יונה יהב מספר מה למד מאביו

אני ראש העירייה הראשון שנולד בחיפה; גדלתי כבן יחיד לאתל ופרד פיפרברג. את השם, הר פחם בצ'כית, עברתּי לשם ההר שמצאתי ועדיין לא נתפס, יהב. אבי יליד גרמניה ואמי ילידת פולין, והם נפגשו בקרקוב כשאבי ברח מגרמניה, נישאו ועלו לארץ. אבא היה בעל משאית, איש קשה יום שעובד קשה מאוד ונמצא מעט בבית, ואמא, שהיתה עקרת בית, ראתה את עיקר תפקידה בטיפול בו ובי.

"לפני שנולדתי אחי מת בגיל שש מסרטן, ולכן הוריי כל הזמן שמרו עליי. אם איחרתי לחזור הביתה אמי חיכתה שעות במרפסת, וכשיצאתי למחנה קיץ בצופים עם רדת החשיכה במקום ללון במחנה המשאית של אבי התייצבה לקחת אותי לישון בבית. גרנו בקומה שלישית בלי מעלית, ובגלל מחלת הלב שאמי סבלה ממנה בכל קומה היה כיסא למנוחה. כשאמי הלכה לישון תמיד ניגשתי אליה בשקט לראות שהיא נושמת.

1950. יונה יהב, בן 6, עם אימו אתל בחוף הים בתל אביב

"בילדותי לעתים היתה בבית עוזרת ניקיון בדואית שמבגדיה נדף ריח לא נעים כיוון שגרה עם הצאן שלה. אמא הכריחה אותי לאכול איתה צהריים על מפה לבנה שפרסה ואמרה: 'שב איתה ותן לה כבוד'. כשהגיעו אלינו חברים עם ילד בעל פיגור אמא עמדה על כך שאשחק איתו - זה מלווה אותי עד היום. הייתי ילד קשה ומרדן, ובכיתה ט' כל התעודה שלי היתה שלילית, כולל בהתנהגות. כשאבי ראה את זה הוא איבד את שלוותו: 'אני הייתי מצטיין במתמטיקה ואתה מביא לי שלילי? את הבריאות אני מפסיד בשביל שתלמד'. אבי שוחח עם המורה ואמר לי: 'החליטו להעביר אותך כיתה על סמך הפוטנציאל שלך'.

"החיים לא האירו להוריי פנים, גם אבי לקה בלבו, ושניהם מתו מוקדם: אמי כשהייתי בן 21 ואבי כשמלאו לי רק 27, ומאז אני לבד בעולם. התחלתי לעבוד אצל טדי קולק, ראש עיריית ירושלים דאז, כדי ללמוד ממנו איך מנהלים עיר, תפקיד שעליו חלמתי מגיל 12. מסלול הקריירה שלי תמיד כוון לשם, למעט חריגה אחת: כשרצתי לכנסת מטעם מפלגת העבודה. כשעמרם מצנע עזב את תפקיד ראש העירייה התברר שאני מוביל בסקרים. רצתי כעצמאי, וכשנבחרתי זו היתה הגשמת חלום.

"יותר משהוריי לא ראו אותי בתפקיד שהיה חלום חיי, כואב לי שלא זכו להכיר את אשתי, את ילדיי ואת הנינים, שהם בעיניי הדיבידנד של החיים. היום כשאני ראש עיריית חיפה כולם משחרים לפתחי. ביג דיל. ברור לי שיום למחרת התפקיד הטלפון יפסיק לצלצל, ומה שיישאר בסוף זה המשפחה".