המדינה לא קבעה כמה מס ישולם על יצוא גז

הפעם האחרונה שבה עלה נושא מיסוי היצוא לדיון היתה ב־2011, כאשר חברת וודסייד האוסטרלית התעניינה ברכישת נתח של 25% ממאגר לווייתן בתמורה ל־2.7 מיליארד דולר, בתנאי שיוסדר נושא המיסוי. משרד האוצר הפיץ אז תזכיר חוק ששרי הממשלה היו אמורים לאשר, אך זה לא קרה.

לפי אותו תזכיר ייקבע המיסוי על הייצוא ביחס למחיר המכירה הסופי ללקוח, בניכוי הוצאות שיהיו לחברות כגון הקמת תשתית. עוד נקבע בתזכיר כי רף המיסוי לא יפחת מהמחיר הממוצע המקומי לאותה כמות גז. כלומר, אם מחיר המכירה ללקוח בחו"ל נמוך מהמחיר הממוצע בישראל, המחיר בישראל ישווה לו.

צילום: עומר מסינגר

תזכיר החוק נולד לא רק בשל הדרישה של האוסטרלים, אלא גם בשל החשש שחברות הגז ינסו לעשות תרגיל על חשבון הציבור, ובמסגרתו יוקמו חברות־בת ערטילאיות שירכשו את הגז מלווייתן או מתמר במחיר נמוך, ולאחר מכן ימכרו אותו ללקוח הסופי בחו"ל במחיר גבוה. ואז שותפויות הגז ישלמו את המס לפי מחיר המכירה הראשונית הנמוך לחברות־הבנות, והרווח יהיה אסטרונומי.

בדיוני ועדת הכלכלה בשבוע האחרון, לקראת הפעלת סעיף 52 שמאפשר לנתניהו לעקוף את רשות ההגבלים העסקיים, קבעה נגידת בנק ישראל קרנית פלוג כי תקרת המס על שותפויות הגז תנוע בין 47%–54%.

ברשות המסים אישרו את דבר העיכוב ומסרו בתגובה כי "תזכיר החוק יושלם בתקופה הקרובה ויופץ לעיון הציבור". שר האוצר משה כחלון הוא שאמור לדרבן את הרשות לקדם את הנושא, אלא שהוא מנוע מלעסוק בנושא הגז בשל חברותו עם קובי מימון שממלא תפקידים בכירים בקבוצת אקויטל, שלה אחזקות בישראמקו שמחזיקה ב־29% ממאגר תמר. וכך נוצר מצב שבו שר האוצר שאמור לבנות על הכנסות ממיסוי הגז לקופת המדינה אינו יכול לקדם את הנושא.