אבסורד הנחושת שכמעט חנק את מפעל הכבלים בשדרות
המפעל היחיד בארץ לכבלי נחושת נאלץ להיאבק בבתי המשפט לאחר שנשללה ממנו עדיפות כמוצר ישראלי במכרז של חברת החשמל, שבו ניצחה חברה טורקית. הפעם הרשות המבצעת ולא בית המשפט היתה זו שהתירה את הפלונטר והעניקה לסינרג'י משדרות את היתרון שמגיע לה
מקובל לחשוב שבתי המשפט הם המושיעים ואילו הפוליטיקאים והפקידים הם שמכבידים ומעוולים. הסיפור הבא מדגים את ההיפך. פסיקות בתי המשפט עמדו לסגור מפעל בשדרות שמעסיק כ־250 עובדים, ודווקא הממשלה והכנסת הצילו אותו. מדובר בסינרג'י כבלים, המפעל היחיד בארץ שמייצר כבלי חשמל. חברת החשמל היא הלקוח העיקרי של סינרג'י, אלא שחברת החשמל גם כפופה לחוק חובת מכרזים ומחוייבת כלכלית להצעות זולות יותר.
- אחרי הסדר החוב: סינרג'י כבלים עדיין רושמת הפסד גולמי
- יש חיים אחרי סקיילקס: יהל שחר מונה ליו"ר סינרג'י כבלים
- הושלם הסדר החוב בסינרג'י כבלים - קרן פורטיסימו קיבלה שליטה
לסינרג'י יש יתרון במכרז אם תוצריה יעמדו בשני מבחנים: ייצור בארץ, ושיעור של 35% של מרכיב ישראלי ממחיר ההצעה במכרז. היתרון: היצרן המקומי זוכה אפילו אם הצעת הספק הזר זולה יותר (עד 15%). כלומר שאם המתחרה הטורקי יציע ב־100 שקלים, סינרג'י תנצח גם אם תציע ב־114 שקל.
הדוגמה הטורקית, כפי שנראה, היא אמיתית במקרה שלנו. חומר הגלם העיקרי בכבלי חשמל הוא נחושת שמיובאת מחו"ל ולכן לא ניתן להחשיבה כחלק מהמרכיב הישראלי. ואז, לנוכח מבחן 35% נוצר האבסורד הבא: כשמחיר הנחושת בעולם נמוך, הכבלים של סינרג'י הם מוצר ישראלי. אולם, ב־2007 כשמחירי הנחושת המריאו, חדלו הכבלים של סינרג'י להיות מוצר ישראלי, משום ששיעור הנחושת במוצר עבר את סף ה־35% וסינרג'י איבדה את יתרונה כתוצרת הארץ. מה שסלל את הניצחון לייבוא מטורקיה, שעשירה במחצבי נחושת. כבלי חשמל מתוצרתה יכולים לשמור על מחיר יציב ונמוך ואילו היצרן הישראלי מוצא עצמו תלוי במצב הרוח של הבורסה של לונדון ובתנודות מחירי הנחושת.
יתרון לטורקים
כך מצאה עצמה סינרג'י נאבקת בבתי משפט מול ספקים מטורקיה על לבה של חברת החשמל. לצדה ולזכותה ניצבו גם כמה שיקולים שחרגו ממסגרת דיני המכרזים. למשל, מיקום המפעל בשדרות, שמפרנס מאות עובדים מהאזור, מפעל שספג פגיעה ישירה במהלך מבצע צוק איתן ואף גרם לפציעת עובדים. ואפילו העובדה שלא כדאי לחברת החשמל להסתמך בלעדית על כבלים מטורקיה. יו"ר חברת החשמל יפתח רון־טל תמך לעניין זה בצורך לחזק את עוטף עזה ולא רק את סינרג'י.
עו"ד יוסי לוי מלוי מי־דן ושות', בא כוחה של סינרג'י העצים את האבסורדים האלה כשטען שפגזים שמממן ארדואן לחמאס נחתו על המפעל שמתחרה עם הספקים ממדינתו של אותו ארדואן. אלא שלוי לא הסתפק בטיעון הלאומי־ציוני ושלף נימוק משפטי שנועד "לגייר" את מחיר הנחושת במוצר הישראלי: "השינוי המהותי הכפול". הרעיון נלקח מאמנת אזור סחר חופשי בין ישראל לארה"ב שלוי, כסגן הציר הכלכלי בוושינגטון בתחילת שנות השמונים, היה שותף לניסוחה. הכלל נועד לעודד מפעלים במדינות עניות בחומרי גלם להתחרות ביבוא ממדינות שבהן חומרי הגלם זמינים וזולים. הרעיון הוא שחומר הגלם המיובא עובר שינוי מהותי והופך למוצר חדש, "שזר נחושת", שהוא רכיב במוצר הסופי – כבל החשמל. ואז ניתן להבליע את הנחושת המיובאת בשינוי הראשון ולחשב את השזר כישראלי. "השינוי המהותי הכפול" מונע משיעור הנחושת שבמוט להמריא מעבר ל־35% שמחסלים את ההכרה בו כישראלי.
הולכים על פטנט חדש
השופטת שושנה שטמר מהמחוזי בחיפה דחתה את הטענה וקבעה שהכלל אינו חל בארץ. פסק הדין היה ניצחון לכבלים הטורקים במכרז. החלטת שטמר ראתה בכבלים שמיוצרים בשדרות מוצרים זרים שאינם זכאים להעדפה מכוח תקנות המכרזים. סינרג'י שקלה לערער, אך החליטה לנסות פטנט חדש: במקום לייבא מחו"ל, היא פנתה ליצרן מקומי בשם אולשק ושות' שמתמחה בזיקוק פסולת נחושת.
עו"ד יוסי לוי. המפעל ניצל לחמש שנים צילום: עמית שעל לפני כחצי שנה זכתה סינרג'י במכרז, אך חברת החשמל ביטלה את הזכייה בהסתמך על כלל השינוי המהותי הכפול. ושוב מצאה עצמה סינרג'י בבית המשפט. ב־20 במאי דחתה השופטת בטינה טאובר, גם היא מהמחוזי חיפה, את בקשת סינרג'י לצו מניעה לבטל את ההתקשרות בין חברת החשמל לספקים הטורקים. הדחייה נומקה בסיכוייה הקלושים של העתירה להתקבל. לאחר שנואשה מבתי המשפט, החליטה סינרג'י לעלות לירושלים ולבקש סעד מהממשלה ומהכנסת. אגב, גם חברת החשמל והיו"ר רון־טל דחקו בה להשקיע בפתרון חקיקתי במקום בהתכתשויות בבתי המשפט. ואכן סינרג'י עלתה לירושלים לשכנע את הפוליטיקאים והרגולטורים להכיר ב"שינוי המהותי הכפול" שמקובל בעולם ושנתפר במיוחד למפעלים ולמדינות עניות בחומרי גלם כסינרג'י ומדינת ישראל. והם אכן זכו לאוזן קשבת. ב־8 ביוני תיקנה ועדת חוקה חוק ומשפט את תקנות העדפת תוצרת הארץ וכללה במונח "ייצור" גם את המילים "שינוי מהותי כפול" בהוראת שעה לחמש שנים.
התיקון הזה, אומר עו"ד לוי, הציל את המפעל לפחות לחמש השנים הקרובות. ואם יש לקח לסיפור הזה הוא שלפעמים דווקא בתי המשפט מחטיאים את התכלית האמיתית של החקיקה.
מערכת הביטחון תמשיך להעדיף טקסטיל מקומי
ועדת השרים לחקיקה אישרה פה אחד להאריך את הוראת השעה הקובעת שבמכרזי מערכת הביטחון בתחום הטקסטיל תהיה העדפה לתוצרת הארץ. את "חוק הטקסטיל הביטחוני" חוקקה ח"כ שלי יחימוביץ' ב־2010 וזו הארכת התוקף השנייה שלו, הפעם לחמש שנים. לפי יחימוביץ', החוק הבטיח את פרנסתם של כ־1,000 עובדים, בעיקר עובדות בישראל. לפי החוק, משרד הביטחון נותן העדפה מוחלטת ליצרנים ישראלים ואילו המשרד לביטחון פנים כולל המשטרה, שב"ס ומכבי האש – ייתן העדפה למפעלים ישראלים עד רף מחיר הגבוה ב־50% מהצעות מתחרים מחו"ל. בחקיקת החוק המקורי ובהארכתו חברו ליחימוביץ' ח"כים מכל הסיעות, בהם משה כחלון בכהונתו הקודמת, משה גפני (יהדות התורה), יצחק וקנין (ש"ס), מוטי יוגב (הבית היהודי) ומאיר כהן (יש עתיד). לדברי יחימוביץ', "יש הכרח לשמור על מקומות העבודה החשובים בפריפריה שהחוק הזה יצר, ואני מודה לשרים שתמכו בו".
אורי תובל
