חקר ביצועים: השבוע של ציפרס, כחלון ופלוטו

כחלון נער גומי

תוכנית הסייעת השנייה בגנים יצאה לדרך, ומרכז השלטון המקומי הוציא הודעה חגיגית. בראש ההודעה ברכות של יו"ר השלטון המקומי חיים ביבס, אחר כך של שר האוצר משה כחלון ואז של שר החינוך נפתלי בנט, וכולם בטון של ניצחון. מאחוריו מסתתר סיפור עגום של כניעה, כניעתו של כחלון לביבס ולראשי העיריות החזקות. אלה התנגדו לתוכנית האוצר לסבסד רק 50% מעלות הסייעות בערים החזקות, והצליחו לסחוט סבסוד של 80%. שר אוצר מגבעת אולגה ויו"ר הרשויות מבית שאן חוגגים ניצחון שממנו נהנים תושבי תל אביב וגבעתיים, ושבו כספי הציבור מקלים על רשויות עם עודף תקציבי. זה מה שקורה כשכחלון לא רוצה להילחם. אנחנו רואים את זה יותר ויותר לאחרונה, את כחלון המתקפל. ואם כך הוא מול השלטון המקומי, איך בדיוק הוא יעמוד מול יו"ר הסתדרות שמאיים בשביתה כללית בעוד שבוע?

שאול אמסטרדמסקי

משה כחלון צילום: מוטי קמחי

הדו"ח הרבעוני יבוטל?

אחרי כמה שנים שבהן רשות ניירות ערך הנהיגה רגולציה מהודקת, היו"ר הנוכחי פרופ' שמואל האוזר מוביל קו מעט שונה. לא בהכרח כי הוא רוצה, יותר כי אין ברירה, אחרי שהדרישות המחמירות הפכו את חייהן של החברות הציבוריות לכמעט בלתי נסבלים. אחרי כמה צעדים קטנים בכיוון הנכון, השבוע הוא הכריז על סיבוב חד מדי: ביטול הדו"חות הכספיים הרבעוניים. בעולם פטור כזה קיים רק בבורסת AIM בלונדון, אכסניה לחברות ששום בורסה אחרת בעולם לא היתה מקבלת לנוכח שווי השוק שלהן והסטנדרטים שהן מנהיגות בכל הנוגע לאחריות תאגידית ושקיפות למשקיעים. לא לשם תל אביב צריכה להגיע. אפשר לפשט את הרגולציה, לטובת החברות והמשקיעים, הרבה יותר בקלות: לחייב בפרסום דו"חות רבעוניים קצרים ועניינים, כמו באמריקה.

סופי שולמן

הפיקוח נגד הבונוסים

ההסתבכות של בנק לאומי עם הרשויות האמריקאיות הולידה טיוטת הוראה טרייה של הפיקוח על הבנקים, שלפיה בנקאים יידרשו להחזיר את הבונוסים שקיבלו אם יוכח שכשלו בתפקידם. כשצוללים לסעיפי הטיוטה מגלים שהכוונה הטובה מתמסמסת בניסוחים עמומים שמבקשים מהבנקים "לקבוע קריטריונים להשבת בונוסים על ידי עובד" עם התחשבות ב"השתתפותו בהתנהגות שגרמה לכשל" ובדיקה אם הוא "כשל באמות מידה ראויות". כך לא נראית הוראה חד־משמעית, כך נראית הנחיית כסת"ח שתספק לבנק ישראל כותרת חיובית אבל תאפשר לחלץ את הבכירים. וזו רק דוגמה אחת למורכבות העבודה שמחכה לד"ר חדוה בר, שנכנסה השבוע לתפקיד המפקחת על הבנקים. ספק אם נראה אותה מתעקשת על בהירות דווקא בהוראה שעשויה לפגוע בבכירים בבנק לאומי, שממנו היא באה.

אתי אפללו

חדוה בר צילום: אריאל שרוסטר

האיום בקטסטרופה נוסח יוון קשקוש מוחלט

זה נכון, היוונים היו פזרנים, מושחתים ולא יעילים. בכל מדינה יש פזרנות, שחיתות וחוסר יעילות. גם בישראל. ובכל זאת, אנחנו לא בדרך להפוך ליוון, וכדאי לחדול מהאזהרה הזאת, שבראש המנופפים בה נמצא ראש הממשלה בנימין נתניהו. אפילו לפני שבועיים, כשהיה ברור שהסיפור היווני לא דומה לכלום, הוא חזר על כך. מה שמייחד את יוון הוא לא הניהול הכושל של הכלכלה שלה, אלא מעמדה כחברה זוטרה בגוש היורו — גוש שהוא פיאסקו כלכלי למהדרין. לכל החברות בו אין שליטה על שער המטבע שלהן או יכולת עצמאית להדפיס כסף. הן נתונות לחסדי השווקים ולחסדי הנושים, שבמקרה גם שולטים בבנק המרכזי. השבוע ראינו לאן זה יכול להוביל. המסקנה הישראלית מהטרגדיה היוונית צריכה להיות אחת, זו שחתן הנובל פרופ' פול קרוגמן ניסח כבר לפני שלוש שנים בראיון ל"מוסף כלכליסט": "אל תצטרפו ליורו". אבל אין מה לדאוג, אף אחד לא הזמין אותנו.

אורי פסובסקי

יוון - ציפרס זה אח

"היוונים רוצים להישאר במשפחת היורו", אמרה קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל שוב ושוב, בסגנונה המאופק והתקיף, במהלך המשא ומתן בדרך לחבילת החילוץ השלישית של המדינה מוכת החוב. בכלל, דימויים משפחתיים אינם זרים למרקל, שתומכיה בגרמניה מכנים "מוטי", "אמא". קל ללגלג על המילים שבחרה בעודה כופה על היוונים גזירות שגם בגרמניה כבר כונו "קטלוג של עינויים". אבל בעצם, יש בזה משהו: משפחה היא לא רק מסגרת חמה, מגנה, תומכת ומעניקה. היא גם כר פורה לקשרים משעבדים, מגבילים ואכזריים. וגם היוונים וגם הגרמנים מגלים עכשיו שמשפחה לא בוחרים.

רן אברמסון

אלכסיס ציפרס צילום: אי פי איי

מליסרון מחלקת הון

אבי לוי מנהל את מליסרון, אחת מחברות הנדל"ן המניב הגדולות בישראל. הוא מנכ"ל מוצלח, האחראי לחלק מהערך הרב שצברה החברה. הוא גם מחזיק ב־4.64% ממניות החברה, מימוש של אופציות שקיבל. 4.64%, ששווים היום 280 מיליון שקל. 280 מיליון. עכשיו מסתיים החוזה שלו, ובהסכם השכר החדש הוא ביקש עוד אופציות. האסיפה הכללית של בעלי המניות, שבה חברים הגופים המוסדיים, אלה שמלווים למליסרון כסף חדשות לבקרים כדי שתמשיך לצמוח, החליטה לא להעניק לו עוד אופציות. הדירקטורון שמע, שקל, ובכל זאת אישר לו עוד, "לטובת החברה". משמח לראות שבעלי המניות כבר מסוגלים להגיד לא למנהלים חמדנים, מצער לראות שהדירקטוריונים עוד לא הפנימו את הכללים החדשים, שבהם ראוי להבהיר גבולות ברורים לאדם שלא מסתפק ב־166 אלף שקל בחודש, מענק שנתי של עד 12 משכורות ו־280 מיליון שקל במניות.

גולן פרידנפלד

השוער של ריאל הועזב

איקר קסיאס, מהשוערים הגדולים בכל הזמנים, עזב השבוע את ריאל מדריד, הקבוצה הגדולה בהיסטוריה של הכדורגל. אחרי 25 שנה במועדון, בגיל 34, הוא עובר לפורטו, קבוצת פאר פורטוגלית, ויקבל יותר מ־6 מיליון יורו לעונה. אבל הוא לא פורש מרצון, הוא מוחלף בדויד דה חאה בן ה־24, שהנהלת ריאל משוכנעת שהוא טוב יותר מקסיאס. במסיבת העיתונאים שלו השבוע השוער האגדי ניסה להילחם בדמעות, עד שפשוט התחיל לבכות. "אני עוזב מועדון שהוא הכל בשבילי", אמר ושבר את הלב. זה לא אמור לקרות כששחקן מבוגר עוזב מועדון עילית אחד ומצטרף לאחר בתנאים נהדרים. אבל כשאתה הכי טוב בעולם ומגלה שזה לא מספיק טוב בשביל מקום העבודה שלך, שאתה אוהב ונאמן לו שנים - זה שובר את הלב.

אוריאל דסקל

קסיאס צילום: איי אף פי

פלוטו סיי צ'יז

לא סתם קוראים לכלבים פלוטו; הכוכב הזה תמיד היה אנדרדוג. במשך עשרות שנים הוא נחשב כוכב הלכת הקטן והמרוחק ביותר במערכת השמש, ונחקר הכי פחות. ואז, לפני כעשור, החליט האיגוד האסטרונומי העולמי שפלוטו אפילו לא ראוי למעמד הזה, ואחרי ויכוחים סוערים העניק לו את ההגדרה המעליבה "כוכב לכת ננסי". כעת מנסה נאס"א להחזיר לו מעט מהכבוד האבוד: הגשושית New Horizons התקרבה השבוע יותר מאי פעם לכוכב הלכת המרוחק, העבירה ממנו תמונות ועל הדרך גם גילתה שקוטרו כנראה גדול ב־2 ק"מ מההערכות הקודמות. זה עדיין לא מחזיר אותו לחברת כוכבי הלכת הנחשבים, אבל לפחות מכתיר אותו "הכוכב הגדול ביותר בחגורת קיפר". נו, גם להיות ראש לשועלי החלל זה משהו.

דור צח