לוגו טריפ

לפני קצת יותר משנה, באביב 2014, יצאה מאוניברסיטת אוקספורד בשורה מטרידה: בתוך שני עשורים מחשבים ורובוטים ישתלטו על 47% מהמשרות הקיימות. התחזית לא צמחה בוואקום; בכירים בעולם הטכנולוגיה מדברים כבר כמה שנים על כך שבינה מלאכותית תגנוב את הפרנסה של הבינה האנושית. אפילו מייסד מיקרוסופט ביל גייטס אמר באותו אביב 2014 שלדעתו הציבור הרחב לא מפנים את העובדה ש"בעוד 20 שנה הביקוש למגוון רחב של עובדים יהיה הרבה יותר נמוך".

החוקרים מאוקספורד פשוט לקחו את ההצהרות הללו ותיקפו אותן, הראו על איזה סוג משרות ישתלטו המחשבים - כולל עבודות צווארון לבן כמו הנהלת חשבונות - אבל בישרו בשמחה שמשרות שמחייבות יצירתיות, אינטליגנציה רגשית ותפיסה חושית מורכבת יישארו בידי בני אדם עוד הרבה זמן. בכל אלה לבני אדם עדיין יש יתרון מובהק, והאלגוריתמים מתקשים להדביק את הפער.

ואולם בקצב שבו דוהרת הטכנולוגיה בשנים האחרונות גם הפער הזה מתחיל להיסגר מהר, בעיקר בכל הנוגע לקריאייטיביות. עוד ועוד אלגוריתמים עוסקים בייצור יצירתי, שאפילו נחשב לעתים אמנות. במוזיאון בשוויץ, למשל, מוצגת כעת תערוכת ציורים שצייר רובוט — הוא התבונן בתמונות והעתיק אותן בסגנון חופשי למדי. במקביל, הרשת סוערת בשבועות האחרונים בגלל DeepDream , פרויקט מחקר של גוגל שבמרכזו אלגוריתם שאמור לזהות ולנתח תמונות, אבל בעקבות שינוי בהוראות ההפעלה שלו החל ליצור בעצמו עבודות שהן שילוב סוריאליסטי ומטריד של אינספור תמונות.

מייסדי טיילור ברנדס נדב שץ, תום להט ויהלי סער. "הצורך בעיצוב רק גדל. יש קהל שלא קיבל שירותי עיצוב קודם, אנחנו ממלאים את החלל" צילום: תום להט

כל אלה הם עדיין משחקים, ניסויים. Tailor Brands כבר עושה משהו אחר, ומבשרת שגם המקצועות היצירתיים אינם מוגנים מפני פלישת האלגוריתמים. ולבשורה הזאת אחראים שלושה ישראלים צעירים עם תוכנה אחת שמחלקת לוגואים לכל דורש, באופן אוטומטי לגמרי, ללא מגע יד מעצב אנושי — מעין קופסה שחורה שמקבלת נתונים והעדפות ופולטת לוגואים (כשבעתיד החברה מתכננת לעצב עוד שלל מוצרים). הוגה הסטארט־אפ הזה, במקרה או שלא, הוא תום להט, בנם של עופרה שטראוס ודן להט. אחד משותפיו הוא יהלי סער, בנם של יוני סער, מנכ"ל פרומרקט, ושל הסופרת והעיתונאית רחל טלשיר. הדור הבא של ההון, הייצור והשיווק הישראלי מייצר כרגע בניו יורק את העולם הבא של ההון, הייצור והשיווק העולמי, זה שבו לבני אדם אולי יהיה פחות מקום.

60 מיליון לקוחות פוטנציאליים

Tailor Brands — "מותגים בהתאמה אישית" — היא בעצם אתר אינטרנט אחד שמחליף תהליך שלם של תכנון, חשיבה ודיאלוג עם מעצב אנושי. כל בעל עסק קטן או פרילנסר יכול להיכנס לאתר, לציין את שם החברה שלו (באנגלית בלבד, בינתיים), להגדיר את תחום העיסוק שלה ולסמן כמה העדפות גרפיות אישיות. הבינה המלאכותית של התוכנה לומדת בזריזות גם את הצרכים של הלקוח וגם את הטעם שלו, ומנפיקה לו בתוך שניות כמה לוגואים עם שם העסק, שמתוכם הוא יכול לבחור את החביב עליו ביותר. וכל זה בחינם. מי שאוהב את התוצאה מוזמן לשלם 24 דולר ולקבל את הלוגו כקובץ דיגיטלי באיכות גבוהה שבו יוכל להשתמש לכל צורך. תמורת 49 דולר אפשר לקבל גם קובץ שניתן לערוך, עיצוב לכרטיסי ביקור וניירות וספרון מותג, ותמורת 99 דולר גם באנרים לפייסבוק ולטוויטר.

דוגמאות ללוגואים שעיצב האלגוריתם של טיילור ברנדס. נועד לחקות "מוח של מעצב", ולהציע ללקוח כמה אופציות ללוגואים בתוך שניות

לשם השוואה, מיתוג בסיס אצל מעצב אמריקאי עולה כ־500-400 דולר, והמחירים עולים ככל שהחבילה מתרחבת, כשחברות מיתוג נחשבות גובות כמובן יותר. הגלובליזציה קצת הורידה מחירים, וכיום אפשר להזמין ברשת מיתוג ממעצבים ברחבי העולם תמורת סכומים פעוטים (דרך אתר Fiverr למשל אפשר להזמין לוגו ממעצב תמורת לפחות 5 דולרים ובדרך כלל כמה עשרות, ואילו אתר 99Designs מוכר לוגואים מעשה ידי מעצב תמורת 99 דולר ומעלה).

אבל טיילור לא מציעה כלכלת שיתוף, אלא ממירה שירותים שנותנים המוני בני אדם בשירותים של תוכנה אחת. עשרות אלפי לקוחות כבר השתמשו בשירותי החברה מאז הקמתה בספטמבר שעבר — מסטארט־אפים בניו יורק, דרך חוות לגידול קנביס בקולורדו ועד מפעל לאריזת תפוחים בגרמניה. בעולם שבו העסקים הקטנים ובעלי המקצוע העצמאיים רק הולכים ומתרבים, מפעילים אתרי אינטרנט ודפי פייסבוק, מחלקים מגנטים או שקיות ממותגות ונלחמים על לקוחות, יש עשרות מיליוני אנשים שצריכים לוגו. מישהו צריך לעצב את כל הלוגואים האלה.

תום להט עם הוריו עופרה שטראוס ודן להט, 2010. "מאוד מקווה שעוד אמצא דרך להגיע לשטראוס" צילום: אוראל כהן

להערכת אנשי החברה, השוק הפוטנציאלי שלהם כולל לא פחות מ־60 מיליון פרילנסרים, עסקים קטנים (עד עשרה עובדים) וסטארט־אפים מתחילים במדינות המפותחות (לפי מחקרים שמציגה טיילור, למשל, בארצות הברית לבדה נפתחים כ־6.5 מיליון עסקים קטנים בשנה, ולפי איגוד הפרילנסרים האמריקאי בעוד חמש שנים יהיו בה 42 מיליון פרילנסרים). עם כל כך הרבה לקוחות פוטנציאליים, טיילור מסקרנת משקיעים. ממש לאחרונה גייסה החברה 1.1 מיליון דולר מקרן דיסרפטיב, מה שאפשר לשלושת מייסדיה, סער (25), להט (25) ונדב שץ (27), להתחיל למשוך משכורות ולעבור עם שמונת עובדיהם ממשרד ישן ליד פסי הרכבת של ברוקלין למשרדים מעוצבים בתוך מנהטן. כעת הם מתכננים להרחיב לא רק את מעגל הלקוחות אלא גם את סל המוצרים (למשל הדפסת פרטי לבוש עם הלוגו), וגם להיכנס לתחום עיצוב האתרים כדי לאפשר לעסקים להקים לעצמם, בשיא המהירות, אתר ממותג מא' עד ת', להבדיל מהפלטפורמות הקיימות לבניית אתרים (ובראשן Wix הישראלית ו־SquareSpace).

יצירתיות היא רק סדרת תבניות

החזון של טיילור ברנדס הולך רחוק עוד יותר, וכולו מכונס תחת היומרה לייצר באופן מלאכותי "מוח של מעצב", כדברי סער בראיון ל"מוסף כלכליסט". "המוח הזה שואל את עצמו מיהו הלקוח, אם זו חברת עיצוב, רשת אופנה, פיצרייה או סטארט־אפ, כי ללוגואים בענפים מסוימים יש מכנה משותף. קח לדוגמה את חברות הטכנולוגיה הגדולות פייסבוק, טוויטר או טאמבלר; אצל כולן הלוגו הוא השם שלהן באותיות, בפונטים עגולים, חמודים ושמנמנים, ויש היגיון מסוים מאחורי זה. המחשב מכיר את זה, מביא בחשבון עקרונות מתמטיים טהורים של אסתטיקה, כמו הגיאומטריה ועקרונות מרכז הכובד, ומחבר את המאפיינים הקיימים ואת העקרונות האלה עם יצירתיות, ניסוי וטעייה".

טל ברנוח, שהשקיע בחברה. "טיילור ברנדס מבטלת את הקשר בין המחיר לאיכות" צילום: ענר גרין

מבחינת סער, "אצל בני האדם היצירתיות מורכבת מניסיון של שנים", ולכן אפשר להעניק לאלגוריתם את הניסיון הזה. "לוגו של חברת אופנה יקבל פונט מסוים כי היתה רשת אופנה אחת שהשתמשה בו פעם, לפני כל השאר, פשוט כי מישהו אהב את זה. היום כשיזם מקים חברה טכנולוגית הוא רוצה לוגו עם מראה 'טקי', ובעצם מתכוון ללוגו שמזכיר את של פייסבוק או גוגל. ההנחות האלה שאובות מניסיון ומהטיה של הזיכרון. ולתוך הניסיון הזה אנחנו מכניסים טרנדים, למשל מעבר של לוגואים מתלת־ממד לדו־ממד. בסוף התהליך אנחנו מקבלים לוגו שמערב ניסיון, ענפיות ויצירתיות".

הניסוי והטעייה הושגו בהזנת האלגוריתם ביותר מ־2 מיליון בריפים, כלומר בייצור של יותר מ־2 מיליון לוגואים. זה ההיגיון הגדול שמאחורי טיילור — לפתח כלי עם יכולת למידה, מגמה בולטת בעולם הסטארט־אפים הנוכחי. סער מתאר לאן כלי עיצובי כזה יכול להגיע: "בעוד שנתיים תקום בבוקר, תצא מהמקלחת ותגיד 'טיילור, יש לי מאמר לכתוב ולהדפיס, תעמדי לי אותו. ויש לי נאום בכנס, תעצבי לי בבקשה מצגת. ויש חברה שאני עובד איתה שהגיעה להישג משמעותי, תעצבי לה ברכה'. בגלל זה גם נתנו לה שם אנושי".

להט, האיש עם המוח העיצובי שהאלגוריתם אמור לחקות, קצת יותר אמביוולנטי לגבי יצירתיות ממוכנת. "כבר היום יש מכונות שמייצרות שירים מאפס ומכוניות שנוסעות לבד, והתוודענו לאחרונה למכונת הציור של גוגל שיש שטוענים שהיא מפחידה", הוא אומר. "דברים כאלה כבר קורים, ואני בטוח שיש עוד אנשים שמנסים לפתור את האתגר של תרגום עיצוב לתוכנה. מצד שני, אני מעצב בעצמי, ולכן התופעה מפחידה גם אותי. אני עדיין עושה פרויקטים כתחביב, ואני תוהה מה יהיה תפקידנו כמעצבים ביצירה. אבל כשאני רואה שבמוצר שלנו משתמשים בתי עסק שמעולם לא חשבו שעיצוב גרפי יכול להביא להם לקוחות ולכן לא חשבו להעסיק מעצב — אני מתרגש. יש מיליוני עסקים שאין להם מודעות לעיצוב, ואליהם אנחנו פונים".

איך אפשר לחקות מוח של מעצב?

"אני מאמין שיש חוקים בעיצוב, ושכל עסק רוצה לספר סיפור, ויש פונטים וצבעים שמתאימים לו, והתפקיד שלנו כמעצבים הוא למצוא את הסיפור הנכון לו. המוח שואל את עצמו איך הוא מוצא את הסיפור שלך כעסק, איזה סיפור אתה רוצה לספר. והוא מספר את הסיפור הזה בעזרתך, הוא נותן לך אפשרויות בחירה - אבל לא יותר מדי, כדי לא לבלבל. בחירת הלוגו בעצם נעשית באמצעות סדרה של שאלות, שבכל פעם מציבה בפני המשתמש שתי ברירות. לאחר שלוש או ארבע בחירות טיילור יכולה להעריך את הסגנון של הלקוח ולמצות את האלמנטים שהוא נמשך אליהם, למשל עבודת מברשת כביכול לא גמורה או כתב יד עקמומי למראה. כדי לייצר את הלוגו שלך אני מערבב את הסגנון שלך, את האלמנטים שחשובים לך, עם שם החברה, ואנחנו משתמשים גם באלגוריתם מיוחד שמתחשב במספר המילים הנדרש בלוגו".

ואיפה היצירתיות?

"אנחנו נותנים מקום ליצירתיות של המשתמש. בהתחלה עבדנו בגישה שמאפיינת את אפל, שמנסה לשער מה המשתמשים צריכים ולספק להם הכל, אבל היום אנחנו מיישמים את חוק ה־20:80 — 80% מהתהליך נבנה בידי המנוע ומכיל את העולם והחוקים שלו, אבל יש 20% מקום לשינויים ולבחירה אישית. אם תרצה לערוך קצת את הלוגו, אתה יכול לעשות זאת. אנחנו רוצים שהמשתמש ירגיש שהוא שותף לעיצוב, כמו ב'אפקט איקאה': הצורך לעשות חלק מהעבודה בעצמך כדי לקבל חיבור רגשי למוצר הסופי".

דבקות במשימה ברוח שטראוס

טיילור נולדה במוחו של להט בגלל תרנגולות שברחו מהלול. באמת, לא מטאפורית.

הוא גדל בתל אביב, למד בבית הספר לאמנויות ובמגמת קולנוע בתיכון אלון ברמת השרון, "תמיד הייתי עם מצלמת וידיאו או סטילס, כדי לספר סיפור", התנסה בעריכת וידיאו ושימש אסיסטנט של הצלם רון קדמי. אבל בעצם הוא תמיד היה מעצב גרפי, ולאורך השנים יצר לוגואים ואתרים לחברים. לכן מיד לאחר השחרור טס לניו יורק, ללמוד תקשורת חזותית במכון היוקרתי לעיצוב פרסונס, אבל עזב אחרי שנה ("הלימודים דרשו כל כך הרבה זמן שלא יכולתי לעשות דברים במקביל, ואני תמיד מג'נגל בין כמה עיסוקים. לא רציתי להיות במסגרת אחת ויחידה"). הוא כבר התפרנס קצת מעיצוב, עד שהחליט לעשות הפסקה קלה לטובת וופינג, התנדבות בחווה חקלאית תמורת מזון וקורת גג, ובחר באקראי בחווה בעיירה קופרס טאון באפסטייט ניו יורק. להט מצא את עצמו מנכש עשבים, מטפח שדות של עגבניות וכרובי קייל ומאכיל תרנגולות, במה שהוא מגדיר "האינטראקציה הראשונה שלי עם תרנגולות מאז ומעולם". הוא התחיל להתרגל לעניין, עד שפעם נכנס ללול לאסוף ביצים, שכח לסגור את הדלת ומצא את עצמו רודף אחרי 20 תרנגולות שפרחו מן הלול.

המארחים ביקשו ממנו להפסיק לעבוד. הוא ביקש למצוא דרך לפצות אותם. להט חשב על כך שבחווה פועל גם בית קפה אורגני, שבו מבקרים רק מעטים מתושבי הסביבה, ושאין למקום אתר שיכול למשוך עוד לקוחות. הוא שלף את הלפטופ, ובתוך יומיים עיצב לחווה ולבית הקפה לוגו, הכין חותמת והקים אתר באמצעות Squarespace. "הם בנו בית קפה אורגני עם מטבח שממוקם בקרוון, ירקות מהגינה, גבינות ממגדלי צאן בסביבה, מותג מגניב ממש, אז המיתוג רק השלים את הפוטנציאל שהיה להם ממילא".

להט חשב שאם הוא יכול להביא לחווה בניחוח של פעם את בשורת המיתוג המודרני, כזה שמושך עוד לקוחות, הוא יכול לעשות את זה עבור רבים אחרים - אלה שלא מודעים לצורך באריזה כזאת, ואלה שלא בהכרח יכולים לשלם עליה; על החבילה שלהט עיצב לחווה, למשל, הוא גבה באותה תקופה כ־5,000 דולר מלקוחות בניו יורק. הוא הבין שהוא לא יכול להיות זה שמעצב עבור עסקים קטנים, וחיפש דרך אחרת להפוך את העיצוב לנגיש עבורם. "במשרדי פרסום יש משפט שאומר 'תפקידך לסייע ללקוח לבטא את מה שיש לו בראש'. מעצב גרפי טוב מגיש לך טיוטה וגורם לך להגיד 'זה בדיוק מה שחשבתי עליו'. זו הסיבה שהגיתי את טיילור ברנדס: כי מישהו היה צריך לעזור לאחיות שהפעילו את החווה לבטא את מה שהן חושבות".

אז הוא הקים חברה. ההורים — עופרה שטראוס, מנכ"לית אימפריית המזון ובת לאצולת התעשייה המקומית, ודן להט, עורך דין מסחרי, חבר מועצת העיר תל אביב ובנו של ראש העירייה המיתולוגי שלמה להט (צ'יץ') — לא שמחו במיוחד כשעזב את הלימודים, אבל "הם הבינו למה אני עושה את מה שאני עושה, מה הלכתי להקים. זה לא שאמרתי שאני מתכוון לעזוב הכל, להתנתק מהעולם ולחזור עם תובנה על החיים. אבא שלי אמר 'לא משנה מה אתה עושה, תעשה את זה הכי טוב שאתה יכול', והם ראו אותי עובד קשה ותמכו בזה. היום הם יודעים שזה היה רעיון מעולה".

יהלי סער בקאסט של "אליפים", 2011. "הגעתי למשחק במקרה, לא כהחלטה" צילום: יוסי צבקר

הבית העסקי שבו גדל, כמובן, תרם משמעותית לרוח היזמית שלו. הרי לא כל בן 20 וקצת לוקח רעיון והופך אותו לחברה מצליחה. "כל אחד מהוריי מייעץ לי מהכיוון שלו. גם יוני סער (אביו של יהלי סער, בעלי ומנכ"ל חברת קידום המכירות והפקת האירועים פרומרקט) וגם הוריי מנוסים בתחום העסקי, ביזמות ובאתגרים שבאים איתה, והם יודעים שזה לא קל. הם התמודדו בעבר עם הרבה דילמות שאנחנו נתקלים בהן היום: איך להעביר את החזון שלנו, איך לפתח את החברה, איך ללמוד מהעובדים. אני יודע שלא משנה מה יקרה, מישהו בסוף יגיד 'הם הבנים של', אבל היה לנו חשוב ליצור משהו בעצמנו ולעמוד לבד מול כל האתגרים. גרנו בדירה זעירה על פסי הרכבת בברוקלין, במובן הכי מילולי של המילה, ולפני שהשקנו את האתר גם גרנו אצל ההורים. אבל ברגע שיש לך מטרה לעבוד עליה, הכל נראה שולי. שאלו אותי 'לא חבל לך שלא לקחת קצת זמן לעצמך בגיל הזה?', ועניתי 'זה לא החינוך היקי שהורגלתי אליו, שמדבר על להיות חדור מטרה'. היינו יכולים לדבר על רעיון נחמד ולא לעשות איתו כלום, ואני מתאר לעצמי שעוד אנשים חשבו עליו, אבל אנחנו הקמנו חברה, מימשנו את הרעיון".

גם המשיכה לעיצוב מסתובבת בבית, הוא אומר. "אמא שלי מאוד רגישה למותג, לעיצוב ולמראה, חשוב לה איך הכל נראה. אפשר למצוא אותה יושבת עד שתיים בלילה על מצגת, על הפרטים הכי קטנים. היא יכולה להגיד 'התמונה ברקע בשקופית התשיעית לא מחוברת למותג', והיא יכולה לחזות איך אנשים יגיבו למצגת כשהיא תעמוד ותדבר על זה".

יום אחד טיילור ברנדס תיצור מצגות אוטומטיות ותחסוך לאמא שלך את העבודה עד שתיים בלילה?

"בהחלט, זה בתוכניות שלנו".

והמוח העיצובי המלאכותי שלכם יוכל גם לעצב מחדש את הלוגו של שטראוס או חומוס סברה?

"בתאגיד נדרשת אדפטציה של הלוגו להמון מוצרים, חבילות, משאיות, זה משהו שכרגע אנחנו פותרים פחות טוב. כרגע אנחנו מכוונים לעסקים קטנים, אבל בסופו של דבר נגיע גם לשם. כרגע עבודה עם שטראוס בכלל לא על הפרק, אבל אני מקווה שבעתיד דברים ישתלבו".

אמך עברה הכשרה באסתי לאודר בניו יורק לפני שנכנסה לעסק המשפחתי. אולי טיילור ברנדס היא ההכשרה שלך לפני כניסה לשטראוס?

"לכאורה זה נראה ככה, אבל לא הסתכלתי על זה כך. אני מאוד מקווה שאמצא דרך להגיע לשטראוס, אבל המשפחה לא לוחצת. הם רואים שאני עושה את הדרך שלי, גם טועה וגם מצליח, ומפרגנים ללמידה הזאת".

לא לוקחים עבודה למעצבים

עם המטרה הזאת הוא ניגש לשץ, שאותו הכיר משירותם הצבאי ביחידה טכנולוגית בחיל המודיעין, ולסער, חבר נעורים. "לקח לי שעתיים להסביר להם את העניין, בהתחלה הם לא הבינו מאיפה נפלתי עליהם. היום אני מבין שלכל אחד מאיתנו יש תרומה להצלחה, כי כל אחד בא ממקום אחר: נדב הוא הטכנולוג, ליהלי יש גישה שיווקית והוא מחפש את הפשטות".

מטבע הדברים, להט התמקם בתפקיד המעצב הראשי של החברה. שץ, שלמד פיזיקה בטכניון והיה איש פיתוח בכיר ב־Appcard (חברה שמפתחת טכנולוגיות לניהול מועדוני לקוחות מבית יאיר גולדפינגר, ממתעשרי ICQ) בניו יורק, מונה למנהל המוצר. על כיסא המנכ"ל התיישב סער. עד גיל 25 הוא הספיק להיות עיתונאי ושחקן תיאטרון צעיר מאוד (בבית ליסין), ולהתפרסם ככוכב נוער בסדרה "אליפים", שרצה בערוץ הילדים במשך שלוש עונות. "נכנסתי לעולם המשחק במקרה, זה לא היה מתוך החלטה", הוא אומר. כפי שנכנס אליה במקרה גם עזב מהר, ונסע לניו יורק כדי ללמוד באוניברסיטת קולומביה, בתוכנית ניורומרקטינג שמשלבת סוציולוגיה, שיווק ודיגיטל בשילוב מדעי ההתנהגות והמוח. הוא עזב את הלימודים כדי להקים את המיזם הראשון שלו, Raising the Bar — ארגון שמפיק הרצאות בתחומי המדע והרוח בפאבים בארצות הברית. הוא נולד כשיתוף פעולה שלו ושל ענבר דנקנר (בתו של דורי דנקנר) כדי להביא את המרצים המובילים וחתני הנובל של קולומביה להרצאות פתוחות לתושבי השכונה הסמוכה, הארלם. גם שץ ולהט היו מעורבים בפרויקט בהמשך, וכולם נפרדו ממנו כשהועבר לניהול קבוצת Time.

להט נסע אז לחווה, וחזר עם החזון לעיצוב נגיש. "מיתוג היה תחום ששייך לכאורה רק לעולם הרשתות, אבל כולם צריכים לוגו, לא רק סטארבקס", אומר סער. "לוגו מעיד על רצינות ומגביר את האמון של הלקוחות במותג". להט מדגיש גם את הצורך במיידיות; בעולם הנוכחי אין זמן לתהליכים יצירתיים מורכבים ומהורהרים. עיצוב מסורתי הוא שיח ממושך בין לקוח למעצב; עיצוב נוסח טיילור הוא שיח מזורז בין הלקוח למחשב. "אנחנו שואלים כמה שאלות ונותנים כמה אפשרויות בחירה, כמו משחק, כדי להבין את הטעם של הלקוח, וזהו, יש תוצאה שאמורה להיות קרובה לטעם שלו. זה הכי דומה לעבודה צמודה עם מעצב", מסביר להט.

הכל הלך מהר. לפני כשנה וחצי הם התחילו לבנות את האלגוריתם, בספטמבר השיקו את האתר, ובתוך שלושה חודשים כבר קיבלו הצעה ראשונה מתאגיד בורסאי שביקש לקנות אותם בכמה מיליוני דולרים. "אמרו לנו 'נעשה לכם hiring־Acqui, כלומר 'רכוש ושכור', תוסיפו את שמנו לרזומה שלכם ותפתחו את הפעילות הזאת בתוך החברה שלנו'", מספר סער. "אבל החלטנו שאנחנו לא רוצים, כי זה החזון שתום דיבר עליו: אנחנו רוצים לעזור לאנשים כמו החוואים שפגש באפסטייט ניו יורק, לא רוצים להיות עוד מחלקה בחברה בינלאומית".

החזון הזה שכנע את טל ברנוח, היזם הסדרתי שהשקיע כעת בטיילור 1.1 מיליון דולר. הוא עומד בראש קרן דיסרפטיב, שבין השאר השקיעה בסטארט־אפים הצעירים Roomr, Docadi ו־Askem ובחברות בוגרות כמו Iron Source ו־Qwilt, וגם הוא משוכנע שלטיילור יש כלי שייטיב עם ההמונים. "ברוב התחומים שכוללים שירותים לעסקים קטנים השוק נשלט בידי פתרונות חצי אוטומטיים כמו השירות של וויקס בבניית אתרים או פלטפורמות הפרסום של גוגל ופייסבוק", הוא אומר. "אבל בעיצוב השוק פנה עד כה רק לפתרונות שמקשרים את הלקוח עם מעצב חיצוני, והמחיר משפיע ישירות על איכות התוצר. ככל שתשלם יותר כך יהיה לך מעצב חיצוני טוב יותר. הטכנולוגיה של טיילור ברנדס מבקשת לבטל את הקשר בין המחיר לאיכות ולהוריד משמעותית את המחיר של עיצוב טוב. האוטומציה נותנת שקיפות מוחלטת: אתה רואה את העיצוב, ואם אתה רוצה אותו אתה משלם. זה לא אוסף טמפלטים, אלא תהליך עיצוב דרך אלגוריתם ולמידה מִחשובית, שממשיך ללמוד ולהתפתח כל הזמן. זה נכון שהם החלו מעיצוב לוגואים אבל החזון הוא ללכת לעולם שבו כל בעל עסק יוכל ליהנות משירות המיתוג שהוא צריך".

אבל לעובדה שאתם הופכים את השירות הזה נגיש לאנשים חדשים יש גם צד שני, והוא ויתור על עבודתם של מעצבים אנושיים.

סער: "טכנולוגיות חדשות לא מחליפות אנשים, אלא משנות את הדרך שבה הם מתנהלים ואת ההתמקדות המקצועית של חלקים גדולים בשוק העבודה. המהפכה התעשייתית העבירה את הפועלים מייצור לניהול של המכונה, הכנסת רובוטים למפעלים לא הוציאה משם את בני האדם, אלא שיפרה את אופי העבודה. המכונות עשו את העבודות המלוכלכות והאנשים עשו את העבודות שדרשו מחשבה. גם פלטפורמות לבניית אתרים לא הובילו לפיטורים המוניים של מהנדסי תוכנה, אלא הפכו את האינטרנט לנגיש יותר למי שרוצה אתר — ובמקביל אפשרו למהנדסי תוכנה להתמקד בדברים מעניינים יותר. כך זה גם בעיצוב: קח מהמעצב את העבודות המלוכלכות ותאפשר לו להתמקד ביצירת רעיונות. האם מקדולנד'ס דחפה החוצה את שגב אקספרס? האם שגב אקספרס דחקה את מסה? לא. יש מקום לכולם. העסקים שאנחנו עובדים איתם לא עבדו בעבר מול מעצבים ועכשיו ויתרו עליהם; קודם הם פשוט לא קיבלו שירותי עיצוב".

ולהט מוסיף: "אינסטגרם לא הוציאה צלמים משוק העבודה, אלא יצרה דור חדש של צלמים. הצורך בעיצוב רק הולך וגדל, אפילו מתכנתים נכנסים לתחום ונהפכים למעצבי ממשק. השוק גדל, יש צורך ויש קהל שלא קיבל שירותי עיצוב קודם, אנחנו ממלאים את החלל הזה".