המדינה דווקא תוכל להשתחרר מההסכם
ההתחייבות ליציבות מתווה הגז לעשר שנים לא תמנע מהמדינה לשנות אותו אם המצב יחייב זאת
הסעיף שמבטיח את יציבות ההסכם של מתווה הגז הנוכחי לעשר שנים לא ימנע מהמדינה להשתחרר ממנו אם וכאשר האינטרס הציבורי יחייב זאת. כוחו בכל זאת בערכו ההצהרתי, בהחלת עקרון הרציפות לממשלות הבאות, במחויבותן לכבד אותו. אבל בכל אלה אין כבילה מוחלטת של שיקול הדעת מלהתערב בו בהתקיים
כשמדובר בהתערבות בדיעבד, לאחרונה חזינו כיצד משנה המדינה את כללי המשחק לטובתה לאחר שכבר נקבעו - למשל בבוררות כיל ובוועדת ששינסקי הראשונה. בשני המקרים הכבידה המדינה את משטר התמלוגים הקיים על הצדדים שמולה, וזכתה לגיבוי הן בפסק הבוררות (כיל) והן בבג"ץ (הגז).
מתנגדי ההסכם מתכננים פנייה לבג"ץ נגד חוקיות וחוקתיות הסעיף. לשיטתם, עוצמת והיקף הנושא מחייבים החלת יחס משפטי שונה מהמקובל בהתקשרויות של המדינה בחוזים מסחריים או שלטוניים עם גופים בשוק הפרטי.
התקדים של מסכות הגז
אחת ההלכות המובילות בנושא קשורה גם כן לגז - למסכות הגז. מלחמת המפרץ היתה אז הסיבה שבגינה השתחררה (לא הפרה) המדינה מחוזה עם ספק המסכות. נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס אהרן ברק כתב: "הלכת ההשתחררות מאפשרת למדינת ישראל (או לרשות מינהלית אחרת הפועלת בגדרי המשפט הפרטי) להשתחרר מחוזה שהיא צד לו, בלא שהדבר ייחשב כהפרת החוזה. השתחררות זו אפשרית רק אם 'צורכי ציבור חיוניים' אינם מתיישבים עם המשך הקשר החוזי".
ברק מצטט בפסק דינו את פרופ' דפנה ברק־ארז שמכהנת כיום בעליון: "הבסיס להלכת ההשתחררות הוא איזון בין שני ערכים - עקרון קדושת החוזה מחד־גיסא,ועקרון אפקטיביות הממשל מאידך־גיסא. בהתאם, המפתח לשימוש מושכל בכלליה הינו הקפדה על איזון זהיר בין שתי המגמות שמשחקות בה בערבוביה. אין להשלים עם מצב בו ההלכה תשמש בידי הרשות כלי להשתחררות מכל חוזה שאינו לרצון לה, כמו שאף אין לתת יד למצב בו טובת הציבור תזכה להגנה רק במצבים קיצוניים. עם זאת, נקודת המוצא צריכה להיות חוזית - לטובת כיבוד החוזה, שהוא הכלל המחייב. ההשתחררות היא היוצאת מן הכלל, וכזו עליה להישאר".
שינויים דרמטיים והאינטרס הציבורי
להסכם אספקת מסכות הגז לא היה סעיף יציבות. אולם הסעיף הנוכחי, כפי שראינו, ערכו מוגבל מכיוון שהממשלה אינה יכולה להתנות על האינטרס הציבורי, ולא יכולה לכבול עצמה באופן מוחלט. בכל מקרה היא כבלה עצמה לעשר שנים שבהן היא מבקשת להקנות ביטחון כלשהו לצד השני, אבל הביטחון הזה כפוף ממילא לכללי ההשתחררות הקלאסיים: שינוי דרמטי בנסיבות (סיכול) והאינטרס הציבורי.
