מה הציבור באמת חושב על מתווה הגז?

נניח רגע בצד את התוכן של מתווה הגז עצמו. יש כאן עוד סיפור, מעבר לפרטים ולכסף וליצוא. וזה הסיפור של המאבק הציבורי נגד המתווה, מאבק שונה מאלה שהכרנו עד כה.

בעבר עניין כזה - שמורכב מאינספור מספרים ופרטים קשים להבנה, מושגים שוברי שיניים באנגלית וטבלאות השוואה למדינות אחרות - בכלל לא היה מגיע בכלל לזירה הציבורית. הוא לא היה מעניין את ההמונים, אף אחד לא היה מבין איך זה קשור לחיים שלו, ואין שום סיכוי בעולם שהיה מוציא לרחובות אלפי בני אדם, שבוע אחרי שבוע. הוא היה נסגר בחדרי חדרים, כמעט בלי שנרגיש.

הפעם קורה משהו אחר. נכון, סקר "מוסף כלכליסט" מגלה שלרבע מהציבור אין דעה בנוגע למתווה, וכי שני שלישים לא בקיאים בפרטיו. ובכל זאת.

הדיון הציבורי הרחב והמאבק ברשתות החברתיות וברחובות הוא ניצחון ברור, בלי קשר לתוצאות. הוא עדות לשינוי העמוק שמתחולל כאן מאז קיץ 2011. בניגוד לטענות המתנגדים הנלהבים, נושא הגז אינו החשוב ביותר וגם לא הגדול ביותר על סדר יומה הכלכלי של ישראל. הוא לא ישנה את החברה מקצה לקצה, ולא ישפיע כהוא זה על אבני היסוד שלה, מאיכות מערכת החינוך, דרך התורים במערכת הבריאות ועד הכשלים התחבורתיים. אבל הדיון בו הוא שלב חשוב באבולוציה של הציבור בישראל, שמעיד על כך שאנחנו בשלים ומסוגלים לדון בנושאים כלכליים־חברתיים מורכבים באינטנסיביות, כמו במדינות מתוקנת שבהן הנושאים הביטחוניים לא כובשים את סדר היום באופן שוטף.

יש לנו המוטיבציה, ויש לנו היכולת. אחרי שהמתווה יאושר, הציבור יוכל לרתום את המוטיבציה והיכולת האלה לדיונים ציבוריים סוערים בנושאים אחרים: בפנסיה, בביטוחים הסיעודיים, במיסוי, במערכת הבנקאות. הגז רחוק מלהיות המלחמה האחרונה, ולבאות הצבא האזרחי הישראלי יגיע מוכן מתמיד.

המתנגדים - פי 1.5 מהתומכים

סקר "מוסף כלכליסט" מגלה שמאחורי אלפי האנשים שמפגינים בשבתות נגד מתווה הגז (וכנראה כבר הצטברו לעשרות אלפים) יש ציבור רחב מאוד שנשאר בבית: 44.2% מהישראלים דוברי העברית מתנגדים למתווה הגז הנוכחי, וכ־16% מתוכם אפילו מגדירים עצמם "מתנגדים מאוד". לעומתם, שיעור התומכים נמוך בכמעט 15%, ועומד על 30.8%. מחנה האדוקים בקרב התומכים קטן במיוחד: רק 6.4% "תומכים מאוד" במתווה, השאר "די תומכים". המגמה ברורה, גם אם מקבלי ההחלטות ממשיכים להתעלם ממנה.

בקרב הגברים, אגב, שיעור התומכים ושיעור המתנגדים כמעט זהה. בקרב הנשים שיעור המתנגדות גבוה פי שניים משיעור התומכות. הפער הזה עוד ידובר בחוגים למגדר.

ויש כאן עוד נתון מובהק: לרבע מהציבור אין כלל דעה בסוגיית הגז. אולי כי הנושא מורכב, וקשה להכריע בו. אולי כי חלקים מהציבור לא למדו את הנושא, משום שהם לא חושבים שהוא נוגע לחייהם, כפי שמעלה שאלה מספר 3 בסקר (בדף הבא), או משום שאין להם אמון באף אחד מהצדדים במאבק. ועדיין, שיעור המעורבות הציבורית בנושא הסבוך הזה בהחלט יוצא דופן.

רק שליש מכירים את הפרטים

מאז המחאה החברתית המודעות הציבורית לנושאים כלכליים גדלה והולכת. במקביל, גם האתגרים בתחום גדלים. אחרי שהציבור הרחב התעקש להשוות מחירים בסופר ולהילחם על הורדה שלהם, אחרי שלומד לדרוש את הוזלת דמי הניהול בפנסיה, אחרי התרחבות המאבקים הנוגעים לטייקונים או לדיור הציבורי, פתאום הגז. זה באמת נושא מורכב, נגוע באינטרסים ובלחצים, שהדיון בו מתנהל באופן נחרץ מאוד, בין שני צדדים משוכנעים לגמרי בצדקתם. קשה לציבור השתכנע ככה, מול מטחי הסיסמאות. קשה ללמוד את החומר כך, בתוך הרעש.

לא פלא, אם כן, שלא פחות משני שלישים מהציבור לא באמת מכירים את פרטי המתווה, רובם רק שמעו עליו באופן כללי (ובכל זאת, חלק לא קטן מהם גיבש עמדה ברורה). רק כשליש מכירים את המתווה, לטענתם, ורק שיעור קטן מאוד, 3.4%, מכירים אותו לעומק.

מעניין לראות ששיעור הגברים שאמרו שהם מכירים את המתווה כפול משיעור הנשים שאמרו שהן מכירות אותו. אולי זו עדות להתעניינות מוגברת של גברים בנושא, ואולי זו דווקא עדות לקושי של גברים להודות שהם לא יודעים.

ככה נראה משבר אמון

יותר מחצי מהישראלים לא מאמינים שההכנסות שתקבל המדינה מהגז ישפיעו על מצבם הכלכלי האישי. עשירית מהם חושבים אפילו שהן יובילו לפגיעה במצבם הנוכחי, ורק רבע אופטימיים, וחושבים שההכנסות יספקו להם קצת רווחה. זו בעיקר הצהרת אי־אמון: הממשלה יכולה להכריז עד מחר שהכסף בסופו של דבר יתגלגל לאזרחים, אבל האזרחים לא מאמינים שהכיס שלהם ירגיש את זה.

וכשזאת התחושה, לא פלא שחלקים נרחבים בציבור לא טורחים להבין את סיפור הגז או לגבש דעה עליו, וגם לא פלא שההתנגדות היא גדולה. זו לא התנגדות רק למתווה, וגם לא התנגדות לטייקונים. יש כאן הבהרה לממשלה: לא מאמינים שזה הכי טוב שיכולתם לעשות בשבילנו, ושאנחנו נרוויח מזה משהו.

להוריד מחירים, ואז להוריד עוד קצת

בהמשך לשאלה הקודמת, לציבור ברור לאן הוא רוצה שהכסף ילך: להורדת יוקר המחיה. זו היתה התשובה המובילה, הרבה לפני האחרות, והיא הובילה בכל המגדרים, המגזרים, הגילים, רמות ההכנסה ורמות ההשכלה. כולם רוצים שהגז יאפשר להם לשלם פחות. התשובות המובילות הבאות, שזכו רק לחצי מהתמיכה, דיברו על השקעות בחינוך ובבריאות.

זו, אגב, היתה השאלה היחידה שבה לכולם היתה תשובה; רק 2.5% השיבו "לא יודעים". אז אולי לא כל הציבור למד את מתווה הגז, ואולי לא לכולם יש דעה לגביו. אבל כולם רוצים להוריד את יוקר המחיה, ורובם לא מאמינים שהממשלה תטרח להשתמש בכספי הגז כדי לעשות זאת.

הסקר נערך עבור "מוסף כלכליסט" בידי מכון מדגם ייעוץ ומחקר בראשותו של מנו גבע ו-iPanel, בקרב 505 מרואיינים המהווים מדגם ארצי מייצג של האוכלוסייה דוברת העברית בישראל (גילי 18+). הוא התקיים בימים ראשון ושני השבוע, 6 ו-7 בדצמבר, באמצעות הפאנל האינטרנטי של iPanel. טעות הדגימה המרבית היא 4.4% ±.