ד.נ.א: אבא של אלי אורגד ידע שהוא יגדל להיות איש עסקים

1969. אלי אורגד, בן 10, עם אמו יהודית בחתונה בנתניה

"למדתי בישיבת בני עקיבא בנתניה בניהולו של הרב מנדלסון. הייתי ילד מרדן, לא תמיד הגעתי בזמן לתפילה או הביתה. אבא אמר לי: 'חכה שיהיו לך ילדים, גם הם יעשו לך את מה שאתה עושה לי'. כשלא קמתי בזמן לתפילה באחד הימים וכעסו עליי מאוד התעצבנתי ובעטתי בדלת. זימנו את אבא בערב, אחרי יום עבודה ארוך, והוא הגיע אליי כעוס מאוד וצעק: 'איך אתה עושה לי את זה?'. כשיצא הביתה כנראה הבין שכעס עליי יותר מדי, קנה לי עוגיות טריפוליטאיות טעימות, חזר לישיבה, מסר לי אותן ביד בלי מילים והלך.

"בסוף יום הלימודים בישיבה הייתי מוכר ופלים וקרמבו לתלמידי הישיבה בזמן הכנת שיעורי הבית. את ה'רווחים' השקעתי בשירות הבולאי - אספתי בולים מגיל 13 - סוג של שיגעון לדעתי. היום אני חושב שמי שאוסף ניירות, כבר עדיף שיאסוף שטרות. אבל אבא אמר עליי מאז: 'משחר נעוריו ידעתי שיהיה איש עסקים'. אבא יודע לראות מה יש בילד שלו.

"כשדיברתי על חברה אבא אמר שלהביא בת זוג הביתה אם לא לצורך חתונה לא בא בחשבון: 'נדבר כשיש תאריך לפגוש את ההורים, אצלנו בבית לא צוחקים על בנות ישראל'. כשהתחתנתי אמי אף פעם לא התערבה בזוגיות והבהירה תמיד שמרגע שאחד מילדיה התחתן - מבחינתה הוא עזב את אביו ואמו ודבק באשתו, וזאת בעיניה היתה הנוסחה, שעובדת במשפחה שלנו, להצלחה בחיי הנישואים.

"אמא מתה לאחרונה אחרי 63 שנות נישואין לאבי, שנה אחרי מותו, כאילו חיכתה שנגיד עליו שנה קדיש ואז שחררה את עצמה. לפני מות אבי קנינו להוריי דירה ליד בית הכנסת כדי שאבי יוכל להתפלל בו, אך לצערי הוא לא הספיק לעבור אליה ואמי התגוררה שם שנה לבד, ובכל שבת אחד הילדים ביקר אצלה. עד היום כשאני מגיע לבית הכנסת אני מרים את הראש ומחכה שתנופף לי לשלום".