חקר ביצועים: השבוע של משה כחלון ושרי אריסון

עוד יוזמה להטבות מס: כחלון לפחות תבדוק

במדינות המערב כבר מבינים שהטבות מס לחברות ענק לא מונעות בריחת הון למקלטי מס, ושהתופעהמחייבת שיתוף פעולה גלובלי. לכן כבר חודשים הן שוקדות על גיבוש עקרונות מיסוי אחידים שיצמצמו את התחרות בין מדינות. אבל בישראל משרד האוצר הוציא ממש עכשיו תזכיר שנועד להרחיב את הטבות המס לחברות הענק, בשם הניסיון להגדיל את הצמיחה. הכוונה טובה, אבל הכישלון כפול: היוזמה לא לוקחת בחשבון את המגמה העולמית שעשויה לכפות עלינו בקרוב שינוי מדיניות נוסף; והיא גם נעשית ללא בחינת האלטרנטיבה. במשרדי האוצר והכלכלה יודעים לדקלם באדיקות מה התועלת המשקית מכל מענק לחברה כמו אינטל, אבל לא יודעים לומר — כי לא טרחו לבדוק — מה היה קורה אילו אותו מענק היה מחולק בין מאות מפעלים בינוניים וקטנים. ככה אי אפשר לקבל החלטות רציניות על מדיניות מס ועידוד צמיחה.

נעמה סיקולר

משה כחלון צילום: אלכס קולומויסקי

קרבות על המסחר הכפול: הנהלת הבורסה דורשת ניעור

לפני כשנתיים, בתום מלחמה ארוכה, הדיחה רשות ניירות ערך את ראשי הבורסה. מאז התרגלנו לחזית שקטה יחסית בין יו"ר הרשות שמואל האוזר למנכ"ל הבורסה הנוכחי יוסי ביינארט. אבל באחרונה התעוררה תחושה של דז'ה וו כשהשניים החלו להתקוטט על דקויות הנוגעות למסחר במניות של חברות זרות שרוצות להירשם גם פה. השבוע התברר עד כמה חילוקי הדעות עמוקים, והוכח שהגיע הזמן להפסיק עם המלחמות ולרדת מהרעיון חסר המעוף להתמקד בהגדלת המחזורים. זו הזדמנות לשנות נתיב ולהבין איך להשתמש בשוק ההון כדי לקדם את המשק ולגייס את כספי הפנסיה לטובת צמיחה ותעסוקה. מה שבאמת צריך כדי להציל את שוק ההון המקומי זה קצת מנהיגות עם חזון כלכלי. אם אין כזאת בממשלה, לפחות שתהיה כזאת בבורסה.

גלית חמי

בקשה לדיבידנד חריג: אי.די.או כרגע זה זמני

הכלל הוא שחברה מחלקת דיבידנד לבעלי מניות מהרווחים שצברה. אבל לפעמים חברה שלא צברה מספיק רווחים בכל זאת מבצעת עסקה תזרימית גדולה שמאפשרת לה להעשיר את בעלי המניות, אם היא מוכיחה שאף שאינה עומדת בדרישות החוק לחלוקת דיבידנד היא עמידה מספיק כדי לעשות זאת. השבוע ביקשה אי.די.או, שבשליטת שיכון ובינוי ומשכירה אלפי דירות בגרמניה,לחלק דיבידנד חריג של 850 מיליון שקל. כרגע, כל עוד שוק השכירות בגרמניה נראה יציב, המהלך לא אמור לאיים על החברה. אבל ה"כרגע" מתעתע. הוא תעתע כשקבוצת אלון החליטה על חלוקת דיבידנד אגרסיבי, רגע לפני קריסת מגה. הוא תעתע כשפולגת רוקנה את הקופה לטובת דיבידנדים שנייה לפני קריסתה. במקרה של אי.די.או בעלי האג"ח שהחברה חייבת להם יותר מ־700 מיליון שקל חייבים לדרוש ביטחונות ראויים כדי שה"כרגע המצב נראה יציב" לא ישאיר אותם בלי כלום, ואת בעלי המניות עם הדיבידנד ביד.

גולן פרידנפלד

שרי אריסון

דיון על השעות הנוספות: דרעי לא ישנה

אחרי שלוש שנים של דיונים נציגי משרדי הממשלה השונים אמורים להתכנס היום כדי להכריע באחת הסוגיות הרגישות ביותר ל־3.4 מיליון השכירים בישראל — שינוי התשלום על שעות עבודה נוספות, כך שהחישוב יהיה חודשי ולא יומי. שינוי כזה יאפשר לעובד לאסוף את הילד מהגן ולהשלים שעות למחרת, אבל גם עלול לאפשר למעסיקים לנצל עובדים שעות ארוכות ללא תשלום נוסף. משרד הכלכלה תומך בעדכון, כדי להקל את האיזון בין הבית לעבודה, אבל קשה לומר שמדובר באבן דרך באג'נדה של השר אריה דרעי. כשמולו ניצבים המתנגדים — חלק מארגוני המעסיקים וההסתדרות, שטוענת שהרפורמה תפגע בעובדים חלשים — אפשר להעריך שלשינוי אין ממש סיכוי. חרף הכוונות הטובות, כנראה שנמשיך לחיות בשוק תעסוקה שלא תואם את המציאות ואת הצרכים של העובדים.

מיקי פלד

חברת ההייטק נמכרה: אקס ליבריס אקזיט זר

חברת אקס ליבריס, שפועלת מירושלים ומציעה שירותים מתקדמים לניהול ספריות, נמכרה השבוע תמורת כחצי מיליארד דולר. זו עסקה מרשימה, שמעידה על יציבותה של החברה ועל צמיחתה — היא הכפילה את השווי שלה בתוך שלוש שנים בלבד. אבל יש באקזיט הזה גם טעם קל של החמצה, כי הוא לא ממש אקזיט ישראלי. זו המכירה הרביעית של אקס ליבריס בתשע שנים, אבל רק בפעם הראשונה, ב־2006, הכסף הגיע לידיים ישראליות, לקרנות ולמשקיעים מכאן; אחר כך הקונים והמוכרים כבר היו זרים, ורשמו תשואות מרשימות — מתג מחיר של 62 מיליון דולר בעסקה הראשונה לכמעט פי עשרה היום. כלומר בדרך שבה חברה מקומית נמכרה ארבע פעמים, הישראלים גזרו את הקופון הנמוך ביותר, ואחר כך לא ניסו יותר. חלק מהמאמץ לבסס כאן תעשיית קרנות וחברות חזקה צריך להתמקד גם ביחסי גומלין הדוקים ביניהן, כאלה שיבטיחו שאם חברה נמכרת שוב ושוב — המשקיעים המקומיים לא ייפלטו מהמשחק.

אסף גלעד

בדרך למינוי היועמ"ש: לדור בעד ובעיקר נגד

משה לדור, פרקליט המדינה לשעבר, שלח לוועדת גרוניס לבחירת היועץ המשפטי מכתב המלצה חם על מזכיר הממשלה אביחי מנדלבליט. ההמלצה הורחבה לחוות דעת המפרטת את הכשלים שמצא לדור באופן שבו טיפל היועץ המשפטי הנוכחי יהודה וינשטיין בתיק מנדלבליט כפצ"ר ומעורבותו בפרשת מסמך גלנט־הרפז. עוד כשכיהן כפרקליט המדינה נהג לדור להתריס בפומבי נגד החלטות היועץ, אבל המכתב הנוכחי הוא עליית מדרגה. מעבר לכך שלדור כותב במפורש כי מנדלבליט ראוי להיות היועץ הבא, מגוון הטענות, חומרתן והטון שבו הן מנוסחות מעלים שורה תחתונה נוספת, המשתמעת בבירור, והיא שלפי לדור — וינשטיין עצמו לא ממש ראוי. כך נראה חיסול חשבונות שמסתתר בתוך מסמך מקצועי.

משה גורלי

יהודה וינשטיין ומשה לדור צילום: מיקי אלון

דו"ח של הבנק העולמי: מספר העניים יורד וזה לא עוזר להם

שיעור העניים המרודים בעולם עתיד לרדת השנה לראשונה אל מתחת ל־10%, שהם כ־702 מיליון בני אדם, לפי דו"ח שפרסם השבוע הבנק העולמי. לשם השוואה, שיעורם ב־2012 היה 12.8%, וב־1999 נאמד בכרבע מאוכלוסיית העולם. הירידה מרשימה במיוחד לנוכח העובדה שהבנק העולמי העלה את הרף: השכר היומי שמגדיר מיהו עני מרוד עלה מ־1.25 דולר ליום ל־1.90 דולר. נשיא הבנק ג'ים יונג קינג שואף למגר את העוני, לא פחות, בתוך 15 שנה. זו יומרה גדולה, ובעיקר רחוקה מהיומיום של אותם עניים. עד כמה מצבו של העני שמשתכר 1.95 דולר ליום טוב יותר משל שכנו שמשתכר 1.85 דולר? המאמצים הבינלאומיים משמעותיים, אבל לפעמים נדמה שהאפקטיביות שלהם ניכרת בעיקר בדו"חות.

תמר טוניק

ניסוי תחבורתי ביפן: מוניות רובוטיות יעקפו את המחסום

50 מתושבי מחוז קנגאווה שביפן ישתתפו בשנה הבאה בפיילוט מסקרן במיוחד, שנועד להכשיר מהפכה תחבורתית לקראת אולימפיאדת טוקיו ב־2020: מוניות רובוטיות יסיעו אותם לספורמרקט ובחזרה. כבר שנים שענקיות טכנולוגיה כמו גוגל וכנראה גם אפל עורכות ניסויים בכלי רכב ללא נהג, והבשורה היפנית השבוע מעלה כי ייתכן שאת המכוניות הפרטיות יקדימו המוניות. יכול להיות שזה הפתרון למחסום הפסיכולוגי הכרוך במהפכת הנהיגה־ללא־נהג. קשה יותר לשכנע אנשים לוותר על המכונית שלהם ועל אחיזתם בהגה לטובת רובוט, אבל אם הם ממילא ויתרו לטובת נהג מונית, המרחק כבר התקצר. בטח כשאתה יפני, ורגיל לזכוכית שמפרידה בין מושב הנהג למושב האחורי ויוצרת ממילא תחושה שאתה נוסע לבד, ללא כל מגע עם אדם אחר.

דור צח