הכסת"ח נמשך

"אני מת לתת אשראי, אבל למי? תראו לי מפעל אחד שקם בשנה האחרונה. איזה מפעל, תראו לי פס ייצור אחד חדש שקם בשנה האחרונה. אף אחד לא משקיע כאן, כל מה שנראה כפעילות משקית כאן בשנה האחרונה זה להחליף חוב בחוב, להתגלגל, אבל לא לגדול ולהתחדש". כך נשמעה בשנת 2015 כמעט כל שיחה עם המממנים הגדולים במשק — בנקאיים וחוץ־בנקאיים.

המשק הישראלי מסיים שנה לא פשוטה, שהתחילה עם תחזיות "אופטימיות" לצמיחה מעל ל־3%, שהתבססו בין היתר על הנחה של גידול ביצוא. ואז הגיעה המציאות, היצוא קטן, ולפי הצפי של הלמ"ס, נאלץ להסתפק השנה בצמיחה של 2.5% בלבד.

3.3%, זהו שיעור הצמיחה שצופה בנק ישראל במשק הישראלי ב־2016 שמתחילה כעת. אמנם רק בקיץ חשבו בבנק ישראל שהמשק הישראלי יצמח ב־2016 ב־3.7%, אך גם שיעור של 3.3% מייצג תחזית צמיחה גבוהה מאלו שברוב המדינות המפותחות. אחרי סגירת הגיליון גם בנק ישראל הוריד את תחזית הצמיחה וזו כעת מסתכמת ב-2.8% בלבד, פתיחה לא טובה ל-2016.

העולם בהאטה, היקפי הסחר הבינלאומי יורדים, והצמיחה הנמוכה היא מגמה עולמית. זה משפיע על ישראל, שכלכלתה נסמכת על יצוא לא מעט. ב־2015, כשישראל סבלה מירידה ביצוא, מה שאמור היה לתמוך בצמיחה הוא הפעילות המשקית בתוך המדינה — אולם זו רוויית חסמים ובעיות וכשלים כמו השקעה נמוכה בתשתיות, פריון גרוע, בירוקרטיה מפלצתית ומגזרים שלא משתתפים בכוח העבודה.

2015 היתה שנת תקציב, שנה שבה תוקצבו סדרי העדיפויות של המשק הישראלי. הכסף חולק בין שלל קבוצות לחץ: מיהדות התפוצות ועד משרד הביטחון. זו היתה יכולה להיות שנה שבה יקודמו מיזמים שתומכים בצמיחה.

"מגזין כלכליסט" יצא ובדק מה עשתה הממשלה, בראשות ראש הממשלה בנימין נתניהו ובהובלת שר האוצר משה כחלון, כדי לחזק את הצמיחה בשנים הבאות. התשובה: לא הרבה, לא בעקביות, ובחלק מהמקומות היא אף החזירה את ישראל לאחור.

ההייטק לא סוחב

המצב הכלכלי הרעוע בעולם ובעיקר באירופה שהוביל להפחתה בהיקפי המסחר הבינלאומי, הנפילה במחירי הנפט והשביתה בכיל שפגעו ביצוא הכימיקלים – כל אלו הובילו לירידה ביצוא הישראלי בשנה החולפת. בגלל הירידה ביצוא, תחזית הצמיחה ל־2015 ירדה, וברבעון השני אף נרשמה צמיחה אפסית. החדשות הרעות הן שגם ב־2016 היקף המסחר הבינלאומי צפוי להישאר נמוך.

לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, את 2015 אנו צפויים לסיים עם ירידה של 2.1% ביצוא סחורות ושירותים לעומת השנה הקודמת. הירידה ביצוא משקפת ירידה של 2.9% ביצוא מוצרי תעשייה (למעט יהלומים), ירידה מתונה של 0.1% ביצוא שירותים (ללא תיירות וחברות הזנק) וירידה של 5.7% ביצוא החקלאי. בנוסף, צפויה ירידה של 19.7% ביצוא היהלומים.

כמו כן היצואנים רגישים לשינוי ביחס החליפין, והשנה הדרמה היתה בשער היורו, שנחלש מול השקל בשיעור של כ־12% מתחילת השנה והקשה עליהם.

הצמיחה הנמוכה ברבעון השני התפרסמה בספטמבר, ומיד הזדרזו במשרד האוצר לפרסם צעדים להגברת הצמיחה והיצוא: השקעה בקרן לעידוד תעשייה, הגדלת ערבויות ליצואנים והדובדבן שבקצפת — הרחבת מסלול מועדף בחוק עידוד השקעות הון למשיכת חברות רב־לאומיות.

מה קרה עם זה? מרבית הקרנות שאליהן התייחסו באוצר היו כאלו שכבר קיימות ורק נדרש לחדש אותן, השינוי בחוק עידוד השקעות הון לא נכנס לחוק ההסדרים וטרם קרה בפועל. הערבויות ליצואנים אכן גדלו ב־2015.

מגזר שכן קיבל השנה תמיכה משמעותית מהמדינה הוא ההייטק, שנחשב לקטר היצוא הישראלי, וכולל יצוא שירותי תוכנה, מחשוב, מחקר ופיתוח, וכן תקבולים ממכירת סטארט־אפים. אולם, הקטר הזה לא מצליח לסחוב על גבו את כל היצוא הישראלי.

איך עזרו השנה להייטק הישראלי? הוקמה הרשות לחדשנות, שאמורה לתת יותר כוח למדען הראשי ולפתח כלים חדשים לגייס כסף להשקעות. "חוק האנג'לים" שאמור לאפשר למשקיעים פרטיים לקבל זיכוי מס מיידי על השקעות בחברות סטארט־אפ אושר באמצע השנה, ותקציב המדען הראשי גדל ונקבע על 1.4 מיליארד שקל.

כיצד ניתן לעזור לשאר היצואנים במשק? באמצעות טיפול בבעיית הפריון הנמוך והפחתת חסמים לעשיית עסקים. שם, כפי שנראה בהמשך, המצב בכלל לא פשוט. 

נצרוך היום, נשלם מחר

לפי נתוני הלמ"ס, העלייה בצריכה הפרטית בשלושת הרבעונים הראשונים של 2015 משקפת עלייה שנתית בשיעור של 4.2% ב־2015 כולה. הצריכה הפרטית גדלה בעקבות מדיניות הריבית הנמוכה, שהפכה חיסכון לפחות אטרקטיבי, והעלאת ריבית עשויה לפגוע בה. שיפור בצריכה יכול לנבוע גם מהורדת המע"מ ל־17% באוקטובר, היכן שההורדה מתגלגלת לצרכנים. המחיר יורד והיכולת לצרוך עולה. 

צריך לשים לב לשתי נקודות חשובות בנושא הצריכה: הראשונה, העלייה במחירי הנדל"ן ומשכנתאות הענק שהיקפן שבר שיא ב־2015 והגיע ל־65 מיליארד שקל, מפחיתות את ההכנסה הפנויה ולאורך זמן ישפיעו לרעה על הצריכה. הנקודה השנייה שצריכה להדליק נורה אדומה היא העלייה באשראי שנוטלים משקי הבית, שלא לצורכי דיור, זאת במקביל לזינוק במספר תיקי פשיטת הרגל.

בתחום הזה, המדינה היתה פעילה מאוד ב־2015 — והיא מנגישה אשראי למשקי הבית ברפורמות שונות. צמיחה בצריכה זה חשוב, אבל כשהיא מבוססת בעיקר על צמיחה באשראי, היא עשויה להתפוצץ לנו בפרצוף.

התחלנו נמוך וירדנו

הפריון הוא מילת הבאזז החדשה בקרב קובעי המדיניות בירושלים. בנק ישראל והעומדת בראשו, קרנית פלוג, מתריעים שוב ושוב על בעיית הפריון במשק הישראלי. בהשוואה בינלאומית, נכון ל־2014, התוצר לשעת עבודה בישראל עמד על 37.5 דולר לשעה, קצת יותר מזה של יוון, קצת פחות מזה של סלובקיה ורחוק מאוד מהמדינות המפותחות שאליהן אנחנו רוצים להידמות כמו ארה"ב, בלגיה, הולנד גרמניה ועוד. ממוצע ה־OECD עמד על 48.8 דולר לשעה. אגב, ביחס ל־2013 ממוצע ה־OECD השתפר, בעוד הנתון של ישראל הורע. בבנק ישראל פילחו עוד יותר את נתוני הפריון וגילו שיש קשר הדוק בין אופי הענף לפריון בו. בעסקים מוטי יצוא, הפריון גבוה יותר. במילים אחרות, במקומות שבהם העסקים הישראליים חייבים להוביל, הם עושים זאת היטב. בשאר המקומות, שהם רוב המשק, הפריון דומה לזה של תחתית המדינות באירופה. הפריון הגרוע גוזר גם שכר נמוך יחסית, וקיפאון בעליית השכר.

לבעיה הזו אין פתרון קסם: הפריון ישתפר באמצעות השקעה בהון אנושי ובחינוך טכנולוגי (לא התקדם השנה), השקעה במחקר ופיתוח (תחום שבו ההשקעה הממשלתית נמוכה ביחס לעולם), שיפור תחרותיות ותשתיות, לדוגמה השקעה בתחבורה ציבורית שתקל על העובדים להגיע למקום העבודה. פלוג נוהגת לצטט מחקר של קרן המטבע שלפיו עלייה של 1% בהשקעה בפרויקטים של תשתיות תגדיל את התוצר ב־1.5% בתוך ארבע שנים. ההשקעה בתשתיות נמצאת בפיגור משמעותי ביחס למדינות המפותחות: מאז 2012 שיעור ההשקעה הגולמית ביחס לתוצר רק יורד, ופתח פער של כ־2% בשנה מול ממוצע מדינות ה־OECD. כל זאת כשמלכתחילה ישראל ממוקמת במקומות האחרונים בתשתיות נמלי הים, כבישים, תחבורה ציבורית ואינטרנט. עם זאת, השנה אפשר לראות התקדמות בפרויקטי תשתיות רבים. ההכנות לרכבת הקלה בגוש דן החלו, קו הרכבת החדש לירושלים ורכבת העמק מתקדמים גם הם. את הפירות של אלו נראה בעתיד הרחוק יותר.

השפעה נוספת על הצמיחה והתוצר מגיעה גם מהשתתפות בשוק העבודה, כשהכוונה למגזר החרדי והמגזר הערבי. על פי נתוני האוצר לרבעון הראשון של 2015, שיעור התעסוקה של נשים ערביות עמד על 32.6%, אמנם גידול משמעותי לעומת

כ־23% לפני חמש שנים. במקרה של גברים חרדים אין שיפור משמעותי, ושיעור התעסוקה עלה בחמש השנים הללו מ־40% ל־45% מהגברים. לשם השוואה, שיעור התעסוקה הכללי בישראל הוא 76.2%. בנוגע לתעסוקת גברים חרדים, הממשלה הנוכחית עשתה בעיקר נזק. בחסות ההסכמים הקואליציוניים החזירו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון אחורה את גלגל התמיכות והתקציבים ויצרו תמריץ שלילי לגברים חרדים לצאת לעבוד באמצעות הגדלת התקציבים כגון תקציבים לכוללים ולאברכים שלומדים בהם, והגדלת קצבאות הילדים וביטול דרישת העבודה על מנת להיות זכאים להטבות שונות.

לקראת סוף השנה, לאחר העברת התקציב ואישור חוק ההסדרים, הכריז השר כחלון על הקמת ועדה לבדיקת נושא הפריון. הוועדה נתקלה בביקורת קשה ובהרמת גבה. הסיבה: השקעה בהון אנושי, חינוך, תשתיות ומחקר, הדרושים להגברת הפריון, מצריכה תקציבים וכסף. קצת מוזר שהגיעו לזה רגע אחרי חלוקת הקופה.

משקיעים פחות

כמו שהמדינה משקיעה בתשתיות, כך גם המגזר הפרטי משקיע בחידוש המפעל שלו ובשכלולו.

כדי לדעת מה אפשרויות הצמיחה קצרות הטווח של התוצר, צריך לשים דגש מיוחד על הפרמטר של השקעה בנכסים קבועים: כמה כסף השקיעו יזמים בפס ייצור חדש, בצי הרכב והמשאיות שלהם, ברכישת סניף חדש לרשת ובשיפורים טכנולוגיים.

בתחזיות בנק ישראל ל־2015, הצפי הוא שהשקעה בנכסים קבועים — לדוגמא בנייה, מכונות, ציוד וכלי תחבורה — תרשום ירידה של 2.2% לעומת השנה הקודמת. גם לפי הלמ"ס – אם ננטרל את ההשקעה בבנייה למגורים – השקעה במכונות וציוד תרשום ירידה של 2.9%, וזאת אחרי ירידה שנרשמה גם ב־2014 לעומת השנה הקודמת.

עידוד השקעה בציוד על ידי המדינה יכול להגיע באמצעות הקלות מסים על השקעה שכזו. אולם, בסופו של דבר התמריץ הכי גדול של בעל עסק להשקעה נוספת בעסק שלו היא הציפייה לצמיחת המשק, שתביא לקוחות ותחזיר את ההשקעה.

אנקדוטה מעניינת היא שאם מפלחים את תחזית הצמיחה שמפרסם בנק ישראל ל־2016, רואים שפרמטר זה אמור לזנק בשנה ב־6.9% ביחס ל־2015, ולהשפיע לחיוב על הצמיחה במשק. אם ממשיכים ובוחנים לעומק את הסיבה — מדוע ההשקעה בנכסים הקבועים תשנה כיוון – מגלים שתחזית בנק ישראל מבוססת על כך שאינטל אמורה להחליף מכונות השנה.

כלומר, בנק ישראל לא צופה שיפור רוחבי בנתון זה, אלא זינוק בשל השקעה נקודתית.

התעשיינים מחפשים סיוע

המסגרייה, על חמשת עובדיה, והמפעל לאריזות עם מחזור של כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה, הם מנוע צמיחה למשק הישראלי לא פחות ממפעלי הענק. לעסקים הללו תפקיד משולש — הם מתחרים אחד בשני וכן בעסקים הגדולים ומציבים אלטרנטיבה שמצליחה להוריד את יוקר המחיה, הם עתירי ידיים עובדות וספקי תעסוקה למשק, והתפקיד השלישי הוא חיזוק משמעותי למעמד הביניים — שכן בעלי העסקים הללו הם השכנים של רובנו.

כדי שבתי המלאכה והמפעלים הקטנים יפרחו, בייחוד במשק שסובל מכשלים תחרותיים, הם חייבים עידוד ממשלתי. כך למשל, הם צריכים שהמדינה תפעל לקיים קורסים של הכשרה מקצועית או חינוך טכנולוגי לבעלי מקצועות טכניים כמו רתכים או מעבדי שבבים שבהם יש מחסור — חינוך שיש רתיעה מלעסוק בו גם בגלל סטיגמות עבר והסללה למקצועות אלו, וגם בגלל תפיסה חברתית. הם צריכים שהממשלה תשלם להם בזמן, ושיהיה להם מספיק אשראי במחיר סביר (ב־2014 רק 18% מהאשראי לעסקים הגיע לעסקים קטנים). וכמובן, שיפור בפרמטרים כמו פריון, תשתיות, הוזלת עלות האנרגיה והקלה בביורוקרטיה — ישרתו גם אותם.

בנושא ההכשרות המקצועיות הדרך עוד ארוכה. יש שחיקה מתמשכת כבר שנים ארוכות בהכשרות המקצועיות, והתעשיינים — גדולים וקטנים — זועקים לידיים עובדות. בנושא האשראי יש שיפור בתקופה האחרונה, ולפי נתוני משרד האוצר, ב־2014 משקלו ברשימת החסמים שציינו בעלי העסקים הקטנים והבינוניים פחת. זאת הודות לסביבת הריבית הנמוכה שמפחיתה את עלויות האשראי, ולרפורמות ליצירת תחליף לאשראי הבנקאי לעסקים קטנים ובינוניים.

ההחלטה על הפחתת מס החברות שהתקבלה השנה צפוייה לסייע לתעשייה, ובנוסף ישנן הצעות חוק שמקודמות מהחל מהקיץ ויכולות לתמוך בה: ההצעה הראשונה, שאושרה על ידי ועדת שרים לחקיקה, היא מתן עדיפות לעסקים קטנים ובינוניים במכרזים של המדינה. ההצעה השנייה, שעולה פעם אחר פעם לשולחן, נוגעת למוסר תשלומים לעסקים קטנים. לפיה, הממשלה וגופיה השונים ישלמו לעסקים הללו בתוך 30 יום מביצוע העבודה, כלומר שוטף פלוס 30 במקום שוטף פלוס חודשים ארוכים כמו שקורה היום. כעת צריך שהצעות אלו, שרובן כבר עבר כמה גלגולים בעבר בכנסת, יגיעו גם לקו הסיום.

מידרדרים בדירוג העולמי

במאי האחרון קיבל ראש הממשלה בנימין נתניהו החלטה לא שגרתית והעמיד את עצמו בראש ועדת השרים לרגולציה, שאמורה לשים דגש על הסרת חסמים בירוקרטיים במשרדי הממשלה, אך בינתיים לא נרשמו החלטות משמעותיות של הוועדה.

כבר כמה שנים שהממשלות בראשותו של נתניהו מצהירות על עיסוק בנושא, אך מכאן ועד שיפור גורף הדרך ארוכה. בהתאם, גם מדד ה־Doing Business של הבנק העולמי שבודק את הקלות שבה ניתן לעשות עסקים במדינה — לפי פרמטרים כגון הגנה על משקיעים קטנים, תשלומי מסים וקלות פתיחת וסגירת עסק — מראה שלאורך השנים מצבה של ישראל ממשיך ומידרדר. כך למשל, אם ב־2007 היינו במקום ה־26 מתוך 185 מדינות, ב־2014 מוקמה ישראל במקום ה־35, וב־2015 המשכנו להידרדר ואנחנו נמצאים כבר במקום ה־40. בדירוג הזמן והקושי לרשום נכס, לקבל אישור בנייה, לאכוף חוזה או אפילו להתחבר לרשת החשמל — בכל אלו ישראל מדורגת במקום ה־100 ומעלה.

רה"מ בנימין נתניהו. עומד בראש ועדה לטיפול בנושא אך בינתיים ללא תוצאות מהותיות צילום: בלומברג

אז מה כן עשו השנה? ננקטו כמה צעדים בהצלחה. לדוגמה: בתחום המזון עם אישורה של “רפורמת הקורנפלקס” שמקלה על יבוא מקביל של מזון מתקדמת.

ביורוקרטיים הוא תחום הבנייה שמקבל תשומת לב מיוחדת משר האוצר, שבו מפורקת לאט לאט אבל באופן מגמתי הביורוקרטיה המפלצתית שחנקה את הענף. גם שם הדרך עוד ארוכה.

עניין של תזמון

"השיפור בצמיחה בשנתיים האחרונות הוא תוצאה ישירה של תחילת הפקת גז ממאגר תמר", כתבו אנשי בנק ישראל בדו"ח שלהם על 2014. עם זאת, על פי הערכות בנק ישראל, ההשפעה של הגז על הצמיחה במשק ב־2015 תעמוד על כעשירית האחוז בלבד.

איך משפיע הגז על הצמיחה? הגז מתמר אמור לספק את כל צורכי המשק בשני העשורים הקרובים, ליצור מקומות עבודה בהקמת התשתית, להפחית את עלויות האנרגיה של המפעלים ולייעל אותם, ולהוסיף להכנסות המדינה ממסים (אם כי, לדברי הנגידה, בשיעור נמוך ממה שציפינו לו).

אבל כדי שהמשק ייהנה מהגז, צריך להקים תשתיות ולהזרים אותו אל מפעלי התעשייה, ובכך ממשלת ישראל נכשלת באופן די מחפיר. קצת קשה להאמין, אבל אחרי כמה שנים של בניית צינורות הולכה לגז, רק 15 מפעלים מחוברים אל מאגרי תמר וים תטיס, לא כולל חברת החשמל.

נקודת אור היא שבנובמבר האחרון אישרה הכנסת תקנות חדשות שנועדו להסיר את החסמים לחיבור צינורות הגז למפעלים, שאמנם מפחיתים חלק מהחסמים, אך לא את כולם. השאיפה של המדינה היא לחבר 450 מפעלים עד 2020. צינור ההולכה המזרחי, שאמור להיות המשמעותי ביותר ולחבר את כל המפעלים והיישובים לאורך כביש 6, יופעל במקרה הטוב רק ב־2018. בינתיים, באופן אירוני, מפעלים רבים מעדיפים לדחות את החיבור לגז ואת ההשקעה בתשתית הנדרשת להסבה, עקב הירידה הדרמטית במחיר הנפט השנה, שהפחיתה את הכדאיות בהסבה לגז טבעי.