הכנסת מנסה להתמודד עם "הלוביסטים החדשים"

ביום שלישי שעבר הגיע עו"ד דן מרזוק, העוזר הבכיר ליועץ המשפטי לכנסת, להרצות בפני עשרות עוזרים פרלמנטריים במסגרת השתלמות חדשה שעורכת הכנסת לעוזרי חברי הכנסת שנקראת "בית הספר להכשרת יועצים פרלמנטריים". ההרצאה של מרזוק על "ממשק העבודה מול הלוביסטים" היתה סוערת. לעוזרים היה הרבה מה לספר על שיטות העבודה של הלוביסטים במשכן.

בהרצאתו דיבר מרזוק, בין היתר, גם על ההנחיה מהשנה שעברה של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, האוסרת על לוביסטים להגיע ללשכות הח"כים בלי תיאום מראש. עצם קיומה של ההנחיה הזו הפתיע את הנוכחים. "הם מגיעים כל הזמן", קראו חלק מהנוכחים ומישהי הוסיפה, "הם מעבר לדופקים (בדלת - א"ת)". רבים הרימו ידיים כשנשאלו אם נתקלו בתופעה. הבקשה של מרזוק לדווח על אירועים כאלה ללשכה המשפטית של הכנסת הכעיסה את העוזרים. "בן אדם דופק בדלת, לא תמיד אני יכולה לעצור ולקחת ממנו שם ופרטים", אמרה אחת הנוכחות. עוזר פרלמנטרי אחר שנכח בהרצאה אמר כי "זאת תופעה רחבה ולא ייתכן שאנחנו נצטרך להיות קו המגן".

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. ימנה השבוע את ועדת ההיתרים צילום: אלכס קולומויסקי

הדרישות הוחמרו, אך הלוביסטים לא מוותרים

תלונותיהם של העוזרים, שהקלטה שלהם הגיעה לידי העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, העוסקת במעקב ופרסום נתונים על תחום השדולנות, היוו "הרמה להנחתה" עבור הכנסת. למחרת ההרצאה שלח קצין הכנסת מכתב ללוביסטים שמתריע כי הגעה ללא תיאום ללשכות הח"כים עלולה להביא לשלילת היתר השדלנות שלהם. הלוביסטים, מצדם, ניסו לברר מי העוזרים הפרלמנטריים שדיברו עליהם.

המכתב נראה כמו ניסיון נוסף של הכנסת להקשות במידה מסוימת את עבודתם של הלוביסטים. עם פתיחת המושב הנוכחי נקטה הכנסת בצעד משמעותי יותר, כשהוחלט "לאפס" את רשימת הלוביסטים ולבקש מהם להירשם מחדש, הפעם עם ייפוי כוח מכל אחד מלקוחותיהם. זו דרישה חמורה מבעבר, כשהספיקו שני מכתבים מלקוחות כדי להירשם כלוביסט. עם או בלי קשר, מספר הלוביסטים ירד מכ־140 כשהתפזרה הכנסת הקודמת ב־2014 לכ־90 כיום.

אך למרות הדרישות שהחמירו, הלוביסטים לא מוותרים. זה התפקיד שלהם. הם נשכרים על ידי חברות מסחריות כדי לדאוג שהחקיקה תתאים לאינטרסים שלהן. לפי אתר הכנסת, לוביסט מוגדר כ"אדם המבקש לגייס תמיכה בקרב הח"כים למען לקוחו. הוא נוקט פעולות לשכנוע הח"כים בכל הקשור להצעות חוק, לחקיקת משנה, להחלטות הכנסת או ועדותיה ולמינוי אדם או לבחירת אדם לתפקיד על ידי הכנסת או על ידי גוף שנציג הכנסת חבר בו".

כדי לספק את הסחורה, הלוביסטים צריכים להכיר את המערכת הפרלמנטרית על בורייה: ממזכירת הסיעה שקובעת לח"כים את מספר הצעות החוק הפרטיות שיוכלו להעלות לוועדת השרים לחקיקה, ועד ליועצים המשפטיים במשרדי הממשלה שמגישים חוות דעת; הם צריכים להכיר היטב את תקנון הכנסת, ולהיות בקשר ישיר עם ראשי הוועדות שקובעים את סדר היום ויכולים לקבור חוק או להריץ אותו; אך מעל לכל הם צריכים לפתח, לשמר ולשכלל ערוץ תקשורת ישיר לאנשים שמניעים את החקיקה, אלו שהאצבע שלהם קובעת מה יעלה בגורל החוק שהם חפצים ביקרו - השרים והח"כים.

מערכת היחסים הזו היא לא חד־צדדית לחלוטין. הח"כים גם הם נעזרים בלוביסטים כשהדבר משרת אותם. שכן בתוך היום הדינמי של הפוליטיקאי, שכולל בתוכו אינסוף אינטראקציות פוליטיות ותקשורתיות מורכבות, הוא נדרש גם להכריע בלא מעט נושאים שאינו מבין בהם מספיק, ולו כדי להציג לציבור עשייה אינטנסיבית. לוואקום הזה נכנסים הלוביסטים - הם מציעים חוקים לח"כים, מספקים חומרי רקע ומפעילים לחץ. "לעתים הם מאירים זוויות חשובות מאוד", אומר גורם בכנסת.

לעתים הלוביסטים אף מגדילים לעשות ומבצעים עבודה פרלמנטרית של ממש עבור הח"כים. אחד הטקסים המוכרים במשכן הוא "איסוף חתימות" - ח"כ שמקדם חוק פונה לחברי כנסת אחרים שיצטרפו להצעת החוק שלו באמצעות חתימה בכתב ידם. החתימות מבטיחות יותר אצבעות שיתמכו בחוק בוועדות הכנסת ובמליאתה. בתמורה לתמיכה, הח"כ המחתים חותם על החוקים של חבריו, וכך בסוף המושב יכולים ח"כים רבים להתגאות שקידמו עשרות חוקים. את איסוף החתימות הזה מבצעים לא אחת הלוביסטים בעצמם עבור חוקים שאותם נשכרו לקדם.

זה לא מחזה נדיר. כך למשל, סיפר יועץ פרלמנטרי של אחד מחברי האופוזיציה כי רק לאחרונה הגיע אל הח"כ שלו לוביסט שביקש להחתים אותו על חוק שמשויך לח"כ אחר. על פי חוק הכנסת, ללוביסט מותר לעסוק רק בשכנוע הח"כים באמצעות שיחה, דיון והצגת חומרים רלבנטיים. פעולות אחרות עשויות להתפרש כטובת הנאה לח"כ. בסופו של התהליך יושבים הלוביסטים בוועדות הכנסת בפה סגור, מביטים בח"כים שעמם נפגשו, שולחים הודעות לעוזריהם כדי להעביר מסרים תוך כדי הישיבה, ובסוף מדווחים לבוסים מה קרה בהצבעה.

כמה עולה לקדם אינטרס?

ענף הלובינג אמנם הוסדר בחקיקה ב־2008, אך משרדי לוביסטים פעילים בתחום עוד הרבה לפני כן. משרד פוליסי של בוריס קרסני הוקם ב־1988, תשע שנים לפני משרד גלעד יחסי ממשל של אמיר גלעד.

לוביזם הוא לא עסק זול. לפי ההערכות, לקוח משלם למשרד לובינג בין 5,000 שקל ל־25 אלף שקל בחודש, תלוי בלקוח, גודל המשרד והנושא, ולכן רק מיעוט של גורמים נהנים מהשירות הזה: כיום רשומים כ־330 לקוחות במשרדי הלובינג החיצוניים. כ־80% מהלקוחות שוכרים את ארבעת המשרדים הגדולים: פוליסי (שמייצג בין השאר את גוגל, אסם, תנובה, קשת, פרטנר ופסגות), גלעד יחסי ממשל של אמיר גלעד (שמייצג את כיל, קבוצת שלמה סיקסט וסופר־פארם), גורן עמיר של עליזה גורן ותומר עמיר (שמייצג את סונול, ערוץ 10, אל על ואדמה) ואימפקט של אורית לרנר ובועז ורדי (שמייצג את בזק, דלק, בנק לאומי וחברת החשמל). גורמים עסקיים אלו נהנים מיתרון של נגישות לח"כים - מה שנתפס כקשר ישיר בין הון לשלטון ומושך ביקורת רבה.

עבודת הלוביסטים ספגה שתי מכות עיקריות. הראשונה היתה חוק הלוביסטים שחוקקו שלי יחימוביץ' וגדעון סער ב־2008, שהסדיר לראשונה את עבודת הלוביסטים, דרש מהם להירשם, לפרסם את שמות לקוחותיהם באתר הכנסת ולהסתובב עם תג מזהה.

המכה השנייה הגיעה מתחקיר תוכנית הטלוויזיה "עובדה" מ־2012, שהחדיר תחקירנית לתהליך ההכשרה של חברת גלעד, שחשף מה רבה ההשפעה של הלוביסטים על תהליך החקיקה. בתגובה מנע יו"ר הכנסת דאז ראובן ריבלין מהלוביסטים להסתובב באופן עצמאי בעשרה מתחמים בכנסת, ובהם מזנון הח"כים וחדרי ההנהלה של הוועדות, אלא אם הם מוזמנים לשם על ידי ח"כ. ההוראה הזאת נאכפת עד היום. הגבלה נוספת היא על הקשרים עם עובדי המשכן - עליהם לקבל אישור בכתב על המפגשים ולתעד אותם.

מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת שבי גטניו סבור שהצעדים של הכנסת אינם מספיקים, והעמותה מנסה לקדם חוק לוביסטים חריף וקשוח יותר. בסוף השבוע האחרון פנתה העמותה לאדלשטיין, שצפוי למנות השבוע את שני סגניו לוועדת ההיתרים ללוביסטים, ודרשה ממנו לחקור את הטענות שהועלו על ידי העוזרים הפרלמנטריים ולא להסתפק במכתב התראה: "אם לא תיפתח חקירה, זה ישדר ללוביסטים שמותר לצפצף על ההנחיות".

יש לוביסטים שלא מתרגשים מהמהלכים האחרונים, להפך - הם מברכים עליהם. אחד הוותיקים שבהם אמר ל"כלכליסט" כי ההקפדה על הכללים מצד הכנסת דווקא טובה לענף: "יותר סדר נותן יתרון למי שעובד ברצינות".