מי אחראי לנפילתו של עובד בניין מהקומה השלישית?

בשנת 2007 ערכה חברת הבנייה "נאות מכלוף" שיפוצים בדירה בבני ברק. החברה שכרה קבלן משנה מטעמה לביצוע העבודות, וזה שכר מספר פועלים.

באחד מימי העבודה צעד אחד הפועלים על פתח ברצפת הקומה השלישית, שהיה מכוסה בזכוכית. הזכוכית נשברה, הפועל נפל ונחת בעוצמה רבה על הקרקע. הוא פונה לביה"ח תל השומר עם מספר שברים ברגלו, נותח ושוחרר לביתו לאחר שבועיים וחצי.

מכיוון שהועסק ללא רישיון, סירב הביטוח לאומי להכיר בנפילתו כתאונת עבודה, ולכן פנה הפועל לבית משפט השלום בנתניה כדי שהקבלן וחברת הבנייה יפצו אותו על נזקיו.

הקבלן הכחיש את התאונה, וטען כי התובע אינו קשור אליו ולא קיבל ממנו הוראות או שכר.

אילוסטרציה צילום: זהר שחר

במקביל, הגיש הודעת צד שלישי כנגד חברת הבנייה, בטענה שזו התחייבה לדאוג לביטוח מתאים במקרה של תביעה.

בדומה לקבלן, גם החברה התנערה מן הארוע וציינה כי אין לה כל קשר לתובע. היא טענה כי במועד הרלוונטי לא הייתה אחראית על ביצוע העבודות, שכן סיכמה עם הקבלן שהוא יהיה האחראי לעבודות ולבטיחות עובדיו.

לחלופין, טענה כי שטח העבודה היה מגודר, וכי הפועל נפל מחוץ לשטח שבאחריותה.

במהלך הדיון סיפרו התובע וחבריו לעבודה כי ביום התאונה הסיע אותם הקבלן למקום בשעה 9:00 בבוקר, השאיר להם הוראות ועזב את המקום תוך חצי שעה, כשהוא לא מותיר מנהל עבודה באתר, שלדבריהם, גם לא גודר טרם התאונה.

הקבלן אישר את הדברים, אך סיפר שנשאר באותו יום עד השעה 16:00, טען שהוא "לא צריך להעסיק מנהל עבודה", וציין כי ביקר את התובע בביה"ח ואף הביא לו בגדים.

עובד מנוסה צריך להיזהר

לאחר שבחן את את טענות הצדדים, קבע השופט אריאל ברגנר כי התובע אכן נפל במהלך עבודתו. הוא ביקר את התנהלות הקבלן, וציין כי גם אם עזב רק ב-16:00 לא ברור מדוע עזב לפני פועליו. יתרה מזו, קשה להאמין לגרסת הקבלן שעה שמצד אחד טען שאין בינו לבין התובע כל קשר ומצד שני טען שביקר אותו בביה"ח.

השופט ציין כי אמנם מקום הנפילה היה מרוחק קמעה מאתר העבודה, אך הבהיר כי לא הוכח לו שבוצע גידור פיזי משמעותי או הונח שילוט האוסר על העובדים לצאת מתחום העבודה המוגדר.

השופט הסביר כי הקבלן היה חייב להעסיק מנהל עבודה במקום, וכי התרשל בכך שהותיר את העובדים לעבוד באופן עצמאי ללא כל פיקוח ומבלי לבצע בדיקה מקדימה של המקומות המסוכנים באתר.

לפיכך, קבע השופט כי הקבלן וחברת הבנייה ששכרה אותו אחראים על נזקי התובע שנכותו הרפואית והתפקודית הועמדה על 15%.

עם זאת, השופט ציין כי הפועל היה עובד מנוסה, שהיה צריך להיזהר כאשר החליט לצאת מאתר העבודה, ולכן ייחס לו 30% מהאחריות לנזקיו.

לבסוף, הורה השופט לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 135,520 שקל עבור אבדן שכר, זכויות סוציאליות והוצאות רפואיות, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום הפיצוי. כמו כן, קיבל השופט באופן חלקי את תביעת הצד השלישי של הקבלן נגד החברה, והורה לה לשלם לקבלן 20% מהסכום שישלם לתובע בצירוף שכ"ט עו"ד.

• שמות ב"כ הצדדים לא צויינו בפסק הדין.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

לפסק הדין

* עו"ד יצחק נאורי ממשרד עורכי דין שרעבי, נאורי, סנדלר עוסק בתביעות נזקי גוף ותאונות עבודה.

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.