שקרלי בתחת

אלא שהגבר הצנום הזה הוא האיש הכי שנוא באמריקה. נער הפוסטר של כל מה שגרוע בקפיטליזם. הוא זכה בסטטוס הזה בקיץ האחרון, לאחר שקנה את זכויות ההפצה של תרופה ותיקה ובן לילה הקפיץ את מחירה ב־5,455%, ל־750 דולר לגלולה יחידה. התגובה ההולמת, בעיניו, לסערה הציבורית שהתפתחה (אולי להנאתו), היתה לומר שלו היה יכול להחזיר את הגלגל לאחור היה מעלה את המחיר אף יותר. תגובתו ההולמת השנייה היתה להבטיח שיוריד את המחיר – ואז לחזור בו.

מרטין שקרלי. "המשקיעים שלי מצפים ממני למקסם את הרווחים. לא 50% או 70% אלא 100% רווח" צילום: בלומברג

לשקרלי (32) אין ספק שהוא הרווק הכי נחשק באמריקה, והוא מפטפט את עצמו לדעת בראיונות לתקשורת ובציוצים בטוויטר בקצב של ארבעה־חמישה ציוצים ליום, מלאים בהתבטאויות ארוגנטיות ולא מודעות לעצמן, אינסוף הטיות של המילה Fuck וציטוטים משירי ראפ שנועדו להעביר מסרים. ברקסים הם לא הצד החזק שלו: כשעובד בכיר בחברה שלו עצבן אותו, הוא פרץ לחשבונותיו ברשת החברתית, הטריד את אשתו, הבטיח לה שלא ינוח עד שהיא וארבעת ילדיה יהיו חסרי בית, וניסה ליצור קשר בפייסבוק עם בנו בן ה־16 כדי לספר לו שאבא גנב. הוא עשה הון מפוזיציות שורט במניות חברות ביוטק, לאחר שדרש מה־FDA לא לאשר את התרופות שלהן והשמיץ אותן בכל פורום שוק־הוני. הוא קנה את העותק היחיד מהאלבום החדש של להקת ההיפ־הופ Tang Clan־Wu ב־2 מיליון דולר, לא טרח להאזין לו וכעת הוא משתעשע ברעיון להשמיד אותו. ומהשבוע, הוא חשוד רשמית בווריאציה של הונאת פונזי, בהיקף של עשרות מיליוני דולר.

הפער בין הרושם שהוא יוצר לבין הדברים שהוא עושה בלתי נתפס. כמו כדור טניס שנחבט בין ניגודים. פעם הוא קפיטליסט ופעם אלטרואיסט. לרגע הוא מלא חמלה ומיד אחריו הוא הרשע המושלם, קר ויהיר. בהרבה ראיונות סיפר שנכנס לביוטק מתוך רצון לפתח תרופות למחלות יתומות – מחלות שחולים בהן כל כך מעט אנשים עד שלחברות תרופות לא משתלם למצוא להן תרופה והן נזנחות. לפעמים הטריגר לכך הוא ילדותו בצל דוד חולה דיכאון ולעתים מפגש עם בחור צעיר שלקה בסוג נדיר של ניוון שרירים. במקרים אחרים הוא אדיש וקר לסבל. "המשקיעים שלי מצפים ממני למקסם את הרווחים. לא 50% או 70% אלא 100% רווח", הצדיק לא מזמן את הדרך שבה הוא מתעשר מתרופות. ההערכות הן שהונו מסתכם בכ־100 מיליון דולר.

ואולי שני הצדדים האלו באישיותו לא כל כך שונים, והם מתכתבים עם הצמא שלו לקבל תשומת לב והתייחסות כלשהי. המתמודדים במירוץ לנשיאות בארצות הברית קוטלים אותו, שונאיו קוראים לו פסיכופת ומאחלים לו שימות, והקהילה הרפואית חושבת שהוא חסר בושה, אבל הם כל כך משקיעים בשנאה שלהם, שזו כמעט אהבה. הם מתייחסים אליו.

דרפרים, התרופה ששקרלי הקפיץ את מחירה מ־13.5 ל־750 דולר לגלולה. המהומה רק שעשעה אותו

מיסטר שורט מגיח

הקריירה של שקרלי (Shkreli) היא רצף של הצלחות מועטות, שאחריהן כישלונות צורבים ואז מעבר מהיר להרפתקה הבאה, שמשאיר אחריו ערפל של סימני שאלה וחצאי אמיתות.

באופן משעשע, הוא נולד ביום השוטים, ה־1 באפריל 1983, בנם של זוג מהגרים מאלבניה, אנשי צווארון כחול, שעבדו כל חייהם בעבודות תחזוקה וגידלו את ארבעת ילדיהם בדירה קטנה בקומה השישית והאחרונה של בית דירות בשכונת שִיפְּסהֶד ביי בברוקלין, ניו יורק. מכיוון שהיה ילד מבריק, התקבל שקרלי הצעיר לתיכון היוקרתי של הנטר קולג', שנחשב לבית הספר הציבורי הטוב ביותר במנהטן. חבריו משם זוכרים נער ביישן ששוטט במסדרונות, שיחק שחמט, ניגן בגיטרה ונהג לעקוב אחרי מחירי המניות בעיתון. אלא שבניגוד לרושם ששקרלי מנסה ליצור, הם לא זוכרים שהוא סיים איתם את התיכון, אלא שבגיל 17 הוא נזרק מהלימודים, לא ברור מדוע.

בהתנהלות אופיינית, שקרלי לא נתן למהמורה הזאת לעכב אותו. הוא עבר לתיכון ציבורי שבו היה ניתן לצבור נקודות באמצעות עבודה וכך, בגיל 17, נחת בקרן הגידור קריימר־ברקוביץ' של ג'ים קריימר, האיש וה־Mad Money מ־CNBC. שם לראשונה הוא טבל את אצבעותיו במה שייהפך לבריכה שבה ישחה במיומנות: השקעה בחברות ביוטק. אלה חברות חלום שמטבען יש סיכוי לא רע שייכשלו – מה שמייצר מרחב גדול ואפור לניפוח תקוות וגריפת רווחים. ההשקעה הראשונה שלו היתה פוזיציית שורט על מניית רגנרון, שערכה ניסויים בתרופה להורדת משקל. שקרלי העריך שהניסויים ייכשלו, הוא צדק, והקרן גרפה רווח נאה. בתוך זמן קצר התקשרו חוקרי ה־SEC לרחרח אם ההצלחה הזאת נשענה על מידע פנים אך לא מצאו דבר.

אחרי ארבע שנים אצל קריימר (שטען בציוץ בטוויטר שכלל אינו זוכר את שקרלי ושבשום אופן הוא לא היה בן חסותו) עבר שקרלי ל־UBS, אחר כך לחברת ההשקעות אינטרפיד, ובמקביל השלים תואר ראשון במנהל עסקים בברוך קולג'. ב־2006 הקים את קרן הגידור הראשונה שלו, Elea, שהיתה כישלון. אחת מהשקעותיה המעטות גררה הפסד של כמה מיליונים ותביעה מצד ליהמן ברדרס, שביצע את ההשקעה. באוקטובר 2007 פסק בית המשפט לטובת ליהמן 2.3 מיליון דולר, אלא שלמזלו של שקרלי קרס הבנק ואיש לא ניסה לגבות את הכסף.

שקרלי מובל למעצר בסוף השבוע שעבר. ומה עושות חברות התרופות האחרות? צילום: איי פי

שקרלי לא התמהמה. לזכותו ולגנותו, כישלונות לא מייאשים אותו והוא ממהר לתחנה הבאה. אם כשלה קרן גידור אחת, זה לא אומר שהאחרת לא תצליח. ב־2008 הוא הקים עם חבר ילדותו מארק בייסטק את קרן MSMB, ששמה מבוסס על ראשי התיבות של שמותיהם. הפעם האסטרטגיה היתה ממוקדת יותר, חוקית אך מלוכלכת: שקרלי עשה שורט על מניות של חברות ביוטק, ותדלק את הפוזיציה שלו עם פניות ל־FDA לא לאשר את התרופות שלהן והשמצתן בחדרי צ'ט של סוחרים ואתרי השקעות. "מידע קליני יכול להיות מטעה, מוטה באופן תמים, חסר משמעות, מתומרן ולפעמים אפילו מתוקן", הוא כתב בעבר באחד האתרים האלה.

הבריונות השתלמה, לפחות בחלק מהפעמים. ב־2010 הגישה חברת מנקיינד שבשליטת אלפרד מאן (שהחלה להיסחר גם בתל אביב באחרונה) לאישור ה־FDA אינסולין שניטל בשאיפה. שקרלי דחק ב־FDA לדחות אותו. שנה מאוחר יותר הוא הגיש ל־FDA עצומה אזרחית נגד מכשיר חדש לאבחון סרטן שפיתחה חברת Navidea. בשני המקרים היה שקרלי מושקע עמוק בפוזיציות שורט על מניות שתי החברות, כלומר מצפה להרוויח מכישלונן. בסופו של דבר אישר ה־FDA את שתי התרופות, אך הן הגיעו לשוק ולחולים באיחור, הותירו את החברות המפתחות חבולות ועם מניות בירידה – מה שרק העשיר את שקרלי. התקופה הזאת יצרה לו את המוניטין המפוקפק של הילד הרע שמעדיף רווחים על בריאותם של אנשים. אלא שאז הוא עוד היה הנבל של עולם הביוטק ושוק ההון בלבד.

ב-2011, באופן מפתיע, פרש שקרלי מעבודתו השוטפת בקרן הגידור, חצה את הקווים והקים חברת ביוטק בשם רטרופין, ששמה לה למטרה לפתח טיפולים ותרופות למחלות נדירות. רטרופין קנתה זכויות לפטנטים ותיקים והשמישה אותם, שלפה מהארכיון תרופות אפקטיביות שנכשלו מסחרית והכניסה אותן לעבודה. מדענים שעבדו עם שקרלי באותם ימים התרשמו לטובה מהגאון הצעיר והאמביציוזי, שאולי לא למד רפואה אבל בהחלט מבין עניין. הכל היה לכאורה בסדר, עד שבספטמבר 2014 דירקטוריון רטרופין, בצעד נדיר, פיטר אותו. שקרלי, נזכיר, היה המייסד, המנכ"ל ובעל השליטה.

ג'ים קריימר. שקרלי התהדר בקרבה אליו, קריימר צייץ הכחשה תקיפה צילום: איי פי

בראשית 2015, כשרטרופין הגישה נגד שקרלי תביעה בסך 65 מיליון דולר, החלו השקרים להיחשף. בסוף השבוע שעבר, עם מעצרו של שקרלי, התברר ששנים קודם גם קרן MSMB שלו היתה למעשה כישלון גדול. הוא רק לא סיפר את זה למשקיעים שלו. מה שהוא כן סיפר להם היה שלקרן יש 35 מיליון דולר, שעה שבחשבון הבנק שלה שכבו בקושי 700. הוא אמר שהקרן מניבה תשואות דו־ספרתיות חזקות, בזמן שהיא היתה בפועל חדלת פירעון וחדלה להשקיע. כשהמשקיעים הזועמים גילו שעבדו עליהם, החל שקרלי להעביר להם כסף מרטרופין. וכשרואה החשבון של החברה שאל לפשר הדבר, זייף שקרלי חוזי ייעוץ בין המשקיעים לבין החברה, שיכשירו את העברות הכספים. מיותר לציין שאיש מהם לא העניק לחברה שום ייעוץ.

"שילך להזדיין"

כהרגלו, שקרלי לא נתן לפיטוריו מרטרופין או לתביעה שהוגשה נגדו לעצור אותו. הוא המשיך לדהור למעמקי התחום האפור של עולם הביוטק בבורסה. בפברואר 2015 הוא הקים את חברת התרופות טיורינג, שהתהדרה בשמו של המתמטיקאי המוערך אלן טיורינג. האסטרטגיה: קניית תרופות גנריות ותיקות, עם שוק קיים, הידוק ההפצה כדי שאיש לא יפתח מוצר מתחרה, ואז הקפצת מחירים דרקונית. זה איפשר לשקרלי לקפוץ מדרגה כפרסונה שנואה: מסתם "האיש המושמץ ביותר בתעשיית התרופות" לאויב הציבור הרשמי.

הקפיצה התדמיתית התרחשה באוגוסט האחרון, כשטיורינג קנתה תמורת 55 מיליון דולר תרופה ותיקה ששמה דרפרים ושקיבלה את אישור ה־FDA עוד ב־1953. דרפרים משמשת לטיפול בטוקסופלסמוזיס, פרזיט שתוקף בעיקר נשים הרות, חולי איידס וחולי סרטן. עד לפני כמה שנים גלולה אחת שלה עלתה דולר, ואז זכויות ההפצה בארצות הברית החלו להחליף ידיים, כאשר כל קונה מעלה את המחיר בדולרים אחדים. כשדרפרים עברה לידי טיורינג של שקרלי, הוזנק המחיר מ־13.5 ל־750 דולר בן לילה. לגלולה יחידה. המשמעות עשויה להיות עוד 100 אלף דולר לחולה, לשנה. או, כמו ששקרלי מעדיף להסתכל על זה: התרופה שנמכרה ב־667 אלף דולר ב־2010 עשויה להניב כעת מכירות של עשרות ואפילו מאות מיליוני דולרים. ברוכים הבאים לגן העדן.

שקרלי חטף ביקורת מכל מקור אפשרי: רופאים, חולים, ארגוני רופאים וארגוני חולים. המתמודדים במירוץ לנשיאות התחרו ביניהם בהטחת מילים קשות. התגובות של שקרלי היו יצירתיות, והן מלמדות עליו לא מעט: כשהסנטור ברני סנדרס שלח לו מכתב מחאה, שלח לו שקרלי בחזרה צ'ק תרומה על סך 2,700 דולר. כשהילרי קלינטון צייצה בטוויטר שזו שערורייה, שקרלי אמר שפוליטיקה נהפכה לבידור. וכשדונלד טראמפ אמר ששקרלי "נראה כמו פרחח מפונק", שקרלי זעם: "הוריי היו מהגרים ושרתים בבית ספר. טראמפ ירש את הונו! שילך להזדיין. ואני חשבתי שנוכל להיות חברים".

העותק היחיד מהאלבום החדש של Tang Clan־Wu ששקרלי קנה ב־2 מיליון דולר, לא האזין לו ומשתעשע ברעיון להשמידו

שקרלי אפילו לא חשב לצנן את המדורה שהתלהטה. בנובמבר, בעיצומה של הסערה הציבורית, הוא הוביל קבוצת משקיעים לרכישת השליטה בחברת ביוטק ציבורית נוספת בשם KaloBios, והחל ליישם תוכנית שתנפח באלפי אחוזים את מחירה של תרופה למחלה נדירה ששמה צ'אגס.

מחיאות כפיים לשקרלי העצוב

מיותר לציין שהמעצר של שקרלי בסוף השבוע הציף גל של שמחה לאיד. "הנה תמונות של מרטין שקרלי המאוד עצוב, מלווה על ידי ה־FBI מחוץ לבית המשפט", היתה כותרת צינית של ה”ניו יורק מגזין”. בהמשכה נכתב ש"אנשים רבים מריעים כאילו הבוקר ה־SEC הוא 'הנוקמים' ושקרלי הוא הארכי־נבל". כל מי שסלד ממנו חש סיפוק כשקרא את הודעת התובע הכללי במחוז המזרחי של ניו יורק, רוברט קייפרס, לפיה שקרלי "עסק בכמה הונאות כדי ללכוד משקיעים ברשת של שקרים והונאה". כל אחת מהידיעות הללו, לרבות זו על התפטרותו מניהולה של טיורינג, הניבה אלפי ולעתים עשרות אלפי תגובות, לייקים וריטוויטים: גבירותיי ורבותיי, תפסנו אותו.

אבל למעט הונאת הפונזי שבגינה נעצר, שקרלי לא עושה שום דבר שחברות התרופות האחרות לא עושות. כולן כמעט מקפיצות מחירים וגובות מחירים שערורייתיים, שמרחיקים לא מעט אנשים מרפואה ראויה (רק בשבוע שעבר התפרסם ב"מוסף כלכליסט" ריאיון עם ד"ר דניאל גולדשטיין, ממובילי המאבק בארצות הברית נגד התמחור המופרז של תרופות). אלא שחברות אחרות מגזימות בתמחור תרופות חדשות שהן השקיעו הון בפיתוחן. שקרלי פשוט לקח תרופה ישנה עם ביקוש קשיח וניפח את מחירה. חברות אחרות עוטפות את המחירים המוגזמים שלהן בסיפורים על חדשנות וחמלה והצורך לממן פיתוחים נוספים שיעזרו לאנושות. שקרלי מפשיט את המעטפת הסכרינית לטובת האמת הלא נעימה: הנה לפנינו קפיטליזם חזירי, יהיר ולא־מתנצל, שאחת היא מבחינתו אם מדובר במחירו של כיסא או בתרופה מצילת חיים. בצדק, הוא טוען, נגד זה, באמריקה, אין שום חוק.