מי ישמור על מי ששומר על ילדי הגן

בעוד שלושה ימים יחזור הסלון של רחל אברהם בבני ברק להיות משפחתון. עכשיו נמצאים בו שולחן מתקפל וכיסאות שבימים רגילים מונחים בצד, לטובת בני המשפחה שהתקבצו בבית לכבוד החג. ב"ימים רגילים" פרוס בצד אחד של הסלון הקטן מזרן פעילות צבעוני ועליו משחקים וצעצועים מתחת לספרייה גדולה ובה ספרי קודש, וביניהם רמקולים שמשמיעים לקטנטנים זמירות בנגיעות של יידישקייט. בצד השני יש לול שמשמש לשנת הבוקר והצהריים של התינוקת בת חמשת החודשים שרחל מטפלת בה. ככה נראה הבית כבר 23 שנה. בכניסה לדירה תלוי שעון ובו תמונות של 11 הילדים ובראשו, בשעה 12, רחל ובעלה. תשעה מהם כבר עזבו את הבית והתחתנו, וכולם התגוררו בדירה הקטנה הזאת לא רחוק מרחוב הרב שך בעיר. ממול, בסלון, משחקים שלושה פעוטות והתינוקת. רחל מתזזת ביניהם, מרימה פה, נותנת משחק שם, רצה בסלון הלוך ושוב עד שמגיעה שנת הצהריים. אז היא לוקחת את שלושת הגדולים, בני שנה וקצת, ומשכיבה אותם לישון בחדר הסמוך, שלא יפריעו לתינוקת שבלול.

לכתבות הנוספות בפרויקט מהשטח:

• אמיתי גזית עלה לגג עם הפועלים הטורקים שבונים את תל אביב וראה משם את סין
• שאול אמסטרדמסקי התאשפז ליום אחד בחדר המיון של איכילוב וחזר עם כאב לב
• תומר גנון קטף אגסים בראש פינה והתגלגל עם המחיר שלהם עד למדף בסופרמרקט
• עמרי מילמן בילה יום עם הפרות בכפר ויתקין וגילה שהן לא היחידות שחולבים אותן
• הדס גליקו ביקרה במספרה וחזתה בתספורת שעוברים בעלי העסקים הקטנים
• תומר ורון ותומר הדר פיצחו את סוד הקסם של חברות הליסינג שחיסל את שוק היד השנייה בישראל
  

כדי שאמהות ייצאו לעבוד

המשפחתון של רחל הוא אחד מ־3,700 משפחתונים בישראל שנמצאים בפיקוח משרד הכלכלה, ובהם נמצאים כ־18 אלף ילדים. מסגרת המשפחתונים, המעונות והצהרונים שבפיקוח משרד הכלכלה נועדו בעיקר לאפשר לאמהות לילדים עד גיל 3 (אז הם נכנסים למערכת הגנים של משרד החינוך) לצאת לעבוד. תנאי הכניסה לכל משפחתון כזה הוא שהאם תעבוד לפחות בחצי משרה, אם כי בפועל רובן עובדות משרה מלאה, מהבוקר עד אחר הצהריים. כך גם כל האמהות במשפחתון של רחל.

משרד הכלכלה מספק פתרון לאמהות עובדות גם בעזרת המעונות של נעמת, ויצו ואמונה, אך המשפחתונים הם הפתרון המועדף על ידי מי שרוצה מסגרת קטנה ובה יחס אישי. המשפחתון הוא גם המסגרת המועדפת על רוב ההורים במגזר החרדי והערבי, לא רק בשל האינטימיות אלא גם כי מסגרת כזו עולה הרבה פחות ממעון - 1,883 שקל לחודש לתינוק לעומת 2,365 שקל במעון - ובוודאי הרבה פחות ממשפחתון או גן שאינו בפיקוח של משרד הכלכלה, שמחירו יכול להגיע לכ־2,500 שקל בחודש. לכן כשליש מהמשפחתונים שבפיקוח משרד הכלכלה הם במגזר החרדי, עוד כמעט שליש במגזר הערבי והדרוזי והשאר בקרב יהודים לא חרדים.

כתב "כלכליסט" מיקי פלד מבדר פעוט במשפחתון של רחל. מאבק ארוך מול משרד הכלכלה צילום: נמרוד גליקמן

הסיבה העיקרית היא שמשפחות מעוטות יכולת מקבלות סבסוד לשכר הלימוד במשפחתון או במעון על פי ההכנסה שלהן. משפחה ששני ההורים בה עובדים בשכר מינימום ויש להם 3 ילדים ומעלה, תקבל את הסבסוד הגבוה ביותר ותשלם רק 680 שקל לחודש על תינוק במשפחתון, כך שברור שגם אם רק הורה אחד עובד והשני לומד בכולל, הסבסוד הגבוה כמעט מובטח. בשורה התחתונה - ללא מסגרות המשפחתונים לא היו נשים חרדיות, ערביות ומשפחות מעוטות יכולת יוצאות לעבוד, ולו רק משום שכל המשכורת היתה משולמת למטפלת לילד.

"היום לא הייתי פותחת"

אחרי שהלכו הילדים לישון שנת צהריים, ישבנו על הספה ודיברנו. רחל היתה ממקימות ועד מטפלות המשפחתונים בארגון כח לעובדים לפני כשמונה שנים וניהלה לא מעט מאבקים מול משרד הכלכלה ועיריית בני ברק בדרישה לשיפור תנאי המטפלות. לוועד יש לא מעט הצלחות, ואולי הגדולה ביותר היא העברת תשלום המע"מ מהן למשרד הכלכלה, אבל בשורה התחתונה היא מודה ש"היום לא הייתי עושה את הצעד הזה ומקימה משפחתון".

התעריף הנמוך שמשלמים ההורים עם סבסוד משרד הכלכלה נועד כאמור לאפשר לאמהות לצאת ולעבוד, אך הסכנה היא שאם יותר ויותר מטפלות משפחתונים ירגישו את מה שמרגישה רחל, נשים לא ירצו לפתוח משפחתונים חדשים ומטפלות יסגרו משפחתונים קיימים, וכך המאמצים של המדינה להגדיל את מספר האמהות העובדות דווקא באוכלוסיות החלשות יחסית פשוט ייכשלו.

המשפחתון של רחל. "היום לא הייתי עושה את הצעד הזה ומקימה משפחתון" צילום: נמרוד גליקמן

למה לא כדאי להיות מטפלת? חישוב זריז מראה שמדובר בהכנסה של פחות או יותר 9,200 שקל לחודש ברוטו. בערב לפני הגעתי לגן ישבו רחל ובעלה וחישבו לבקשתי כמה כסף נשאר להם בסוף החודש, מה שנקרא "ביד". הסכום שהתקבל - 5,700 שקל נטו, אחרי כל ההוצאות ואחרי שיורד מס הכנסה, ביטוח לאומי ומס בריאות. כדי להשוות את ההכנסה הזאת להכנסתו של שכיר, אפשר להסתכל על שעות העבודה של רחל - בערך 220 שעות בחודש. משרה מלאה של שכיר, לעומת זאת, היא 186 שעות בחודש - ומהר מאוד מגיעים לכך שביחס לשכיר היא משתכרת שכר מינימום, 25 שקל לשעה. כאשר בודקים את התעריפון של משרד הכלכלה מגלים, שחור על גבי לבן, כי זה השכר שהן אמורות לקבל מלכתחילה. המטפלות גם צריכות לממן את הפיקוח עליהן (50 שקל בחודש), וברבות מהרשויות המקומיות הן גם מממנות קורס רענון עזרה ראשונה ואת ביקורת הבטיחות השנתית (עוד כמה מאות שקלים בשנה).

"במציאות הזאת אין לי יכולת להפריש לפנסיה. אני יודעת שצריך ושזה חשוב אבל אין לי", אומרת רחל שתיאורטית תוכל לצאת לפנסיה בעוד שלוש שנים. ברור לה שזה לא תסריט סביר. ולא רק פנסיה. כמו כל עצמאי, למטפלות המשפחתונים אין ימי חופשה או מחלה, וכשהן חולות או אף יושבות שבעה הן צריכות למצוא מחליפה או מקום חלופי: "אנחנו מתחת לעובדי קבלן. להם לפחות יש זכויות".

מטפלות המשפחתונים מנהלות מאבק ארוך מול משרד הכלכלה כדי שיכיר בהן כשכירות לכל דבר. במשרד הכלכלה כמובן מסרבים ואומרים שמדובר בעובדות עצמאיות שבוחרות לספק שירות למשרד הכלכלה, כאילו מדובר בספק של נייר למדפסת. אלא שאם ספק הנייר יכול לעבוד מול גופים נוספים, במקרה של המטפלות אין להן אפשרות כזו. אם תרצה רחל להגדיל את הכנסתה ולצרף עוד ילדים ואף להעסיק עוד מטפלת, היא לא תוכל לעשות זאת, כי היא נמצאת בתקן המשרד שקובע חד-משמעית יחס של מטפלת על כל חמישה ילדים לכל היותר.

המשפחתון של רחל. המזל של כולנו הוא שיש נשים שעדין מעוניינות בעבודה צילום: נמרוד גליקמן

המזל של כולנו? שעדיין יש נשים שרוצות לעבוד במשפחתון. משהו בחיבור הזה עם הילדים, ביכולת להשפיע, להקנות ערך. רחל מעידה על כך בעיניים מאירות; גם אנשי משרד הכלכלה ששוחחנו איתם. כמה זמן יימשך הרצון הזה? איש אינו יודע. ברור שהמצב הנוכחי לא יוכל להימשך עוד זמן רב, ומישהו - ההורים או המדינה - יצטרך להכניס את היד לכיס ולהעלות את התעריף כדי שמשפחתונים ימשיכו להיפתח, ואמהות יוכלו לצאת לעבוד.