טרור עולמי? לכל דור יש את הדאעש שלו
כדי לנצח את הטרור הג'יהאדיסטי שמלווה אותנו כבר כמה דורות, צריך לאמץ אסטרטגיה מסודרת שתביס אותו, ואי אפשר להסתפק בטיעונים אבסטרקטיים וכוללניים נגד מוסלמים
מה צפוי בעולם ב-2016 – לחצו כאן
טרוריסטים ג'יהאדיסטים כמו ארגון המדינה האסלאמית (דאעש) וארגון אל־קאעידה גילו את עקב אכילס של החברות המערביות: הפחד מהמוות. אנשי יחסי הציבור של הארגונים הללו מלבים את הפחד הזה באמצעות מתקפות מזעזעות וסרטונים מקאבריים ומטילי אימה, ובאופן זה גורמים לאנשים הגיוניים בחברות שהיו פתוחות עד כה - לאבד את השכל הישר.
המחקר בתחום מדעי המוח אושש בשנים האחרונות את הדעה שהניסיון כבר גיבש מזמן: כשאנחנו חוששים לחיינו, הרגשות משתלטים על מחשבותינו ומעשינו ומקשים עלינו לקבל החלטות רציונליות. הפחד מפעיל מערכות עתיקות ופרימיטיביות במוח האנושי - עתיקות ופרימיטיביות בהרבה מאלו שמייצרות ושומרות על הערכים והעקרונות של החברה הפתוחה.
לפיכך, ערכיה של החברה הפתוחה מאוימים באופן קבוע על ידי התגובה שלנו לפחד. דור שגדל על בסיס ערכים של חברה פתוחה, שאותם ירש מהוריו, לא יבין מה נדרש כדי לשמור עליה אלא אחרי שעמד למבחן ולמד למנוע מהפחד להשחית את ההיגיון. במובן הזה, הטרור הג'יהאדיסטי הוא מבחנו של הדור הנוכחי. הדור הקודם עמד למבחן נוכח הפחד ממלחמה גרעינית, והדור שלפניו - ובכללו כותב שורות אלו - עמד למבחן נוכח הפחד מהקומוניזם ומהפאשיזם.
שוטרים בבריסל. מתקפת הטרור בפריז בחודש נובמבר הובילה לגל עולמי של חששות צילום: איי פי המטרה האולטימטיבית של הטרור הג'יהאדיסטי היא לשכנע את המוסלמים הצעירים ברחבי העולם כי אין שום חלופה לדרך הטרור, ושפיגועים הם הדרך היחידה להשיג את מטרותיהם, כיוון שהם יעוררו ויעצימו את הסנטימנט האנטי־מוסלמי הטבוע באירופה ובאמריקה, ויגרמו ללא מוסלמים לראות בכל מוסלמי אויב.
וזה בדיוק מה שקורה: התגובה האנטי־מוסלמית ההיסטרית לפיגועי הטרור מייצרת פחד ותרעומת בקרב המוסלמים שמתגוררים באירופה ובאמריקה: הדור המבוגר יותר מגיב בפחד, והצעיר יותר בתרעומת. התוצר של התרעומת הזו הוא קרקע פורייה לטרוריסטים פוטנציאליים - שכן אז ניתן לשכנע אותם ביתר קלות כי הדרך היחידה שבה הם יוכלו להשיג את מטרותיהם היא הטרור. זהו תהליך רפלקסיבי שגם מזין את עצמו.
כיצד ניתן לבלום את התהליך הזה ולהפוך אותו? נטישת הערכים והעקרונות שעומדים בבסיס חברה מערבית פתוחה, לטובת דחף אנטי־מוסלמי שמוכתב על ידי הפחד, אינה התשובה, אף שנראה שיהיה קשה לעמוד בפיתוי. חוויתי זאת באופן אישי כשצפיתי באחד העימותים האחרונים בין המועמדים לראשות המפלגה הרפובליקנית, שבו הסנטימנטים האנטי־מוסלמיים באו לידי ביטוי קולני. אני חייב להודות שהיה בהם משהו מפתה. יכולתי לעצור בעדי רק על ידי כך שהזכרתי לעצמי שוב ושוב שאין זה רציונלי לממש את רצונם של אויביך.
כדי להסיר את האיום של הטרור הג'יהאדיסטי, אי אפשר להסתפק בטיעונים אבסטרקטיים וכוללניים נגד אוכלוסייה זו או אחרת. אנחנו צריכים לאמץ אסטרטגיה מוסדרת שתביס אותו. האתגר הזה נהפך לחד וברור יותר כאשר מביאים בחשבון את העובדה שהתופעה הג'יהאדית מלווה אותנו כבר יותר מדור. יכול בהחלט להיות שהבנה אמיתית ועמוקה שלה היא מעבר ליכולתנו, כמי שגדלו על ערכים שונים לגמרי ובחברות פתוחות ובטוחות. אבל אנחנו חייבים לנסות לעשות כן.
כדוגמה, קחו את מלחמת האזרחים בסוריה, שהיא שורש בעיית ההגירה העצומה שמאיימת כיום על עצם אופיו של האיחוד האירופי כפי שאנחנו מכירים אותו. אם נוכל לפתור את המצב בסוריה, העולם יהיה במצב טוב בהרבה.
חשוב להכיר בכך שארגון המדינה האסלמית, הגורם המפעיל את אינסטינקט הפחד בחברות הפתוחות, פועל כיום ממקום של חולשה - שכן בעוד הארגון מהלך אימים ברחבי העולם, אחיזתו במגרש הביתי שלו הולכת ונחלשת: מועצת הביטחון של האו"ם אימצה פה אחד החלטה נגד הארגון, ומנהיגי דאעש יודעים שימיהם בעיראק ובסוריה ספורים.
התחזית לסוריה מאופיינת כמובן ברמה גבוהה של חוסר ודאות, ואי אפשר להבין או להתמודד עם המצב שם. אך תובנה אחת מהדהדת חזק וברור: זו תהיה טעות גסה לעשות מה שהטרוריסטים רוצים שנעשה, הכללה אנטי־מוסלמית גורפת.
מסיבה זו, עם תחילת 2016 עלינו לחזק את המחויבות שלנו לעקרונות החברה המערבית הפתוחה ולהתנגד לשירת הסירנה שמגיעה מצדם של אנשים כמו דונלד טראמפ וטד קרוז, מפתה ככל שתהיה.
פרוג'קט סינדיקט, 2015
