כיל והעובדים נערכים למאבק הבא, הפעם ביחד

1. לא ארבעה חודשי שביתה (כמעט), לא בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע וגם לא בית הדין הארצי, גם לא האיום מצד משרד האוצר לבדוק אם כיל מוציאה את עסקיה מישראל בניגוד לתנאי מניית הזהב, וגם לא הכיסים הריקים של העובדים שלא קיבלו משכורת כבר שלושה חודשים — כל אלו לא הצליחו להביא לחתימה הסופית על ההסכם בין ועדי העובדים בכיל לבין הנהלת החברה. את העבודה הזו עשה האיום של כתבי הטלוויזיה לעזוב את מסיבת העיתונאים ביום חמישי בערב.

לצפייה בהסכם המלא שנחתם בין הנהלת כיל לעובדים לחצו כאן  

המשא ומתן בישורת האחרונה נמשך לא פחות מ־30 שעות ברציפות, ועד לדקה האחרונה רבו הצדדים על ניסוחים משפטיים של סמכויות הפיטורים ויכולת הווטו של הוועד. ביום חמישי האחרון בעשרה לתשע בערב, רגע לפני תום מהדורות החדשות, נחתם ההסכם בין ועדי העובדים של כיל להנהלת החברה. ההסכם מחזיר את העובדים כבר מהבוקר למפעלי ים המלח ולתרכובות ברום, ושני הצדדים יכלו לצאת אל המצלמות עייפים מאוד, אך מצולמים.

2. האינסטינקט הראשוני בניתוח של הסכמים מסוג זה הוא להכניס אותם לתבנית המרוויחים־מפסידים. כלומר, איזה צד בסופו של דבר סיים עם ידו על העליונה ומה השתנה מכאן והלאה. אלא שבכל הנוגע לסיפור של כיל, התבנית הזו לא באמת מספרת את הסיפור שבגללו המשא ומתן הזה נמשך זמן כה רב והיה מלווה בכל כך הרבה אמוציות משני הצדדים. מה שבאמת הוביל את המשא ומתן והמאבק הממושך הזה הוא בעיקר דבר אחד — היעלבות.

הנהלת כיל, ובראשה היו"ר ניר גלעד, נעלבה באופן אישי מהדברים שנאמרו על ידי העובדים וראשי הוועדים במהלך השביתה וההפגנות, אשר כוונו לפגוע בראשי החברה באופן אישי. אם לשפוט מסדרת ההתנצלויות של ראשי הוועדים במעמד החתימה על ההסכם, התנצלויות מוצדקות כשלעצמן אך חריגות מאוד במעמדים שכאלו, אז גם הבעלים של כיל עידן עופר נעלב מאוד מהדברים שנאמרו עליו והגיעו עד לביתו שבלונדון.

לא רק ראשי הוועדים, ארמונד לנקרי ממפעלי ים המלח ואבנר בן סניור מתרכובות ברום, התנצלו על הדברים "שנאמרו בעידנא דרתחא" וכדומה, אלא אפילו יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן אמר כי הוא מתנצל בשם העובדים על מה שנאמר. הדרך היחידה להבין את ההתנצלויות הללו היא שמישהו בכיל דרש את זה מהם, כי מישהו אחר בכיל מאוד מאוד נפגע.

למען ההגינות צריך לומר כי גם ההנהלה ידעה לפגוע במקומות הרגישים לעובדים - החל בהדבקת מכתבי הזימון לשימוע לפני פיטורים על דלת הבית באישון הלילה, ועד להודעות שניסו ליצור טריז בין העובדים השונים תוך השמצות של ראשי הוועדים בפני העובדים.

מעמד החתימה על ההסכם ביום חמישי בערב. מימין: אבנר מימון, מנכ"ל כיל ישראל; אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות; ארמונד לנקרי, יו"ר ועד מפעלי ים המלח; ואבנר בן סניור, יו"ר ועד תרכובות ברום צילום: עמית שעל

כשמשא ומתן ענייני נופל לפסים אישיים, כבר הרבה יותר קשה להגיע לפשרה - וזה בדיוק מה שקרה בכיל. זו הסיבה הבלעדית להתמשכות המיותרת של שביתה, שהנושא המרכזי שלה היה אמור להיות משהו שניתן לפתור בתוך שבועיים לכל היותר.

3. הנושא המרכזי היה הפיטורים. כל המשא ומתן שנמשך ברוטו פחות או יותר כבר שנה סבב סביב השאלה אם הוועדים יעניקו לכיל את התקדים של פיטורים במפעליה בישראל או לא. אם לחזור למרוויחים־מפסידים, אז בשורה התחתונה שני הצדדים הפסידו.

ההנהלה קיבלה את התקדים שרצתה, ובעוד חצי שנה תוכל להזמין 42 עובדים לשימוע לפני פיטורים, מתוך רשימה של 60 איש שהוועדים קיבלו בשבוע שעבר. הוועד יוכל להטיל וטו על ארבעה מהם, ואולי לעודד פרישה מרצון של אותם עובדים בשלושת השבועות הקרובים תמורת פיצויים מוגדלים. אבל איך שלא הופכים את זה, הוועדים בכיל נתנו להנהלה אישור לפטר עובדים. הוועדים רק הצליחו לשנות את התמהיל של הקיצוץ במספר העובדים, כך שיינתן דגש גדול יותר על פרישה לפנסיה מוקדמת — אמנם בכפייה, אבל עם פיצויים מוגדלים של 400%, מענק חד־פעמי של 100–200 אלף שקל בהתאם לגיל, ומשכורת חודשית עד גיל הפנסיה של כ־70% מהשכר.

הפגנה של עובדי כיל מול משרד רה"מ, במרץ צילום: דוברות ההסתדרות

מנגד, הוועדים יכולים להיות מרוצים שהם הצליחו למנוע יצירה של מנגנון קבוע לפיטורי צמצום, שהם פיטורים על רקע כלכלי, בניגוד לפיטורים על רקע אי־התאמה של העובד לעבודה. המשמעות היא שבפעם הבאה שהנהלת כיל תרצה לפטר עובדים, היא תצטרך לעבור את כל הוויה דולורוזה שהיא עברה בשנה האחרונה. לכן ההנהלה, שרצתה ליצור תקדים של פיטורים, לא באמת יצרה תקדים; והעובדים, שרצו למנוע פיטורים, יצטרכו להסתפק בכך שמדובר ככל הנראה באירוע חד־פעמי בשנים הקרובות.

אבל כל אלו הם ניואנסים קטנים, כי בסופו של דבר חברה שלפני חצי שנה חילקה לבעלי המניות שלה דיבידנד בגובה 125 מיליון דולר, שסיימה את הרבעון הראשון של השנה עם רווח נקי של 193 מיליון דולר (עלייה של 4 מיליון דולר לעומת השנה שעברה), ושהיו"ר שלה קיבל בשנה שעברה בונוס בגובה 31.1 מיליון שקל ישירות מכיס הבעלים, תפטר 38 עובדים בנגב כדי לשפר את שורת הרווח של חלק קטן מנכסיה. לקשור את המילה "הישג" — בין של ההנהלה ובין של העובדים — למציאות הזו היא בבחינת עוול.

4. הנהלת כיל רצתה לייצר מיני־תקדים נוסף בחברה, בדמות האפשרות לנייד עובדים בין מתקנים שונים ללא צורך באישור הוועד, ואף היתה מוכנה לשם כך להבטיח לעובדים תקופה של שלוש שנים הגנה מפני פיטורים. בתחילת השנה היו אפילו גורמים בכירים בהנהלת כיל שהגדירו את אופציית הניוד כמה שיכול למנוע כמעט לחלוטין את הצורך בפיטורים. אלא שהוועדים בכיל התנגדו בתוקף לתת להנהלה את האפשרות הזו, משום שהדבר עשוי היה להכניס את העובדים לתזזית שמתאימה יותר לסידור לוח עבודה של מלצרים, ומכאן לתחושה של העובדים שהיחס אליהם השתנה לרעה באופן משמעותי.

ההחלטה הסופית היתה למצוא את דרך הביניים, בדיוק כמו במקרה הפיטורים. ההנהלה תוכל לנייד עובדים רק בפעימות מוגדרות לצורך תוכניות השינוי המבני בשנתיים הקרובות, שכוללות בין השאר איחוד מטות מינהליים ואיחוד חדרי בקרה, וניתן לנייד כל עובד רק פעם אחת. העובדים קיבלו בתמורה את אותן שלוש שנים ללא פיטורי צמצום גם בלי שהסכימו לניוד קבוע.

5. ההסכם בין הצדדים הוא רק בסיס ליציאה למאבק משותף. כן כן, אחרי שנה של מריבות מתוקשרות והפגנות סוערות, בקרוב מאוד נראה את עובדי כיל ואת ההנהלה שלה יוצאים למאבק יד ביד בתושבי העיר ערד ופעילי סביבה.

אז יחזור לכותרות מפעל אחר של כיל, רותם אמפרט. לדברי כיל, ללא קבלת זיכיון לכריית פוספטים בשדה בריר שסמוך לערד, לא יישארו למפעל מספיק מרבצי כרייה במישור רותם, ומכאן שהוא ייכנס לסגירה. לפני שנה הורה מנכ"ל כיל סטפן בורגס אף להיערך לסגירה של המפעל שמעסיק 1,200 עובדים, ככל הנראה כחלק מהניסיון ללחוץ על גופי התכנון לאשר את הכרייה.

הנושא עדיין נמצא בדיונים במועצה הארצית לתכנון ובנייה, אך בפועל הוא הוקפא עד שהממשלה החדשה תיכנס לתמונה ותכריע באמצאות נציגיה במועצה אם לאשר את הכרייה או לא. משרד הבריאות מתנגד לכרייה, וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן צפוי לתמוך בהחלטה של קודמתו בתפקיד יעל גרמן. משרד הכלכלה תמך בכרייה בממשלה הקודמת ועתה, עם השר החדש אריה דרעי, התמיכה היא בספק — אולי משום שבסמוך לערד נבנית העיר החרדית כסיף. במשרד הפנים עשוי להיות שינוי לכיוון השני, כך שבמקום התנגדות שקטה תהיה תמיכה ברורה. זאת משום שהשר החדש סילבן שלום תמך בכרייה כשהיה שר האנרגיה בממשלה הקודמת.

המצב המורכב הזה יחייב את הנהלת כיל לעשות שימוש רחב בעובדים שלה כדי לנסות ולשכנע את קובעי המדיניות כי אין סכנה בריאותית לתושבי ערד והפזורה הבדואית בכרייה בשדה בריר, למרות טענות משרד הבריאות.

6. כשישקע האבק מאחורי המאבק הנוכחי בכיל תישאר השאלה האם החשבת הכללית במשרד האוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, תעשה משהו עם הממצאים שאספה על פעילות כיל בחו"ל. בהוראת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שראה איך במערכת הבחירות קורעים עובדי כיל את כרטיסי החבר בליכוד, החלה החשכ"לית בבדיקה כדי לגלות אם כיל מפרה את הוראות מניית הזהב שהמדינה מחזיקה בחברה.

ניר גלעד ועידן עופר צילום: אלכס קולומויסקי

על פי הוראות המניה, לכיל אין אפשרות לעשות שום שינוי מבני דרמטי שמשפיע על יכולת הייצור שלה או השימוש שלה במשאבי הטבע ללא אישור המדינה, כולל הוצאה לחו"ל של פעילויות ניהול, רכש, טכנולוגיות ועוד. כל המטרה של הבדיקה היתה הפעלת לחץ על הנהלת כיל להתגמש בדרישות שלה מול העובדים. לכן עתה, לאחר שההסכם נחתם, לא מן הנמנע שגם הבדיקה הזו תיכנס לאחת המגירות המאובקות במיוחד באגף החשב הכללי במשרד האוצר.

7. הדרום יישאר בעוניו. ניסנקורן אמר במסיבת העיתונאים שההסתדרות עוד מחויבת לערי הדרום, נתניהו הקים ועדה בראשות דרעי לפתרון מצוקות ערי הדרום, התעשיינים ביקרו בדימונה והבטיחו לעזור. כיום רק תקציבי הממשלה, אם באופן ישיר באמצעות סיוע מיוחד ואם באופן עקיף דרך מעבר צה"ל לנגב, עוד שומרים את הדרום בחיים.

מימוש ההבטחות שניתנו בתקופת המאבק בכיל יכול להביא לשינוי של ממש ביכולת הדרום לעמוד על רגליו בעצמו, או כמעט בעצמו. אבל מי יודע מה יישאר מכל ההבטחות הללו ביום שאחרי?