חקר ביצועים: השבוע של נתניהו, בנק ישראל והאוזר

נתניהו פטור ממס

בתחילת השבוע חשף שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט" את הפרוטוקולים של הוועדה להוצאות מטורללות בבית הפרטי של ראש הממשלה בקיסריה — מאות אלפי שקלים על תריס מקולקל, נזילה שעוד לא נזלה, ואפילו בושם למרתף שממנו עלו ריחות צחנה. הכל כאילו במסגרת תקנות שנופחו ללא תקנה. בכל מה שקשור לבית בקיסריה קשה להפתיע אותנו, וחשבנו שגם הסיפור הזה ישקע בשולי התודעה הלאומית, אבל אזרח סקרן אחד, עו"ד שחר בן מאיר, קרא את הכתבה ושאל במכתב למשרד ראש הממשלה אם מי שקיבל הטבה כספית של מאות אלפי שקלים שילם מס כנדרש. כאן בכל זאת הופתענו: מתברר שלא. אפילו לא שקל. ואני שואל איפה כל שומרי הסף — למה היועצת המשפטית והחשב והמנכ"ל והרל"ש לא העלו בדעתם שאלה כה בסיסית? אנחנו נדרשנו לשלם על התריס, ועל הנזילה ועל הבושם. למה נתניהו לא משלם לפחות את המס?

יואל אסתרון

בנימין נתניהו. המדינה מתקנת את הבית הפרטי צילום: בלומברג

דאבוס - מסיבת סוף הסנקציות

לגדודי הבכירים והפמליות שלהם, ציי המטוסים הפרטיים והמסיבות הסודיות מצטרף השנה בדאבוס, שוויץ, גם אורח נדיר. נשיא איראן חסן רוחאני יוכל לחתום בפסגת הפורום הכלכלי העולמי את מסע הניצחון של מתקפת החיוכים הבינלאומית שבה פתח עם כניסתו לתפקיד ב־2013. מעל הסרת הסנקציות השבוע אמנם העיבה הצלילה הנמשכת במחיר הנפט, אבל בעולם מוכה חרדה מפני משבר כלכלי נוסף שוק חדש של 80 מיליון בני אדם שקול לגלולת הרגעה אחת לפחות. עם רוחאני מבקר בעיירה האלפינית מנהיג מזרח־תיכוני אחר, שמחייך קצת פחות; בנימין נתניהו יכול לקבל שם תזכורת כואבת לכך שהוא זה שנשאר מחוץ לחגיגות.

רן אברמסון

חסן רוחאני. הפורום העולמי מתכנס צילום: בלומברג ורויטרס

בנק ישראל - משחק עם המספרים

אחד הפרקים בדו"ח היציבות הפיננסית החצי שנתי שבנק ישראל פרסם השבוע מגלה שהחובות של משקי הבית בישראל ביחס לתוצר נמוכים בהשוואה בינלאומית. זה נתון מפתיע, שלא מסתדר עם דברים שאמר מנהל חטיבת המחקר בבנק פרופ׳ נתן זוסמן ל"כלכליסט" לפני חודש. לפי זוסמן, אם חותכים את החובות ומסתכלים רק על החלק של "הלוואות לכל מטרה", היחס בין חובות האזרחים לתוצר הלאומי דומה לזה של בריטניה ואפילו גבוה קצת מזה של ארצות הברית. אם הוא יעלה עוד קצת, הוא כבר יתחיל לטלטל את המשק כולו. הדו"ח של בנק ישראל מנסה להצניע את העובדה הזאת, וקובר אותה בהערת שוליים בתחתית עמוד 68. גם לבנק ישראל יש אג'נדה, זה ברור, ובכל זאת מפתיע לראות אותו נוהג כאחרון הפוליטיקאים או אנשי האוצר, צובע את המציאות איך שמתאים לו, מציג איזה נתונים שהוא רוצה ומסתיר אחרים. חבל.

שאול אמסטרדמסקי

קרנית פלוג. דו"ח יציבות חדש צילום: עמית שעל

יו"ר רשות ני"ע רוצה עוד

ראש רשות ניירות ערך פרופ' שמואל האוזר אמור לסיים במאי הקרוב קדנציה בת חמש שנים, אך מסתמן כי הוא יבקש להאריך אותה בשלוש שנים כדי שיוכל להשלים את התוכניות שלו, ובראשן הפרטת הבורסה וחיזוק מעמדה. הקדנציה של האוזר, שהתחילה בציפיות גדולות, דשדשה. אחר כך הוא החליף, בצדק, את ראשי הבורסה אבל התברר שהמנכ"ל והיו"ר החדשים רוצים לקחת אותה לכיוונים מוזרים, כגון הבאת חברות מחו"ל שנמצאות במצוקת הון, תחרויות לסוחרי אופציות ושאר מהלכים שהרחיקו את המוסד הזה מהתפקיד החשוב שלו במשק — להפגיש חברות שרוצות לצמוח עם משקיעים. כך קרה שהקדנציה של האוזר לא סיפקה שום הצדקה להארכה שלה, רק חשש מהארכה כזאת.

אתי אפללו

שמואל האוזר. לא, תודה צילום: אוראל כהן

אולמרט - הנחה או חמלה

השבוע דנו שופטי בית המשפט העליון בערעורו של אהוד אולמרט על הרשעתו בתיק טלנסקי, ועל הדרך השופט ניל הנדל מתח ביקורת על הניסיון של אולמרט לקבץ את עונשי המאסר השונים שלו כך שיהיו חופפים וייכללו בתוך 18 החודשים שנגזרו עליו בתיק הולילנד וקרא לרעיון "הנחה" ו"שניים במחיר אחד". חמשת שופטי ההרכב יכריעו אם להוסיף ל־18 החודשים האלה עוד שמונה חודשים בתיק טלנסקי. מעבר להכרעה המשפטית שיקבלו השופטים מסתתר עניין עקרוני: האם יש בנו חמלה, הבנה והסכמה שניתן להסתפק ב־18 חודשי מאסר, שמצטרפים לאינספור חקירות, משפטים, קלון וצליבה ציבוריים, או שייקוב הדין את ההר, עד הסוף, עד המאסר המקסימלי, בלי להרפות?

משה גורלי

אולמרט. בקשה למאסר חופף צילום: עמית שאבי

קלינטון - בתוך הכסף

ברגע אחד בעימות על תפקיד המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארצות הברית השבוע, הסתכל ברני סנדרס על הילרי קלינטון ואמר: "ההבדל הראשון בינינו הוא שאני לא לוקח כסף מהבנקים הגדולים. ואני לא מקבל תשלום על נאומים מגולדמן זאקס". זה חץ ארסי שעלול להיות קטלני. קלינטון אכן קיבלה מאות אלפי דולרים על נאומים מגולדמן זאקס, וגם מדויטשה בנק, מורגן סטנלי, בנק אוף אמריקה ועוד, ובין 2009 ל־2014 קיבלו בני הזוג קלינטון 26 מיליון דולר מ־109 הופעות פומביות שמימנו בנקים, חברות ביטוח ונדל"ן וגופים פיננסיים אחרים. הכסף הזה עלול להיות הריפוד שעליו תתגלגל קלינטון במורד המדרון, באווירה ציבורית שמאסה בקשרים בין וול סטריט לוושינגטון. והאווירה הזאת לא חדשה; קלינטון היתה אמורה להיות מודעת לה. אבל אולי החיבור שלה לוול סטריט חזק מדי, או שכרגיל, כסף מעוור עיני חכמים.

אורי פסובסקי

הילרי קלינטון. המירוץ לנשיאות מתחמם צילום: אי פי איי

ווטסאפ - איפה הכסף

התוכנה הפופולרית WinRAR לטיפול בקבצים דחוסים נהפכה כבר מזמן לבדיחה גיקית, בגלל מודל ההכנסות התמוה שלה: בחלוף 40 ימים מההתקנה מבקשת התוכנה שהמשתמש יואיל בטובו לשלם. ואם לא בא לו? הוא יכול פשוט ללחוץ על ה־x בחלון הבקשה ולהמשיך כרגיל. בווטסאפ החליטו לא לחזור על הבדיחה, והודיעו השבוע על שינוי מדיניות התשלום שליוותה את החברה מאז הקמתה וכוללת דמי מנוי של דולר בשנה. רק מעטים משלמים את הסכום הזעום הזה, כי הספירה מתאפסת כשמתקינים את ווטסאפ מחדש, וכעת האפליקציה חינמית לחלוטין. החברה־האם פייסבוק תצטרך למצוא דרכים קצת יותר יעילות להפיק כסף מווטסאפ, ולהצדיק את ה־22 מיליארד דולר שהשקיעה באחת הרכישות האסטרונומיות של עולם הטכנולוגיה.

דור צח

ביצי חופש - שם ולא כאן

בשבועות האחרונים שוטף את תעשיית המזון בארצות הברית ובאירופה גל של חופש. ביצי חופש. מונדלז — יצרנית קדבורי, מילקה ועוד עשרות מותגי־על — הודיעה השבוע שתפסיק להשתמש בביצים מכלובי סוללה, ובכך הצטרפה לסטארבקס, מקדונלד'ס, פיצה האט, טאקו בל, ברגר קינג, סאבווי ועוד רשתות ענק שקבעו שנת יעד למעבר מלא לביצי חופש, אי שם בעשור הקרוב. כולן שואפות שגם המוצרים הזולים המשמשים אותן יהיו איכותיים יותר, ובדרך רוצות להפוך תעשייה שמניבה מאות מיליוני ביצים בשנה לאתית יותר. לשינוי בענף החקלאות הכל כך מרכזי הזה יהיו השלכות הנוגעות לתעסוקה, לצורך בשטחים וכן הלאה, אבל יותר מכל הוא עדות לשינוי עמוק ביחס שלנו למה שאנחנו אוכלים וליצורים שחיים סביבנו. או לפחות ביחס של האמריקאים והאירופאים; בישראל עוד לא קם אף גוף גדול והצהיר שהוא הולך בכיוון.

גיל קליאן