משחקים בכסף

היום הראשון של פסטיבל הגיימינג ה־56 בעיר ברמינגהם, בריטניה, עומד להתחיל. מכל הכיוונים זורמים נחילים של אנשים: בסוף האירוע ידווחו על 50 אלף מבקרים בסך הכל בארץ הפלאות הזו. בתוך מתחם הפסטיבל, האנגרים ענקיים עם תאורה מסתורית, אלפי מחשבים מרצדים, ביתנים בעיצוב הלקוח ממשחקי מחשב ומסדרונות של מציאות מדומה: עליסה בארץ הפלאות פוגשת את הלונה פארק של העתיד.

מכיוון הבמה המרכזית נשמעת עכשיו הספירה לאחור, וחבורה של מנחים צעירים מופיעה על מסכי ענק. "ברוכים הבאים", הם צועקים לחלל האוויר. הווליום של המוסיקה עולה, כמו ההתרגשות בקהל, והמנחים מתחילים להשליך מתנות לכל עבר: חולצות, כובעים ועכברי מחשב. אנחנו — אני ובני הנלהב איתמר — מפלסים את דרכנו בין המוני המבקרים שמופצצים באינספור גירויים, לא יודעים לאן לפנות קודם.

כשאנחנו פונים אל אחד ממאות הדוכנים שמציגים משחקי מחשב פרועים ומלאי דמיון, הבחור שמדגים לנו את המשחק נראה מוכר: ראינו אותו לפני רגעים ספורים על הבמה, כאחד ממנחי האירוע. הוא מזהה את ההפתעה שלי ומסביר: "אני פשוט אדם שלא מתבייש לעמוד מול קהל, אז ביקשו ממני להופיע". בעולם החדש הזה, מתברר, אפשר להחליק בקלות בין תפקידים והגדרות שונות, ואף אחד לא מוטרד מזה יותר מדי. חוץ ממני, כנראה.

כנס הגיימינג בברמינגהם בתחילת החודש. מפגש עסקי של ילדים שישנו את שוק העבודה צילום: אייל דורון

זהו כנס מקצועי מסוג חדש: לא תמצאו פה את המינגלינג הרגיל של בעלי תפקידים בכירים עם כוסית משקה ביד, שבאים בעיקר בשביל המפגש החברתי שבין ההרצאות הפורמליות. אין פה רואי חשבון, משפטנים, אנשי תקשורת או רופאים: כאן נפגשים בעלי המקצועות המדוברים ביותר בימים אלה — מפתחי משחקים, שחקנים מקצועיים (גיימרים) וכמובן, כוכבי יוטיוב, הידועים גם כיוטיוברים. יש לא מעט סוגים של כוכבי יוטיוב, אבל בפסטיבל הזה משתתפים אלה המתמחים במשחקי מחשב — בעיקר במשחק מיינקראפט, הלהיט הוותיק שכוחו עדיין במותניו.

לא מקשיבים למי שאומר "תפסיקו לשחק"

אז מה עושים כוכבי היוטיוב האלה בעולם הגיימינג? הם מעלים סרטונים לערוצים ביוטיוב, שבהם משחקים באותם משחקים כמו העוקבים הנאמנים שלהם, אבל מעניקים ערך מוסף: בסרטונים המצולמים את רוב המסך תופסת תמונת המשחק, ובריבוע קטן בצד שמאל מופיעים היוטיוברים עצמם, כשהם מפרשים את מהלכי המשחק, מספקים טיפים ומשתפים את הצופים בחוויות ובבדיחות.

כוכבי יוטיוב הם האנשים שלא הקשיבו לכל מי שאמר להם "תפסיקו עם המשחקים האלה ותמצאו כבר עבודה": הם העדיפו להפוך את המשחקים למקצוע — אחד המעניינים והמתפתחים ביותר בתקופתנו. היוטיוברים מושכים את השטיח מתחת לרגלי הורים שמודאגים שהילד משחק יותר מדי במחשב: הם מראים שלא מדובר רק בבהייה אינסופית וחסרת תועלת, אלא בשיטת לימוד חדשה ויעילה מאוד לכל הכישורים הנדרשים מדור האינטרנט.

בזמן שהילדים שקועים במסכים, הם לומדים מהר מאוד להתנהל באנגלית כאילו היא שפת האם שלהם; הם עורכים מחקרים עצמאיים ומארגנים את המידע בשיטות החדשות שמציעה הרשת, בלי אנציקלופדיה ובלי מרקורים; והם מקבלים השראה מאנשים צעירים כמעט כמוהם, שדוחפים אותם להתחיל ליצור בעצמם. ובעולם החדש הזה, הם לא זקוקים להדרכה של המבוגרים: הם קופצים לבד למים, ולומדים לשחות תוך כדי תנועה. החיים שלהם צפויים להיות מלאי תהפוכות ושינויים טכנולוגיים, עוד יותר מאלה של בני דורי; ויכולת ההסתגלות המהירה הזאת תעזור להם לפלס את דרכם בעולם התעסוקה העתידי.

משחקים בכנס. רוב הילדים פספסו את הפתיחה כי הוריהם עובדים במשרד ויכלו להגיע איתם רק בסופ"ש. שבוע העבודה שלהם כבר ייראה אחרת צילום: אייל דורון

מותו של המורה לנהיגה

הכנס הזה הוא עדות לעולם התעסוקה המשתנה. ד"ר קרל פריי וד"ר מייקל אוסבורן, שני חוקרים מאוקסופרד, פרסמו בשנת 2013 מחקר שעורר סערה: ניתוח סטטיסטי מורכב שערכו העלה שכמעט מחצית מהמקצועות המוכרים לנו (47%) נמצאים בסכנת הכחדה בשני העשורים הקרובים, כתוצאה מהתפתחויות טכנולוגיות ומחשוב מתקדם. לפי המחקר של השניים, מקצועות שלא דורשים ערך מוסף יצירתי מקורי או יכולות אנושיות, יעברו אוטומטיזציה. החודש פרסם מכון טאוב דו"ח מקיף על המצב בישראל, שלפיו 39% מהמשרות ב"סכנת מחשוב".

אבל לצד מותם של המקצועות כפי שאנחנו מכירים אותם, יהיו גם חדשים. "יוטיובר" עדיין לא הוכרז רשמית כמקצוע, אבל משמש דוגמה מובהקת לתחום עיסוק חדש לגמרי שמתפקד כמקצוע לכל דבר. יוטיובר שרוצה לשמור על כוחו חייב לסגל לעצמו תכונות שיידרשו מכל תלמיד במערכת החינוך בעשור הקרוב, כישורי חיים לעולם החדש. הוא יודע היטב שעליו למצוא את הייחודיות שלו — כי אם יחקה אחרים, הצופים יענישו אותו; והוא חייב לפתח את הבסיס ההכרחי לכל אדם יצירתי — נחישות וחוסן נפשי, אומץ והתמדה. החוסן הנפשי של הצעירים האלה מרשים, כמו גם היכולת שלהם לספוג כישלונות בדרך. באחד מאירועי החתימות לילדים בפסטיבל, ראיתי שאחד היוטיוברים עומד בפינה ואיש לא ניגש אליו. "אתה עובר פגיעות כאלה כל יום", הוא הסביר לי אחר כך.

הצעירים הללו גם יודעים לעשות הכל, ומלהטטים במיומנות בין עיסוקים שונים: בין מפגש מעריצים להנחיה על הבמה המרכזית, הם יושבים כל אחד בפינה שלו, מעדכנים את היומן ורושמים לעצמם משימות. הם מזכירת המשרד, מנהל התפעול ומנהלת השיווק. בלילות שלפני הפסטיבל, במקום ללכת לישון, הם הקליטו מראש את הסרטונים שעולים בערוצים שלהם עכשיו, כשהם כאן. זה חלק מהקסם: עוד מעט כל המקצוע הזה יתמסד, ולכל אחד מהם תהיה פמליה שתכלול תסריטאי, יועץ צללים, עורך וידיאו ועוזרת אישית. בינתיים, הם מעדיפים לעשות הכל לבד. אחרת, הם אומרים, הקהל ירגיש את הזיוף ולא יישאר.

דן TDM (הכוכב) עם איתמר, בנו של הכותב

ולא רק יוטיוברים יצטרפו לעולם התעסוקה, אלא מקצועות נוספים. כך למשל, ב־2025 כשהרכב הפרטי ייסע באופן אוטונומי, המורים לנהיגה ושוטרי תנועה אולי ייעלמו, אך מקצועות חדשים יקומו; למשל מעצבי פנים של מכוניות. כבר אין שום צורך יותר בעיצוב של ספסל קדמי וספסל אחורי, והמכונית יכולה להפוך לסוג של "משרד נוסע" או ל"סלון נוסע".

אגב, במקביל לכך, המחקרים וההערכות מראים כי כל המקצועות שעוסקים בפסיכולוגיה ועזרה נפשית, יצברו תאוצה עצומה.

יוצרים או בדרנים?

למקצוע העתידי "יוטיובר", יש כבר כמה מאפיינים ודאיים: משכורת טובה (או חלומית), עבודה קשה, תחרות, אתגר אישי ופרסום. יוטיוב מגדיר אותם כ"יוצרים", חלקם מכנים את עצמם בדרני יוטיוב (Youtube entertainers).

אחד מהם מזמין אותי לחדר ה־VIP: בכניסה אמנם יש שומרים, אבל בפנים האווירה היא של חדר הלבשה במתנ"ס עירוני. כמה תיקי צד זרוקים על הרצפה, ניידים נטענים בצמוד לקיר ופה ושם פזורות כוסות קפה דלוח.

האח"מים בחדר הזה הם כמה צעירים בני 20 פלוס, שאלפי ילדים ובני נוער מחכים להם שיגיחו החוצה. כל בחור כזה מעלה באופן יומיומי סרטונים שמושכים יותר צופים מתוכנית הגמר של תוכניות הריאלטי המובילות; וההישג גדול עוד יותר מאחר שהם עושים הכל לבד, בלי צוות ותקציב הפקה שמן. הם הכותבים, הבמאים, העורכים, המפיקים, השחקנים והמשווקים. הם כל כך רגילים להיות לבד עם המסך והמקלדת, עד שרק כאשר הם מגיעים לפסטיבל הזה ופוגשים אלפי ילדים שמתחננים לגעת בהם, הם מבינים עד כמה הם מפורסמים. "לקבל תגובה בערוץ שלך זה לא כמו לראות מאות ילדים רצים אליך", מסביר אחד מהם.

לרובם יש סיפור דומה — הם היו ילדים ביישנים שהתקשו לעמוד מול המצלמה בהתחלה, אבל עם הזמן, כשהתמידו בצילום הסרטונים, הם רכשו ביטחון עצמי — לצד קהל מתרחב והולך. זהו הגל השני של מהפכת החנונים. בהתחלה, הילדים הדחויים לשעבר גדלו למהנדסי תוכנה שהקימו חברות סטארט־אפ והרוויחו מיליארדים. היורשים שלהם הם צעירים רזים, שנונים וביישנים, שהצליחו להתגבר על החרדה החברתית שלהם. אחד מהם, הידוע כ"גיזי־גזה", מגיע לבוש בפיג'מת כריסמס. נראה שאף אחד חוץ ממני לא מזהה אותו, אף שהוא פופולרי מאוד ביוטיוב. ההסבר, לדברי גיזי־גזה, הוא פשוט: רוב העוקבים אחריו הם מארצות הברית, ואליהם הוא משדר בשעות הלילה; "רק רבע מיליון" מהילדים הצופים בו הם מבריטניה. ילדי בריטניה מגיעים בהמוניהם רק ביום השני של הפסטיבל, בחופשת סוף השבוע: ההורים שלהם עדיין עובדים במשרות המסורתיות, שמחייבות שהות במשרד מדי יום.

לעומתם, גיזי־גזה וחבריו למקצוע מטיילים ברחבי העולם, מוזמנים לשחק באירועי ענק ומתבקשים על ידי חברות מובילות להעניק להן שירותי ייעוץ. איך הגיע לכאן? הכל התחיל כשהיה בן 14 וכתב סיפורים מצחיקים. בהמשך, הוא למד לתואר ראשון בקולנוע — אבל הבין שיש דרך אחרת, מעודכנת יותר, להיות יוצר: בעידן היוטיוב, לא חייבים לעבור את כל התחנות במסלול המפרך והמסורתי של לימודים אקדמיים, עבודה בשכר מינימום כשוליה בתעשייה והתקדמות אטית במעלה הסולם. לאחר שהבין זאת, גיזי גזה החליט לפתוח ערוץ יוטיוב, והחל לצלם סרטונים משעשעים מבלי לדעת מה יקרה. כיום הוא נהנה מההצלחה, אבל ברור לו שעתידו לא מובטח. כל אחד יכול לפתוח ערוץ יוטיוב, אך מעטים מצליחים לפרוץ, ועוד פחות מכך — לשרוד לאורך זמן. "חשוב לשפר תוך כדי תנועה, וכל הזמן להפתיע ולהתפתח", הוא מסביר, "אחרת יעזבו אותך. אם לא תחדש, לא תשרוד".

החשש בקשר לעתיד, מתברר, משותף לעוד כוכבי יוטיוב: כולם מודעים למהירות שבה הגלגל עלול להתהפך. "אסור לבדוק את הנתונים של הצפיות, כי זה עלול להלחיץ ולהשפיע", הם מסבירים, "אולי פעם בחודש, מקסימום פעם בשבוע. חייבים להגיב למה שעובד פחות, אבל מאוד מסוכן לתת לזה להשפיע".

לחדר נכנס דן TDM, שכיכב בסלון ביתנו בחצי השנה האחרונה. יש לו 8.5 מיליון מנויים, והוא הכוכב העולה והבלתי מעורער של התחום. איתמר מתרגש — את כל מה שהוא יודע על מידענות ברשת, וגם את האנגלית המעולה שלו, הוא חייב לדן TDM. איתמר אוזר אומץ וחושב לצלם סרטון קצר של עצמו ברקע החד־פעמי הזה מאחוריו. הוא מקבל עצות מהנוכחים: "רגע, זה לאינסטגרם או ליוטיוב? אם זה לאינסטגרם, תצלם מאונך; ואם ליוטיוב, תצלם מאוזן". כולם שמחים לנדב לך המלצות אם רק תרצה — ואנחנו רוצים.

הדור הבא של מהפכת החנונים

מהו המודל העסקי? כל יוטיובר מוביל שייך לרשת שבבעלותה כמה ערוצים שונים, חלקן חברות־בנות של יוטיוב. הכסף ליוטוברים מגיע מיוטיוב, בהתאם למספר הצופים שנחשפו לפרסומות. קשה מאוד להבין כמה כסף באמת מרוויח כל יוטיובר, אבל הבסיס להכנסות הוא מספר הצפיות בערוץ (אם הצופה לא מדלג על הפרסומות), והסכום שתקבל עבורן תלוי בחוזה שלך: מ־60 סנט לאלף צפיות ועד 10 דולרים ואפילו יותר. בנוסף יש גם חסויות של חברות מסחריות, ותשלומים שאפשר לקבל על המלצות, ספרים והשתתפות באירועים. בחדר האח"מים נמצאים עכשיו עשרה מהיוטיוברים הגדולים ביותר כרגע בתחום של משחקי מחשב לילדים ובני נוער: אפשר להניח בזהירות שרובם ככולם הרוויחו לפחות מיליון דולר מאז תחילת דרכם. הגיל הממוצע שלהם, אגב, הוא 23. כוכבי היוטיוב שפגשתי לא אוהבים לדבר על כסף; כששואלים אותם בנושא, שטף הדיבור המהיר והחינני שלהם נהפך למקוטע ומהוסס.

לוח זמנים צפוף

בצהריים עולה על הבמה היוטיוברית נטי פלייז, ומשחקת בהתלהבות קולנית באחד המשחקים, לעיני קהל חי של אלפים. להפתעתי, היא מתוודה כי "אני מרגישה בלחץ מול המצלמה, אבל התעקשתי עם עצמי". נטי מעניינת כי היא עוד לא פרצה בגדול ביוטיוב, אבל היא חזקה מאוד ברשתות חברתיות: רבע מיליון עוקבים ביוטיוב, 200 אלף מנויים באינסטגרם ו־70 אלף עוקבים בטוויטר — וכולם מחכים להתייחסות ממנה. היא חייבת לחזור ולענות לכל המגיבים, ויש ימים שבהם היא אפילו לא מספיקה לישון.

כמו חבריה למקצוע, נטי עובדת קשה, ורוב הזמן היא לבד. מי שמבקש להתמיד ולהישאר בפסגה של העולם הזה צריך כמויות אדירות של משמעת עצמית, מוטיבציה — ותשוקה. היוטיוברים חייבים ללמוד כל הזמן, לבדוק את הסרטים של המתחרים ולהבין מה הטרנדים שילדים מדברים עליהם ברגע זה. "מצפים ממך להיות מעודכן, ובעיקר להעלות את הסרטון היומי שלך בזמן", מסבירה נטי. הילדים מחכים לסרטון שעולה בדרך כלל בשעה קבועה; אם זה לא קורה בזמן, הם מתלוננים. "הכל מאוד מיידי ברשת. אם לא אוהבים את מה שעשית, אתה תדע מיד. לפעמים יפגעו בך מאוד. יש המון לחץ, וחייבים לשמור על לוח זמנים הדוק". יומן העסקים של נטי נמצא בסמראטפון: טבלאות צפופות מחולקות לצבעים ותתי־קטגוריות: יום צילומים, יום הקלטות, חצי יום תחקיר, הופעה באירוע, מענה לגולשים, זמן שידור לאנגליה, זמן שידור לארצות הברית.

חלומה החדש של האמא היהודייה

כוכב גדול שהיעדרו הורגש הוא פיו־די־פיי השבדי. כמעט כל ילד בן עשר יידע להשמיע לכם את קריאת הפתיחה של הסרטונים שלו: "השם שלי הוא פיוווו־די־פי". יש לו 41 מיליון מנויים בערוץ (נכון לכתיבת הדברים. יש מצב שעד שתקראו את הכתבה, המספר יקפוץ בעוד מיליון); לפי “פורבס”, בשנה האחרונה הוא הרוויח 12 מיליון דולר מערוץ היוטיוב שלו בלבד. פרט לכך, פיו־די־פיי גם פרסם ספר, This Book Loves You שמו, שנכנס לרשימת רבי־המכר של “הניו יורק טיימס"; והוא גם יצר משחק מחשב שהכניס 100 אלף דולר ביום הראשון להשקתו. הוא אפילו השתתף בפרק בסדרה “סאות' פארק”, שלעג לכך שילדים מעדיפים לראות אותו משחק במקום לשחק בעצמם. למרבה האירוניה, הסרטון שבו פירט פיו־די־פיי את רשמיו מהחוויה הזו זכה ל־8.5 מיליון צפיות.

ליד המזנון אני פוגש את ג'סיקה ובן סלומון, אם ובן, משפחה יהודית מבריטניה. לבן סלומון יש ערוץ משלו עם 300 עוקבים — מספר מרשים כשמדובר בילד בן 7.5 בסך הכל. אחרי תחקיר קצר, ג'סיקה מודה שאביו של בן, עורך קולנוע ואנימטור, עוזר לו בהכנת הסרטים. לג'סיקה היה חשוב לבוא לכאן עם בן, כדי שיספוג את האווירה. זו אמא יהודייה מהדור החדש: כבר לא חולמת שהבן שלה יהיה רופא, אלא יוטיובר.

הכותב הוא ד"ר לפילוסופיה, חוקר ומומחה לפיתוח חשיבה יצירתית העובד עם מנהלים, יזמים, ילדים ובני נוער