מכונת הכסף של הטכניון

חיפה, ישראל

בגיל 100 הטכניון יוצא לעולם

לפני שנים רבות, כשפרופ' פרץ לביא רק התמנה לסגן נשיא הטכניון לקשרי ציבור, הוא דפק על דלתו של תורם פוטנציאלי בניו יורק. האיש פתח לו את הדלת ונהם: "אוקיי, כמה אתה רוצה ומה אתה נותן?". "אני רוצה חמישה (מיליון)", השיב לביא. האיש הוביל אותו אל החלון והצביע על הספסלים למטה בסנטרל פארק. "שמי מופיע על כל אחד מהספסלים האלה", אמר, "אני רוצה בטכניון אותיות באותו גודל". "קיבלת", השיב לביא. זה היה גיוס מתסכל, לא נעים, שטעמו הרע עדיין מתגלגל בפיו של לביא, היום נשיא הטכניון. אבל למזלו היום הכל אחרת. מאז ששלושה חוקרים של הטכניון זכו בפרסי נובל, ובעיקר מאז שהוא נבחר בתחרות יוקרתית להקים קמפוס טכנולוגי בניו יורק עם אוניברסיטת קורנל, הטכניון עלה ליגה בתחרות על לבם וכיסם של התורמים לאקדמיה ברחבי העולם. "בעקבות החשיפה נפתחו לנו דלתות. אני אומר בצחוק שעברנו ממועדון ה־M של המיליונרים למועדון ה־B של הביליונרים", אומר לביא בראיון ל"מוסף כלכליסט".

קפיצת המדרגה באה כאמור בעיקר בעקבות הזכייה של הטכניון במכרז היוקרתי להקמת קמפוס טכנולוגי בניו יורק, שייקרא קורנל־טק. הזכייה הזאת הפכה את הטכניון לשם דבר באקדמיה ובתקשורת העולמית ויצרה כדור שלג חלומי: תרומות גדולות ושיתופי פעולה גלובליים בעלי פרופיל גבוה, שגררו עוד סיקור בכלי התקשורת המובילים בעולם, שבעקבותיו עוד תרומות זורמות למוסד החיפאי הוותיק. ככה זה: הצלחה נדבקת להצלחה וכסף נדבק לכסף. בחודש שעבר הבשילו יחד פירות ההצלחה הזאת, ובשבוע אחד הטכניון גייס כ־75 מיליון דולר: אנדרו ויטרבי, ממייסדי קואלקום, תרם 50 מיליון דולר לפקולטה להנדסת חשמל, קרן קראון משיקגו תרמה 10 מיליון דולר לחקר הסרטן, 6.5 מיליון דולר נתרמו לרכישת ציוד שיאפשר לקלוט חבר סגל חדש, 5 מיליון דולר לתוכנית המצוינות ו־2.5 מיליון דולר לכפר ההסמכה שנבנה כעת.

במשרדו הסגפני משהו בקמפוס החיפאי לביא מדגיש כי הוא עדיין עובד קשה על כל תרומה, אבל מאשר שהיום מכירים את הטכניון יותר ולפעמים בעלי הממון אף מגיעים אליו ביוזמתם. בגאווה בלתי מוסתרת הוא מציג לי על מסך המחשב כתבה ששידר בחודש שעבר פריד זקרייה בתוכנית הנצפית שלו ב־CNN על הקמת קורנל־טק. בכתבה מכתיר זקרייה, בטון הפסקני שלו, את הטכניון בתואר "ה־MIT של ההולילנד". לביא מתמוגג. "MIT של ההולילנד", הוא חוזר אחרי הכתב וצוחק בפליאה. "מי היה מדמיין בחלומות הכי פרועים שלו ש'הוול סטריט ג'ורנל' יעשה עליי כתבה של עמוד שלם? אני מקווה ומאמין שהדברים האלה יבטיחו את המשך התמיכה בטכניון".

בינתיים יש לכך אינדיקציות חיוביות רבות, ולביא הופך בהדרגה משנורר שתפקידו לשדל יהודים עשירים לתרום לטכניון לאיש המחוזר בידי עשירי העולם - ולאו דווקא יהודים. "פגשתי לא מזמן שניים מגדולי התורמים בארצות הברית", הוא מספר, תוך שהוא מתעקש שלא נפרסם את שמותיהם כדי לא להרוס יחסים שרק החלו להירקם. "פעם להגיע אליהם היה חלום, ועכשיו אחד מהם הזמין אותי פעמיים לארוחת צהריים ב'ארבע העונות', ושם דיבר איתי בהערצה על הטכניון ועל מה שאנחנו עושים בניו יורק. ניסיתי לתפוס אותו כבר שם וזה לא הצליח, אבל זה יגיע. השני אמר שהוא ייתן לי, לא עכשיו, אבל הוא ייתן. איך היינו מגיעים לאנשים האלה קודם?". לביא ממשיך ומספר על דמות נוספת, מהיהודים העשירים בעולם, שגם את שמו הוא מבקש לא לפרסם. "הוא ערך לכבודי ארוחת ערב בניו יורק והזמין את כל האנשים שתמיד חלמנו לפגוש, ועכשיו הוא מבקש להצטרף למועצת המנהלים של הטכניון. מי היה מאמין?", לביא חוזר ומתפעל.

זהר זיסאפל, התורם הישראלי הראשון לטכניון. "החנונים מהטכניון מפתיעים אותי בכל פעם מחדש" איור: תמר מצפי

רוזבלט איילנד, ניו יורק

תפוזי Jaffa, רק טכנולוגיים

להצלחה אבות רבים, ובמקרה של הטכניון היא נשענת קודם כל על בסיס מוצק של מצוינות והישגים. במדד שנגחאי למוסדות האקדמיים המובילים בעולם הטכניון מדורג במקום 78 באופן כללי, במקום ה־18 במדעי המחשב, מקום 43 בהנדסה ומקום 49 במדעי הטבע. ההישגים המוכחים הללו הם המצע האיכותי שעליו צמחה ההצלחה הכלכלית הנוכחית של הטכניון, אבל הוסיף לזה מעט מזל, בזמן הנכון ובמקום הנכון.

בעקבות המשבר הפיננסי של 2008, ומתוך כוונה לשפר את הבסיס הכלכלי של ניו יורק, החליט ראש העיר דאז מייקל בלומברג כי היא זקוקה לאוניברסיטה טכנולוגית, שתהיה עבור ניו יורק מה שסטנפורד היא עבור עמק הסיליקון. לכן הציעה העירייה שטח אדמה אטרקטיבי ברוזבלט איילנד, הבטיחה 100 מיליון דולר לזוכה (שיצטרך להביא מהבית גם 100 מיליון דולר משלו), ופנתה ל־55 אוניברסיטאות טכנולוגיות בעולם בהזמנה להשתתף בתחרות להקמת קמפוס טכנולוגי מוביל בעיר. "המכתב היה מנוסח בסגנון אישי וחשבתי שמישהו מותח אותי", משחזר לביא. "הרמתי טלפון לראש הוועדה, והוא אמר לי, 'זו לא טעות, אנחנו רוצים שתשתתפו בתחרות'". לביא ידע שלטכניון אין 100 מיליון דולר לשים על פרויקט כזה אז הוא כינס קבוצת דקאנים ואמר להם: "חבר'ה, אין לנו מה להפסיד, תשתוללו. תכננו משהו שתמיד חלמנו עליו".

שלושה חודשים אחר כך הגיעה ההודעה שהטכניון ו־17 אוניברסיטאות נוספות עלו לשלב השני בתחרות. לביא הזכיר לוועדה שאין לטכניון 100 מיליון דולר, והתשובה היתה שיחפש אח גדול. שושבין החיבור לקורנל היה סנדי וייל, מייסד סיטי גרופ. "הוא בא לכאן עם אשתו, ישבנו יחד שעתיים, וכעבור שבועיים כבר ישבנו עם דיוויד סקורטון, נשיא קורנל". ביחד מצאו הצדדים פתרון: קורנל תשקיע את הכסף, תקבל את הנדל"ן ושני שלישים מהקמפוס החדש, והטכניון יפעיל שליש ממנו תחת שמו. לביא עדיין חשב שהזכייה בכיס של סטנפורד, אבל בראשית דצמבר, שעות לאחר שנחת חזרה בארץ מטקס קבלת פרס הנובל של פרופ' דן שכטמן, הוא קיבל טלפון מבלומברג, שביקש שיגיע לניו יורק להשתתף במסיבת עיתונאים.

הדמיה של קורנל־טק בניו יורק. "זה לא רק גשר בין הטכניון לקורנל. זו אוניברסיטה ישראלית שבאה לעזור כלכלית לניו יורק"

הזכייה בתחרות הפכה את הטכניון לשם מוכר בבתים אמריקאיים רבים, ודאי בניו יורק. העיניים צופות בסקרנות בפרויקט הגרנדיוזי שנבנה בהשקעה של מיליארדים על אחת הקרקעות הנחשקות בעיר, ושעליו נכתב בעיתונים הכי חשובים בארצות הברית כי הוא יתרום ליצירת עשרות אלפי מקומות עבודה ועסקים חדשים בעיר. ראש העיר בלומברג דיבר עליו במונחים של שינוי היסטורי, מה שעודד נדבנים לרשום לפרויקט צ'קים נדיבים: צ'אק פיני, מיליארדר הדיוטי פרי, תרם 350 מיליון דולר; חברת ורייזון תרמה 50 מיליון דולר להקמת בניין שיישא את שמה; ומייקל בלומברג תרם באופן אישי 100 מיליון דולר.

באחת השיחות שלהם בארבע עיניים הוא אמר ללביא: "לקחתם תפוזי Jaffa והפכתם אותם למוליכים־למחצה. אני רוצה שתעשו את אותו הדבר לעיר ניו יורק". אריק שמידט, מנכ"ל גוגל, נתן לקמפוס החדש כמה קומות במטה החברה בצ'לסי, מנהטן, כדי שיתחילו ללמד כבר. "הוא אמר: 'אני אשלם את החשמל, רק בואו אליי. אני רוצה להיות קרוב אליכם'", מספר לביא. החלק של הטכניון בקמפוס המשותף הצליח למשוך גם תרומת ענק משלו: בני הזוג ג'ואן ואירווין ג'ייקובס העניקו 133 מיליון דולר לקמפוס, שנקרא כעת JTCI, כלומר ג'ייקובס טכניון קורנל אינסטיטיוט. השניים הם תומכים ותיקים של הטכניון ובוגרי קורנל, כך שבתרומה הזאת הם סוגרים כמה מעגלים. "זו היתה שיחת ועידה, נשיא קורנל סקורטון באיתקה, אני בניו יורק, ובני הזוג ג'ייקובס בסן דייגו, ואני אמרתי: 'אירווין, זה לא רק גשר בין הטכניון לקורנל. זו אוניברסיטה ישראלית שבאה לעזור כלכלית לעיר ניו יורק'. היתה שתיקה ואז הוא אמר לי: 'פרץ, אני חושב שאתה צודק'. ביקשתי ממנו 100 מיליון דולר, ואני חושב שזה יגיע ל־150 מיליון דולר".

שנטאו, סין

יזראל סיטי באוניברסיטת שנטאו

ואז הגיע הטלפון שהוכיח כי שיתוף הפעולה עם קורנל עתיד לפתוח בפני הטכניון דלתות חדשות ברחבי העולם. על הקו היה נציג של קרן לי קא שינג, הארגון הפילנתרופי של האיש העשיר באסיה. לי הקים אוניברסיטה בשנטאו, עיר הולדתו של אביו בסין, וחיפש אוניברסיטה מערבית שתשמש כמעין מנטור שלה. אנשיו בדקו 72 אוניברסיטאות, ובין השאר שלחו משלחת לטכניון.

"אני מודה ומתוודה שלא עשיתי גוגל לפני שהם באו. הכרתי את שם הקרן, אבל לא תיארתי לעצמי שהיא הגדולה בעולם אחרי הקרן של ביל גייטס", אומר לביא. כעבור זמן מה הוא קיבל הזמנה לארוחה עם לי בהונג קונג. "והוא פותח: 'פרופ' לביא, אני מלמד את ילדיי ונכדיי היסטוריה יהודית, כי כל אדם בעולם צריך להכיר אותה', ואז מוסיף: 'שיניתי את דעתי לגביכם'. עדיין לא ידעתי בשביל מה באתי להונג קונג, ואז הוא אומר: 'רציתי אתכם כמנטורים, אבל שיניתי את דעתי. אני רוצה שתפתחו סניף ליד האוניברסיטה שלי בגלל הערכים שלכם, בגלל מה שעשיתם לישראל. אין עוד דוגמה כזו, ואני רוצה שתעשו אותו דבר כאן'".

פרופ' פרץ לביא ורקטור אוניברסיטת שנטאו חותמים על הסכם להענקת 130 מיליון דולר לטכניון כחלק משיתוף פעולה של המוסד עם האוניברסיטה. עומד במרכז: לי קא שינג. "חלומו הרטוב של כל נשיא אוניברסיטה" צילום: עמית שעל

הבשורה התפרסמה במהירות: פרובינציית גואנגדונג ועיריית שנטאו ישקיעו 147 מיליון דולר בהקמת מכון אקדמי־טכנולוגי משותף לטכניון ולאוניברסיטת שנטאו, ששמו בקיצור GTIIT, ולי עצמו תרם לטכניון 130 מיליון דולר. "זו היתה מחווה של רצון טוב", אומר לביא, "ואני מאמין שזו לא התרומה האחרונה". לי גם לא אמר ללביא מה לעשות עם הכסף, "חלומו הרטוב של כל נשיא אוניברסיטה". הכסף משמש לבניית מעונות לסטודנטים.

לביא מראה לי את תמונות ההדמיה והתוכניות ל־GTIIT. לצד הקמפוס הקיים של אוניברסיטת שנטאו, על רקע הרים ירוקים עוצרי נשימה, הולך ונבנה הקמפוס האקדמי של הטכניון, ובו מרכז ספורט מרשים, בית חולים ייעודי לסרטן, מבני מעבדות ולימודים, מרכז מבקרים ומעונות בסטנדרטים גבוהים. לצד הקמפוס האקדמי יוקם קמפוס טכנולוגי לחברות ישראליות שירצו ליהנות מבוגרי הטכניון הסיני ולעשות עסקים בפרובינציית ההייטק, שאחראית ל־15% מהתל"ג המפלצתי של סין. "ראש העיר קורא לזה יזראל סיטי", אומר לביא בחיוך, "אולי אפשר יהיה לפתוח לשם קו של אל על".

TechCity21, ישראל

הלב היהודי החם מתקרר

הגל החיובי הזה מגיע בתזמון מצוין: הטכניון בדיוק אישר את הקפיצה הגדולה הבאה קדימה של הקמפוס החיפאי. תחת השם TechCity21 הושקה לאחרונה תוכנית אב אסטרטגית ושאפתנית, שנועדה לתת פתרונות לצרכים הטכנולוגיים והמדעיים של הטכניון עד 2045. היא כוללת בינוי נרחב שיכפיל את השטח הבנוי של הטכניון ל־888 אלף מ"ר, והכסף לזה יגיע רק ממקור אחד: תרומות. "אם תסתכלי סביב", מחווה פרופ' לביא בידו אל מורדות הכרמל שמציצים מחלונו, "אין בניין אחד שנבנה על ידי ממשלת ישראל ב־40 השנים האחרונות, למעט מאצ'ינג לפני 11 שנים לתרומת ענק שקיבלנו מראסל ברי. בשביל כל בניין ופריט ציוד אנחנו מידפקים על דלתות, אין לנו סעיף כזה שנקרא פיתוח".

פרופ' גולני. "יש לנו 20 עובדים לעומת 400 בקולומביה, והם לא מגייסים פי 20 מאיתנו, ממש לא" צילום: אלעד גרשגורן

תקציב הטכניון מחולק לשניים: תקציב תפעולי, ש־70% ממנו (968 מיליון שקל) מגיע מות"ת, ומיועד להוצאות פנסיה, שכר, מלגות ואחזקה, ויתרתו מגיעה משכר לימוד, אגודות הידידים והכנסות עצמאיות של הטכניון; ותקציב פיתוח שמגיע כולו מתרומות שנועדו לפתח את תשתיות המחקר, ההוראה והמתקנים. ב־2014 הטכניון השקיע במזומן ובהתחייבויות 260 מיליון שקל, ובעשר השנים האחרונות השקיע 1.76 מיליארד שקל, מרביתם הגדול מתרומות.

הבעיה, מסביר לביא, היא שדור היהודים עם הלב החם והכיס העמוק שנפתח בכל פעם שמזכירים את השואה והתקומה חולף מן העולם. "אין חודש שאני לא כותב מכתב תנחומים למשפחה, ורק ב־10%–15% מהמקרים הדור השני מוכנים להמשיך בתרומה", מספר לביא. "יש לי תורם בשיקגו, איש יקר בצורה בלתי רגילה שהייתי צריך להיפגש איתו בנוגע לתרומה גדולה שהוא הבטיח לי. הוא רצה ששני בניו יצטרפו, ואז הוא הודיע לי: 'פרץ, הילדים לא רוצים, ישראל לא מעניינת אותם, ולבי נשבר'. יש גם משפחות שתורמות כבר דור שלישי ורביעי, אבל הן המיעוט".

לוואקום הזה נכנס המוניטין החדש של הטכניון. מי שלא מתחבר למוסד בגלל יהדותו יתחבר אליו משום שלמד שם, או כי שם נולדו חברות טכנולוגיה שהוא מעריץ, או כי משם יש סיכוי שתצא ההמצאה שתשפר את האנושות.

ג'ונתן סוניס הוא כל אלה יחד. הוא אמריקאי יהודי ששבוע לאחר סיום הלימודים בתיכון נסע לטכניון ללמוד הנדסת חשמל, בלי לדעת מילה בעברית. לאחר שסיים את התואר הוא חזר לארצות הברית והקים עם שותף את אלטרוניקס, יצרנית מוצרים אלקטרוניים לתשתיות בינלאומיות, שיושבת בברוקלין ומעסיקה כ־300 עובדים. הוא חדור ציונות (שלוש בנותיו מדברות עברית), ומאמין בכל לבו בפוטנציאל שתיקון עולם ייצא מהטכניון. זו הסיבה שהוא ועדנה רעייתו תרמו לטכניון עד כה יותר מ־5 מיליון דולר — "ולא סיימנו". מבחינתו של סוניס, הטכניון לא עלה לליגה גבוהה. הוא תמיד היה שם, פשוט רק עכשיו כולם מכירים בזה. "לא ערכתי סקר מדעי, אבל כשמזדמן לי לדבר על הטכניון עם אנשים אקראיים, יש כיום סיכוי משמעותי שהם מכירים אותו ושיש לו תדמית טובה בעיניהם. אני סבור שהטכניון ימשיך להצדיק את מעמדו בצמרת מוסדות הטכנולוגיה העולמית".

גם לזהר זיסאפל, מוותיקי תעשיית ההייטק המקומית, יש רשימה של סיבות לתרומותיו לטכניון. "ראשית, הרגשתי שאני חייב להם כי שם קיבלתי את ההשכלה שלי וזה היה הבסיס לכל מה שעשיתי בחיים. שנית, הם עושים עבודה נהדרת. שלישית, צץ הנושא של ננו־טכנולוגיה וחשבתי שאוכל לתרום למשהו חדש שייתן להם ולמדינה תרופה. והם גם נתנו לנו תוארי דוקטור של כבוד, אז אמרנו טוב, נראה במה נוכל לתרום. הם לא ציפו לזה, והיינו הישראלים הראשונים שתרמו". האחים זיסאפל תרמו 5 מיליון דולר להקמת מרכז למחקר ננו־טכנולוגיה על שם הוריהם, שנפתח ב־2007.

אתה חושב שעם האירועים החיוביים של השנים האחרונות הם עלו לליגה הבינלאומית?

"לדעתי הם תמיד היו שם, הם פשוט עכשיו מתגלים. זה שהם הגיעו לשיתוף פעולה כזה עם קורנל, אחת האוניברסיטאות המובילות בעולם, זו גאווה. הם כל הזמן שומרים על מעמד מתקדם בעולם, ולדעתי היום נכתב שם הנובל הבא, בטוח. החנונים מהטכניון מפתיעים אותי בכל פעם מחדש", הוא צוחק, "יש שם אנשים סופר־מוכשרים, ואין מה להשוות בין התקציב שלהם לזה של אוניברסיטה אמריקאית רגילה ולכן צריך לעזור להם. אין לי ביקורת על הטכניון, חוץ מזה שמשעמם בחיפה".

קיוטו, יפן

אבקת הקסמים הטכניונית

במקום לספר סיפור על מסכנות ולתאר את הטכניון כמשהו שיתרסק מחר בבוקר אם הנדבן לא יחתום על צ'ק, בטכניון מתעקשים לספר סיפור של הצלחה, וההישגים של השנים האחרונות ממנפים אותו. "יש לנו סיפור שהוא קל למכירה. עשינו עכשיו מחקר על בוגרי הטכניון, וכשהראיתי את הנתונים למשלחת מ־MIT שהיתה כאן לפני שלושה שבועות הם אמרו שלהם אין נתונים כאלה", מתגאה לביא. "מ־1995 ועד היום 1,602 חברות הוקמו או נוהלו בידי בוגרי טכניון. היו בשנים האלה רק 1,319 בוגרים, כלומר יש בוגרים שהם יזמים סדרתיים. הם ייצרו 100 אלף מקומות עבודה, רווחים של 28 מיליארד דולר והשקעות של 6 מיליארד דולר".

פרופ' בועז גולני, סגן נשיא ליחסי חוץ ופיתוח משאבים, נותן למספרים משמעות: "הברנש שישב כאן בכיסא לפנייך ויצא עכשיו הוא איש עסקים שחושב במונחים של תשואה והחזרים, אז אני מראה לו מחקרים כמותיים שמראים שהדולר שהוא ישים פה לטובת חינוך דור העתיד של המהנדסים והמדענים של ישראל ייתן לו את המינוף הכי מוצלח. רוב המשרות שבוגרי הטכניון יצרו הן טכנולוגיות, והסטטיסטיקה אומרת שסביב כל משרה כזו נוצרות בממוצע שמונה משרות שירות, כלומר נוצרו 800 אלף מקומות באוכלוסייה עובדת של כ־4 מיליון. אין סטטיסטיקה כזו באף מדינה על ההשפעה של אוניברסיטה אחת.  אז כשאני מדבר עם תורם בבוסטון שיש לו מעבר לחצר את האוניברסיטאות הכי טובות בעולם כמו הרווארד ו־MIT, אני לא אומר לו שאנחנו יותר טובים מהם, כי זה לא נכון, אבל אני אומר לו, בוא תחשוב על המינוף, מה יעשה לך יותר bang for the buck, כמו שהאמריקאים אומרים (ביטוי שמשמעותו תמורה טובה להשקעה), ואין מה להשוות. במונחים האלה אנחנו יותר טובים".

כבר ארבע שנים גולני עומד בראש האגף לקשרי ציבור ופיתוח משאבים, תפקיד שמילא קודם הנשיא לביא. העבודה שלו ושל המערכת שתחתיו מביאה בשנים האחרונות כ־100 מיליון דולר נטו לשנה, אף שהאגף שלו מונה 20 עובדים בלבד. לשם השוואה, באגף המקביל באוניברסיטת קולומביה עובדים 400 איש, "והם לא מגייסים פי 20 מאיתנו, ממש לא". הוא נעזר גם ב־20 אגודות ידידים בעולם, מאוסטרליה דרך אירופה ועד ברזיל וארגנטינה, שבהן עובדים ומתנדבים אלפי אנשים.

הפיחות בתמריץ היהודי לתרום מעודד את גולני לראות עם מי הוא עובד, מה חשוב לו, ולהתאים את המסרים. "אנחנו באים מעמדה שאומרת שאנחנו חזקים, יש לנו הצלחות, אנחנו מוציאים מפה סטארט־אפים בכמויות ענקיות, ועם זאת אנחנו זקוקים לעזרה. בתוך הדור היהודי הצעיר יש הרבה שקשורים לעולמות הטכנולוגיה ויש לזה כוח משיכה, ובאופן כללי, אנשים אוהבים להתחבר להצלחה. כל עוד אנחנו מספקים את הסחורה ומספקים הצלחות, אנשים אוהבים את זה. הבחור שיצא מפה הוא בדיוק מהסוג הזה. אם היינו באים אליו מעמדת הנעבעך ההיסטורית הוא לא היה מסתכל עלינו. הוא תרם לנו והוא ימשיך לתרום, כי בכל פעם שהוא מבקר פה הוא יוצא עם חיוך ונהנה מהחיבור להצלחה".

הרצון להתחבר להצלחה בזמן אמת היה הסיבה לכך שג'ף ריצ'רד עזב לפני שנה את תפקידו כסגן נשיא לפיתוח של אוניברסיטת קולומביה, שם הוביל קמפיינים של 6 מיליארד דולר, כדי לעמוד בראש ATS, אגודת הידידים האמריקאית של הטכניון, שגייסה מאז 1940 שליש מהסכום הזה. "לקחתי את העבודה הזאת כי אני מאמין שהטכניון נמצא בנקודת קריטית בדרך להגשמת השאיפה שלו להיות אוניברסיטת מחקר מובילה בעולם, וזה נהדר להיות חלק מזה", הוא אומר. "עבדתי באוניברסיטאות אמריקאיות ב־15 השנים האחרונות, ולטכניון ישנם כל המרכיבים הנכונים כדי להגיע לרמה חסרת תקדים".

ATS, מגייסת התרומות העיקרית של הטכניון, עובדת בשיטת הקמפיינים: מתכננים קמפיין גיוס עם יעדים, קהלים, סיפור וסכומי מטרה, ויוצאים לדרך. הקמפיין הקודם קיבל את השם "מעצבים את עתידה של ישראל". הוא התחיל ב־1996 והוארך כמה פעמים עד שהסתיים 13 שנים מאוחר יותר בגיוס של מיליארד דולר. ב־2009 הושק קמפיין חדש, שמעיד על השינוי בתודעה שעובר הטכניון: קודם הוא עיצב את עתידה של ישראל, כעת שמו "חדשנות לעולם טוב יותר". הקמפיין הזה היה מוצלח מאוד: היעד, לגייס 520 מיליון דולר בתוך שש שנים עד סוף ספטמבר 2015, הושג חצי שנה לפני הזמן, ומאז התקבלו עוד 50 מיליון דולר תרומה מאנדרו ויטרבי.

"תורמים רוצים לראות השפעה, ובטכניון זה תמיד קרה, אבל רמת החשיפה שלו היום והנוכחות הגלובלית שלו ממחישים לפילנתרופים האמריקאים שהדולרים שלהם יוצרים שינוי גדול", מסביר ריצ'רד. "אנחנו משתמשים בסטטיסטיקה שעל כל דולר שמוציאים באוניברסיטת מחקר אמריקאית מקבלים ארבעה דולר בישראל משום שאיכות המדע טובה לפחות באותה מידה, ומקבלים איתו את החוצפה והנחישות הישראליות לא לעצור עד שמוצאים תשובות. וזה מוצא חן בעיניהם".

זה גם מה שאטרקטיבי בעיני תורמים צעירים?

"זה רגע חשוב בארצות הברית כי התורמים המסורתיים שלנו, שמחויבים לישראל ולטכניון, לא יהיו איתנו עוד זמן רב, וחיוני שנרחיב את בסיס התורמים שלנו. לדור החדש אין אותה מחויבות לישראל אבל הם רוצים לתרום למצוינות וליצור שינוי בעולם, והם מתחברים לזה שהטכניון הוא מוסד מחקר מוביל ושדרכו הם יוכלו להשפיע על העולם. והקמפוס ברוזבלט איילנד מייצג סיפור שיעזור למשוך אותם".

זה הטיקט שאיתו גולני מגייס תמיכה של לא־יהודים: גישה לאבקת הקסמים הטכניונית. "בחודש שעבר הייתי ביפן והקמתי שם אגודת ידידים חדשה לטכניון", הוא מפתיע. "למעט יפני אחד שהתגייר לא מזמן, כל השאר לא יהודים. יפן מתמודדת עם צרות לא פשוטות — דמוגרפיה של 130 מיליון אנשים שמזדקנים ושכמעט אין להם ילדים, ומדינה שהיזמות בה מחוץ לחברות הגדולות, הטויוטות והמיצובישים, לא קיימת. עכשיו הם התעוררו והבינו שכדאי להם להסתכל על מה שנעשה בישראל. הם צריכים מישהו כמוני שיבוא ויעשה קצת טריגרינג, ואנחנו מתחילים לקבל תרומות מיפן כי הם רואים את הערך המוסף עבורם משיתופי פעולה עם הטכניון".