כי הטענה שמדובר בקנוניה עם מתחרה, "אינה אלא הערכה שאין לה ראיות".

משכך, לאחר שהתעמקה בראיות, השופטת השתכנעה שהתובעת הייתה זכאית לבטל את ההתקשרות בין הצדדים על רקע מחדלים בעניין תשלום, ובוודאי לאחר שנתנה לנתבעים התראה.

לפיכך, בסיכומו של דבר השופטת קיבלה את התביעה ובהתאם להסכמים, חייבה את הנתבעת לשלם לתובעת כ-11 מיליון שקל. בתוך כך השופטת דחתה את דרישת התובעת לתשלומי ריבית בעניין חוב עבר מהסכם הפשרה, כיוון שהיא ויתרה עליו כנגד אותם 18 שיקים, כאמור.

עוד נקבע כי הנתבעת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 60,000 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד אבישי חלפון, עו"ד מאיה יעקובי (גולדברג, זליגמן ושות')

• ב"כ הנתבעים: עו"ד עו"ד כרמל נפתלי, עו"ד רז נפתלי

לפסק הדין המלא לחץ כאן

* עורך דין אלון חזן עוסק בדיני חוזים ומסחר

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"