חקר ביצועים: השבוע של מחירי הדיור, תקציב הביטחון ומחאת הגז

ירידה במחירי הדירות

במשרד האוצר צהלו השבוע, לנוכח הנתונים על כך שמחירי הדירות ברבעון השלישי ירדו ב־4.5% לעומת הרבעון הקודם. עם השמחה בא גם ההסבר: הירידה נבעה מהשינוי במס הרכישה, שיזם השר משה כחלון ושנעשה בסוף יוני; הוא הבריח את המשקיעים מהשוק. האם הוא יספיק כדי להבריח אותם למשך זמן? כנראה שלא. בתחילת 2011 נעשה שינוי דומה. אז, כמו עכשיו, ברבעון שקדם לשינוי היתה עלייה משמעותית בקניית דירות להשקעה, וירידה ברבעון שאחריו. אולם עם הזמן המשקיעים חזרו לשוק, והתברר שהירידה היתה נקודתית, לא היפוך מגמה. הניסיון הזה מלמד שהשמחה של השבוע היתה בעיקר מוקדמת.

אתי אפללו

כחלון. מוקדם לשמוח צילום: נמרוד גליקמן

צבא שיש לו תקציב

צה"ל הוא צבא מצוין; עזבו מלחמות, אנחנו מדברים על קרבות תקציביים. בפעם הקודמת בכיריו הצליחו לשכנע את ראש הממשלה לחכות עם המלצות ועדת לוקר רק כדי שיסיימו להכין, להשיק ולדברר תוכנית קיצוצים אלטרנטיבית שתסיט את הדיון מהרעיון לקצץ להם בפנסיית הגישור. השבוע הם הצליחו לדחות את ההכרעה על התקציב לדקה ה־99 רק כדי שיוכלו להשיק, רגע לפני התוספות הגדולות שהם עומדים לקבל, תוכנית קיצוצים משל עצמם, בתקציבי החינוך, הרבנות הראשית והפרקליטות, וכך אולי לרכך קצת את הביקורת הציבורית הצפויה על התוספות האלה. אכן, כך נראית היערכות שמשרה ביטחון על האזרחים. וזה עוד בלי שאמרנו מילה על התוכנית הבאמת הכרחית של הרמטכ"ל להפריד את גלי צה"ל מהצבא.

נעמה סיקולר

שר הביטחון, בוגי יעלון צילום: אריאל חרמוני

צעדים נגד מארגני הפגנות

ארגז הכלים המשטרתי לטיפול בהפגנות הוא מגוון. במקרה של התפרעות, השוטרים יכולים להשתמש בגז מדמיע, אלות, כדורי גומי ואפילו אש חיה, כשמדובר במפגינים מהמגזר הערבי. גם ההגבלות והתנאים למתן הרישיון להפגנה הם כלים, אלא שהשבוע התברר שבתנאי הרישיון להפגנה נגד מתווה הגז הוכנסה האפשרות להעמיד לדין פלילי את המארגנים, כאחראים למעשיהם של מפגינים אחרים, ואחריה הם זומנו לחקירה וקיבלו צווי הרחקה. ספק רב אם התנאי הזה חוקי, ובטוח שהוא לא חכם - משמעותו היא להרתיע ולהרחיק דווקא את המתונים ושומרי החוק שבין המפגינים. לכן אין מנוס מהמסקנה שהמשטרה עושה כאן כמיטב יכולתה כדי למנוע את המחאה. כדאי להזכיר למשטרה שעליה לשמור על הסדר, על חופש הביטוי ועל הדמוקרטיה. לא על הממשלה.

משה גורלי

ההפגנה נגד מתווה הגז במוצ"ש. על מי המשטרה שומרת? צילום: נמרוד גליקמן

מנקיינד נכנסת לבורסה

זה היה השבוע של מנקיינד, מניית ביומד שמצאה את עצמה, בדרך לא דרך, במדדים המרכזיים בבורסה של תל אביב. אחריה עשויות להתגנב פנימה עוד לא מעט מניות זרות שישנו את הצביון של המדד הישראלי. קצת כמו מה שעבר על קבוצת הכדורסל "הלאומית", זו של מכבי תל אביב, שבהתחלה הורשתה לגייס שני זרים ואז עוד, ואז עוד קצת, ובסוף הושיבה את כל הישראלים על הספסל. זה הרחיק חלק מהאוהדים, ובבורסה זה יכול להרחיק חלק מהישראלים. לא רק בגלל הצביון, אלא גם בגלל האיכות; מי שירגיש שהמדד נפגע משילובן של חברות זרות לא מזהירות, ייקח את הכסף וייצא. ואז מנכ"ל הבורסה יוסי ביינארט ימצא את עצמו בראש מוסד נטול זהות - וגם אם הרבה פחות מסחר. בומרנג.

גולן פרידנפלד

ביינארט. הכרסום התחיל צילום: עמית שעל

אין מחליף לגילה

חצי שנה חלפה מאז הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה כי אינו יכול להיות שותף למתווה הגז המתהווה ופרש, וממונה חדש אינו נראה באופק.ועדת האיתור, בראשות מנכ"ל משרד הכלכלה עמית לנג, תתכנס שוב רק בדצמבר, ועד אז סיפור הגז יכול להיות גמור. גרירת הרגליים מעוררת חשד שהיא אינה מקרית. אבל גם אחריה, וגם אם מתווה הגז כבר לא יגיע לידיו, הממונה הבא, יהא אשר יהא האיש, ימצא את עצמו כדמות מפתח בצומת קריטי, מקבל לידיו תפקיד שספג חבטה עזה, ומנסה לשקם אותו ולהוכיח שתקדים העקיפה לא היה ראשיתו של מדרון חלקלק. קל זה לא יהיה.

הדס גליקו

דיויד גילה, הממוה על ההגבלים לשעבר. לא קל למצוא את הממונה הבא - צילום: אוראל כהן

הממלכה מתבדלת

בריטניה לא צריכה סיבות מיוחדות להתבדל משאר העולם, היא עושה את זה כל הזמן. השבוע שמענו את זה מראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, שהציג את התנאים להישארותה של הממלכה באיחוד האירופי: דאגה לזכויות המדינות שאינן חברות בגוש היורו, צמצום הביורוקרטיה והידוק ריבונות הפרלמנטים, וגם הגבלת מספר המהגרים שייכנסו לבריטניה מתוך האיחוד, רובם פולנים ורומנים. במקביל הודיעה רשת המרכולים הבריטית אסדה, שנמצאת בבעלות וולמארט האמריקאית, על ביטול מכירות בלאק פריידיי שייבאה מארצות הברית בגלל תלונות על אלימות בסניפים. ואז הגיע דיווח על כוונה הודית לתבוע בחזרה את היהלום שהעניקה הודו למלכה ויקטוריה, והזכיר שההתבדלות הבריטית תמיד לוותה בניחוח בעייתי משהו, ולפעמים גם במחירים היסטוריים לא פשוטים שעדיין משלמים עמים אחרים.

תמר טוניק

מלכת בריטניה. אני ואפסי עוד צילום: אימג'בנק, Gettyimages

אתר הספורט נסגר

ההחלטה של רשת ESPN לסגור את אתר הבוטיק שלה, גרנטלנד, היתה מפתיעה הרבה פחות מההחלטה להקים אותו, לפני ארבע שנים. מאז נהפכו האתר ויוצרו, כוכב כתבי הספורט ביל סימונס, לזירת הספורט־תרבות הכי מסקרנת ברשת. גרנטלנד עשה הכל אחרת, עם רעיונות נודפי מקוריות ועיתונות חדשנית. אבל לא כולם התלהבו, והמספרים – שכל כך חשובים לתאגיד כמו ESPN, היו עגומים יחסית. כאמור, אתר בוטיק. סימונס, שעזב/פוטר כבר לפני חצי שנה, הודה השבוע בטעויות שעשה — האגו שהפריע, המאבקים שלא לצורך עם ההנהלה. הוא גם התוודה שהוא מעולם לא הסתכל על הצד העסקי, לא על ספונסרים או טראפיק של גולשים. האם הגישה הזו בהכרח חרצה את גורל האתר? קשה לדעת, אבל אין ספק שסגירת גרנטלנד מחזקת את סימן השאלה המהדהד מעל היכולת למכור תוכן איכותי, כייפי, אחר.

רון גורדון

פייסבוק משנה שפה

כשאתה מארגן אירוע בפייסבוק, אין דבר מעצבן יותר מאנשים שמגיבים ב־Maybe - אולי נגיע, אולי לא. האם להניח שהם יגיעו ליום ההולדת שלך ולהתאכזב, או להניח שהם יבריזו ולא לקנות מספיק אוכל? לרשת החברתית אין באמת פתרון לבעיה האנושית הזאת, אז היא פנתה לקוסמטיקה. בימים האחרונים המונח Maybe הוחלף ב־Interested, מתעניין באירוע – מהלך שאמור, לכאורה, לעודד גולשים להגיב יותר להזמנות לאירועים. בכך נופלת גם פייסבוק קורבן לשפה המרככת, האוורירית, זו שאין בה מקום לאמירות ברורות - במקום להגיד למישהו "לא אהבתי את מה שעשית" אומרים "פחות התחברתי", במקום "בעיניי זה לא נכון" עדיף לדבר על "האמת שלי", וכל ביקורת מתחילה במילות הקסם "כן, אבל". אז עכשיו, במקום את האמת, צריך להגיד "מתעניין באירוע". מה אני אגיד לכם, פחות התחברתי.

דור צח

פייסבוק. הכל מרוכך צילום: שאטרסטוק