חקר ביצועים: השבוע של מגה, תקציב הביטחון וועידת האקלים

אלשיך נשכרה כיועצת

העובדים של מגה שכרו את שירותי הייעוץ של השופטת בדימוס ורדה אלשיך, שמצטרפת לפרופ' ירון זליכה, שגם הוא מייעץ להם ואף מכהן כנציגם בדירקטוריון החברה. מובן שבמצב הנוכחי עובדי מגה ינסו כל אמצעי כדי להציל את מקום עבודתם, אלא שבשלב זה הם לא צריכים יועצים, הם צריכים נס. מצבה של הרשת, כפי שהוא משתקף מדו"חות החברה לרבעון השלישי שפורסמו השבוע, רק מידרדר, והיא גוררת אחריה גם את החברה־האם אלון רבוע כחול, שנאלצה להזרים לרשת מאות מיליוני שקלים ושלדו"חותיה כבר הוצמדה הערת עסק חי. בקצב הזה אלשיך, מומחית פירוקים, עוד תמצא את עצמה מייעצת לאלון רבוע כחול איך להתפרק בשלום.

גולן פרידנפלד

אלשיך. קרב אבוד צילום: יובל חן

סכסוכים בצמרת האוצר

אגף התקציבים במשרד האוצר בנה לבד את הסכם התקציב מול משרד הביטחון, ללא מעורבות אגפים רלבנטיים אחרים, וראש האגף אמיר לוי נקלע לסכסוך עם הממונה על השכר קובי אמסלם והחשבת הכללית מיכל עבאדי־בוינג'ו. הריבים האלה אינם חדשים: מנכ"ל המשרד לשעבר אבי בן בסט תיאר בספרו איך כבר בימיו אגף התקציבים מידר אגפים אחרים. אבל מאחורי הסכסוך הנוכחי מסתתר מניע נוסף. עם חוק ההסדרים שאושר באחרונה השיק אגף התקציבים כלי חדש, הנומרטור, שאמור למנוע מהממשלה לקבל החלטות תקציביות שלא יוכל להיות להן כיסוי. זה כולל גם הסכמי שכר, כלומר דריכה מפורשת על המשבצת של הממונה על השכר. אמסלם מבין את זה היטב, ועכשיו הוא נלחם לא נגד המידור הרגיל, אלא על תוכנו של התפקיד.

שאול אמסטרדמסקי

מימין: אמסלם ולוי צילום: אלכס קולומויסקי, עומר מסינגר

הפרקליטות סופגת ביקורת

המלחמה של הפרקליטות בנציבות הביקורת הולכת ומחריפה, ועתה גם פרקליט המדינה שי ניצן יוצא בגלוי נגד הנציבה הילה גרסטל. גרסטל לא מתרגשת, ובשבוע האחרון פרסמה שני דו"חות נוקבים - בעניין זדורוב־קוגל, ובסוגיית נפגעי עבירה - שחשפו כשלים מהותיים בעבודת הפרקליטות. הכתוב בהם חושף טפח אך מסתיר הרבה יותר מטפחיים מרמת התדהמה שאוחזת בעובדי הנציבות לנוכח המתגלה לעיניהם בהתנהלות הפרקליטות. וככל שזו נלחמת בנציבות בכוח רב יותר, כך היא מספקת עוד סיבות והצדקות לקיומו של גוף הביקורת הזה. למעשה, כשהפרקליטות נעמדת כך על הרגליים האחוריות שלה היא פוגעת באמון הציבורי בה הרבה יותר מהדו"חות. הגיע הזמן שניצן ואנשיו ישלימו עם קיומה של הנציבות, ויתחילו להשקיע את האנרגיה בתיקון הכשלים במקום בהסתרתם.

משה גורלי

ניצן וגרסטל. הגיע הזמן להשלים עם קיומה של הנציבות צילום: עמית שעל

כיל קיבלה את שדה בריר

האם כריית פוספטים בשווי של 60 מיליארד שקל ופרנסה לאלפי עובדים שווים את הסיכון שהתושבים שגרים בסמוך למכרה יחלו בסרטן? המועצה הארצית לתכנון ולבנייה קבעה השבוע שהתשובה לשאלה הזאת היא כן, ואישרה לכיל לכרות את המחצב היקר באזור שדה בריר שליד ערד. מאבק בן עשור, מלווה במחקרים ונתונים שהציגו התושבים וניסו להבהיר שהסיכון גדול מדי, נכשל. אבל מדובר ביותר ממאבק נקודתי על מכרה אחד. מאז ראשית המהפכה התעשייתית מדינות נדרשות לקבוע היכן נקודת האיזון בין בריאות הציבור לצורכי המשק, ואיך לנהל את סיכוני הזיהום. כבר 200 שנה שמנהיגים עוסקים בסוגיה, אבל במדינת ישראל זה שוב הכסף שמדבר, ומדיניות מסודרת שחושבת על הציבור אף אחד לא טורח לגבש.

מיקי פלד

שדה בריר. הכסף מדבר צילום: חיים הורנשטיין

מנהיגי העולם בפריז

נשיא צרפת פרנסואה הולנד מארח בימים אלה את פסגת האקלים הבינלאומית בפריז, שבה משתתפים 150 מנהיגים מרחבי העולם. גם ראשי המדינות המזהמות ביותר - סין, ארצות הברית והודו - שם, וגם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. הדגש הוא על פחות דיבורים ויותר מעשים, והשבוע כבר הושק מיזם גלובלי שבו יושקעו טריליון דולר עד 2030 כדי להנגיש אנרגיה סולארית לתושבי מדינות עניות. בשלב ראשון הוא יופעל בהודו, אבל עם ההשקה דיבר הולנד על הפרדוקס העקרוני שבו מדינות עתירות שמש אינן נהנות מחשמל סולארי והדגיש שאסור להשלים איתו. נתניהו ממשיך להשלים איתו בקלות.

תמר טוניק

נתניהו בוועידת האקלים צילום: איי אף פי

שבוע של מבצעים

בראשית היה בלק פרידיי, חג הקניות האמריקאי, עם תורי ענק ודחיפות ואלימות ומבצעים מטורפים. אחר כך הצטרף אליו סייבר מאנדיי, לטובת מי שרצו להימנע מכל הבלגן הזה וחיכו בסוף השבוע שתהיה להם גישה לאינטרנט המהיר במשרד. בהמשך האינטרנט בבתים נהיה מהיר גם הוא, ומאז אנחנו באינפלציית חגי קניות. השנה בין בלק פריידיי לסייבר מאנדיי צץ גם Small Business Saturday, ועם חג ההודיה נפרס שבוע שלם של קניות. קדם לו יום הרווקים הסיני, ובשנה הבאה כנראה יימצא גם חג ברזילאי או הודי שבו נהוג, ובכן, לקנות המון דברים. בהתאם, המבצעים הייחודים נשחקים; שיקום מי שמצא השנה דיל מדהים באחד הימים האלה, ולא סתם הנחה של 30% על משחק לפלייסטיישן. כך נהפכו חגי הקניות לגרסה הווירטואלית של מבצעי סוף העונה ברשתות הבגדים: מיקס פושר של מוצרים קצת יותר זולים, שלא מצדיקים אפילו דחיפה קטנה בתור.

דור צח

כדורסלן העל פורש

אפשר היה להניח שאחרי כל כך הרבה שנים של פרידות ציבוריות ותקשורתיות מכוכבים פורשים או מתים, הטקס ישתכלל. שנלמד להבחין בין היבטים שונים בכישרון ובאישיות ובחיים של הפורש/המת. שהדיון יהיה עשיר, מכיר במורכבות האנושית. אבל כל פעם מתברר שלא. קובי בראיינט, למשל. כולם מחבקים אותו עכשיו - כמה נפלא, איזה נהדר, שני רק לג'ורדן, או שלישי ללברון, בעצם רביעי לבירד, ולכו תספרו. האליפויות, סלי הניצחון, האופי הלא מתפשר, ווינר שלא ראה בעיניים. קול אחד, נלהב ומתמסר למכתב הפרידה (הבאמת מרגש) שכתב. בראיינט באמת היה שחקן מצוין, אבל גם אישיות ציבורית מעצבנת, שלא שמה על התקשורת ועל האוהדים, שמסתבכת לפעמים (עם חדרנית במלון, למשל), כדורסלן מוכשר, אבל אדם לא נגיש ולא מאוד אהוב. אפשר פשוט לתת לו להיות מה שהוא, בלי לכבס אותו ביום פרישה.

רון גורדון

בראיינט. לא רק ענק צילום: אי פי איי

שהאור יישאר

חנוכה ופורים הם חגים תאומים. הם מאוחרים היסטורית, ונועדו לחגוג נס הצלה. אלא שבעוד שבפורים המצווה היא לאכול ולהשתכר, בחנוכה אין מצוות אכילה, רק להדליק נרות שאפילו מהם אסור ליהנות. אולי דווקא השוני הזה מצביע על הקשר בין שניהם: בפורים האדם מקיא את תוכו החוצה, הרי נכנס יין יצא סוד. כדי שמה שייצא מאתנו בראשית האביב יכבד אותנו, אנחנו צריכים לבוא אליו מוכנים. הזמן הנוכחי, של ראשית החורף, מזמין עצירה למחשבה, להתבוננות. לא רק על ההיסטוריה והנס והאור הקטן והאור האיתן ועל החושך שמגרשים. גם על מה שיש בנו, על החושך הפנימי, שלא נתבייש בו כשייצא הסוד.

אורי רוזביץ