חברות הגז לפי המדינה: שותפות אמיצות או מניפולטיביות

השותפות במונופול הגז תמר, נובל אנרג'י ודלק, יצרו "מנגנון התחשבנות מלאכותי במטרה להתחמק מתשלום תמלוגים על פי שווי השוק האמיתי של הגז", וכן מסרו "דיווחים לא נכונים ומטעים במסגרת דו"חות התמלוגים למשרד התשתיות והאנרגיה" — כך טוענת המדינה במסמכים שהגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים בערב יום כיפור.

המדינה כתבה את הדברים במסגרת כתב הגנה בתביעה שהגישו נגדה נובל ודלק לפני כחצי שנה, וזאת בטענה לגביית יתר של תמלוגים בהיקף של כ־58 מיליון שקל. בשורה התחתונה, המדינה לא רק דוחה את הטענה, אלא גם מוסיפה שנובל ודלק עשו תכנון מס אגרסיבי והטעו אותה. לטענתה, במסגרת דו"ח תמלוגים מתמר, נובל ודלק הטעו אותה לגבי מחיר של עסקאות גז בכך שדיווחו שהיה נמוך באופן משמעותי ממחיר השוק האמיתי — וזאת בין היתר כדי לשלם תמלוגים נמוכים. המדינה מוסיפה שהדבר התאפשר בין היתר בשל האחזקה הצולבת של דלק ונובל במאגרים תמר וים תטיס, המאפשר להן להציג מכירה של גז כאילו הגיע מים תטיס כשבפועל הוא הופק בתמר. 

בעל השליטה בדלק יצחק תשובה צילום: גיל יוחנן, Ynet

אחזקה צולבת במאגרי הגז היא בעייתית לא רק מבחינת תחרות. המסמכים שהגישה המדינה לבית המשפט יכולים לחזק את החשש שכוחו הלא מרוסן של מונופול הגז ינוצל בעתיד גם להקטנת ההכנסות מתמלוגים וממסים שהמדינה כל כך בונה עליהן. כשמוסיפים לכך את הטענה שנובל ודלק גם הטעו את המדינה — אותה המדינה ששיווקה אותן כשותפות אמיצות שלה לדרך כשרצתה לאשר את מתווה הגז שהיא חפצה בו — העניין הופך למאוד מדאיג. המדינה היא הרי אותה המדינה.

מנכ"ל נובל אנרג'י בישראל ביני זומר צילום: אלבטרוס - ברק ברינקר

על הסכסוך שמתנהל עכשיו בירושלים צריך להסתכל בהקשר הרחב. לב לבו נוגע לכך שחברות שמחזיקות במקביל בשני מאגרים התאימו את מחיר העסקאות שעליהן דיווחו למדינה לאינטרס הכלכלי שלהן — לשלם פחות תמלוגים. אם בית המשפט ילבין את התרגיל שהן עשו שנבלם על ידי המדינה, זה אומר שמעכשיו הן יוכלו לקבוע בעצמן מה מחיר הגז שעליו ידווחו במסגרת דו"חות התמלוגים. וזאת תהיה מן הסתם בעיה לקופת המדינה.

ים תטיס, שעליו מתדיינים בתביעה, הוא מאגר מרוקן, אבל המתווה שאושר לאחרונה בממשלה קובע שנובל תוכל להמשיך להחזיק במקביל בתמר ובלווייתן לנצח, ושדלק תמשיך לעשות זאת במשך שש שנים מרגע אישור המתווה. מה שאומר שלאחר פיתוח לווייתן, ואם נשים לרגע את דלק בצד כי ייתכן שעד אז כבר לא תהיה שותפה בתמר, נובל תישאר עם אחזקה צולבת והיא תוכל לעשות בדיוק את מה שעשתה עם ים תטיס. כלומר להפיק גז מתמר, שהשווי ההוגן שלו גבוה, ולדווח שהעבירה אותו לעצמה בלווייתן — בפועל או על הנייר — במחיר נמוך יותר, וכך לשלם פחות תמלוגים.

צילום: אלבטרוס

 את תרגיל מחירי ההעברה נובל ודלק לא המציאו. הן פשטו למדו אותו ממונופול אחר שמשתמש במשאבי טבע — כיל. בשנים האחרונות המדינה מנהלת בוררות מול מפעלי ים המלח מקבוצת כיל בסוגיה דומה. המדינה טוענת, וטענתה התקבלה, שמפעלי ים המלח הקימה חברות־בנות שלהן מכרה למשל את הברום שהפיקה מים המלח, וחייב בתמלוגים, במחירים מופחתים ממחיר השוק. החברות־הבנות מכרו בשוק את המוצרים שהופקו מהברום במחירים גבוהים ולא שילמו תמלוגים.

לשיטת המדינה, מה שנובל ודלק עשו עם תמר וים תטיס דומה מאוד. במקרה של מפעלי ים המלח הנושא עבר לפי חוק לבוררות שנמשכת כבר שנים, אבל במקרה של נובל ודלק המדינה הצליחה לזהות את התרגיל, דרשה וקיבלה עוד כסף ונגררה לבית המשפט, להליכים שעומדים להיות ארוכים ומתישים. והם גם מעלים שאלות משפטיות, כמו מה יקרה אם בעתיד נובל תנופף למשל בסעיף במתווה שמבטיח לה יציבות רגולטורית למשך עשר שנים, בטענה שדרישה לשלם עוד תמלוגים בגלל תכנון מס אגרסיבי היא "פגיעה בוודאות העסקית".

פערים בדו"חות החברות חשפו את התרמית

כדי להבין את מקור הסכסוך צריך לחזור קצת אחורה בזמן. לטענת המדינה, עם תחילת הפקת הגז מתמר במרץ 2013 דיווחו נובל ודלק למנהל אגף התמלוגים במשרד התשתיות והאנרגיה שמחיר הגז הממוצע ללקוחות מהמאגר הוא 5–6 דולר ליחידת אנרגיה — זאת לצורך חישוב התמלוג, שעומד על 12.5% מהגז שמופק. במקביל טענו השותפות שהמחיר הממוצע ללקוחות ים תטיס, שבו מופק גז מאז 2004, עומד על כ־3 דולר ליחידת אנרגיה. הסכום נמוך משמעותית לטענתן, משום שמקורו בחוזים ישנים שנחתמו עם חברת החשמל בתקופה שבה הגז ממצרים נמכר בישראל והיתה תחרות על המחירים.

כבר בראשית כתב ההגנה דחתה המדינה את הטענה שהמחיר הממוצע מים תטיס הוא כ־3 דולר. "עד תחילת הפקת הגז מתמר", היא כתבה, "נמכר גז מים תטיס במחיר ממוצע של 5 דולר, ולא כטענת התובעות". המדינה מציינת כי במקביל לדיווח על מחירי תמר, דיווחו השותפות בה על מה שהן כינו "עסקה משותפת ים תטיס" — שבמסגרתה נמכר גז במחיר של כ־3 דולר.

לטענת המדינה, בדו"ח התאמת כמויות ההפקה מים תטיס התגלה פער בין כמות ההפקה לבין התמלוגים, כלומר שהשותפות דיווחו על גז שנמכר מהמאגר אך לא הופק בו. "נציגי משרד התשתיות פנו לשותפות תמר כמה פעמים כדי לקבל הסברים באשר להתנהלות זו", כתבו עוה"ד שרון אבני ומני מנחם מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) המייצגים את המדינה. "הם נענו כי ישנן כמה עסקאות בין בעלות חזקת תמר (נובל, דלק, ישראמקו ודור) לבעלות חזקת ים תטיס (נובל ודלק). נטען כי מטרת העסקאות היא במסגרת הסכם שנחתם בין השותפות, כדי שים תטיס תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ללקוחותיה".

על פי המדינה, המחיר שדווח בעסקאות אלה עמד על כ־3 דולר בלבד. מדוע מחיר ההעברה מתמר לים תטיס היה נמוך יותר ממחיר המכירה מתמר? "נובל ודלק טענו", כותבת המדינה, "כי אף שהגז מקורו בתמר, ברי ששווי השוק שלו אינו זהה לשווי השוק של הגז שהופק בתמר ונמכר ללקוחות חיצוניים. וזאת אף שמדובר במחיר נמוך ביותר, שאינו משקף את שווי השוק של הגז בעת הפקתו מתמר". ובמילים פשוטות יותר, נובל ודלק טענו שהחברות שרוכשות גז מים תטיס משלמות עליו מחיר נמוך יותר (כ־3 דולר), ולכן זהו המחיר שממנו צריך לגזור תמלוגים ולא מחיר הגז שהופק בתמר (5–6 דולר).

מכרו לעצמן את הגז בזול, וגבו את ההפרש

המדינה חושבת אחרת. "נוכח העובדה שאין זהות בין בעלות חזקת תמר לבעלות חזקת ים תטיס, התקשתה המדינה לקבל טענות אלו", נכתב בכתב ההגנה. "לא ברור כיצד ישראמקו ודור, שהנן בעלות זכויות בתמר בלבד, הסכימו למכור את חלקן בגז לים תטיס במחיר נמוך משמעותית ממחיר השוק. תשובת מנכ"ל ישראמקו למדינה היתה כי עבור מכירת הגז מתמר לים תטיס הוא מקבל תשלום עבור הגז לפי מחיר של כ־5.7 דולר. זהו מחיר התואם את העסקאות האחרות למכירת גז שהופק בתמר, והתמלוגים מישראמקו משולמים בהתאם למחיר זה. לפי דיווחי תמר למדינה מכירות הגז היו ב־3.2 דולר, כך ששולמו תמלוגים בחסר בסכומים משמעותיים. אין כל הצדקה שמחיר הגז שממנו נגזרים התמלוגים יהיה נמוך מהמחיר שקיבלו ישראמקו ודור בגין מכירתו".

המדינה מצרפת דו"חות תמלוגים וחשבוניות שמהם עולה, לטענתה, כי אף שבעלות חזקת תמר ציינו שמחיר ההעברה הוא 3.2 דולר, "אף לא אחת מהן מכרה גז במחיר זה". על פי דו"ח התמלוגים למשל, ישראמקו ודור שילמו תמלוגים לפי 5.7 דולר, ודלק, שדיווחה בתחילה על מחיר של 3.2 דולר, תיקנה רטרואקטיבית את דיווחיה לאחר דרישה לתשלום הפרש כך שהוא נרכש על ידיה ב־5.7 דולר".

המדינה טוענת שהחוק קובע במפורש שתמלוג משלמים משווי השוק של הגז מפי הבאר. היא מוסיפה שלקביעת שווי השוק יש כללים ברורים, ולכן המחיר שעליו דיווחו נובל ודלק לצורך חישוב התמלוגים מלאכותי, מאולץ ומתאפשר בשל האחזקה הצולבת שלהן. "שווי השוק של התמלוג נגזר מהשווי ההוגן של הגז שהופק בשטח החזקה", כותבת המדינה, "שנקבע בתום לב, בין קונה מרצון למוכר לרצון שאין ביניהם יחסים מיוחדים, שניתן לקבעו על יסוד עסקאות הממלאות אחר התנאים האלה. בנסיבות שבהן ניכר כי מחיר המכירה אינו משקף את שוויו האמיתי והראוי של הגז, מוטלת על המדינה החובה לדרוש ולגבות את שווי השוק של התמלוג על פי הבאר, היינו השווי האמיתי והראוי, במטרה להגן על האינטרס הציבורי שבקבלת מלוא ערך התמלוג שלו זכאית המדינה".

מדלק קידוחים ואבנר נמסר: "שותפויות הגז פעלו בשקיפות מלאה והעבירו מיידית למדינה את מלוא הסכום אותו תבעה, וזאת למרות המחלוקת המשפטית ביחס לגובה התמלוגים בפועל. אנו משוכנעים כי בית המשפט יבין את האבסורד בתביעת המדינה לתשלום תמלוגים שלא על פי חוזי המכירה המקוריים והסכומים שהתקבלו בפועל תמורת מכירת הגז".