הרוסים כבר לא חולים

מה שדו"ח קשה של מבקר המדינה והזעם הציבורי הגואה בעקבותיו לא הצליחו לעשות לענף תיירות המרפא בארץ עשתה דווקא פלישת רוסיה לחצי האי קרים בשנה שעברה, וקריסת הרובל שבאה בעקבותיה. "תיירות המרפא גוועה", פרופ' זאב רוטשטיין, מנהל בית החולים שיבא ברמת גן, אומר ואינו בורר במילותיו. "ירדנו מהכנסות של 120 מיליון שקל ב־2012 לחצי מהסכום הזה בשנה שעברה. תיירות המרפא נפגעה אנושות, והיא נדמית היום כחלום טוב. אולי צריך לקרוא לזה 'החלום ושברו'".

חלומו של פרופ' רוטשטיין, שבית החולים שלו הוא מהמובילים בתיירות מרפא בארץ, קומם עליו ישראלים רבים, שראו כיצד הם נדחקים לאחור בתור לבדיקות וטיפולים כדי לפנות מקום לתיירים, רובם מחבר המדינות, ששלשלו רובלים רבים לקופות בתי החולים ולכיסי הרופאים הבכירים שלהם. אלא שהוויכוח בסוגיה עם מנהלי בתי החולים, שטענו כי הכספים מהמטופלים הזרים הם שמאפשרים להם לשרוד, לשלם לרופאים ולחדש ציוד לרווחת המטופלים הישראלים, הפך עתה לעקר - משום שהתיירים פשוט הפסיקו להגיע.

חדר ניתוח בבית החולים איכילוב. "2014 היתה שנה נוראית", מסכם גורם בכיר בענף תיירות המרפא. "היה לנו אוסף של ברבורים שחורים. מילא הסיכוי שכל אחד בפני עצמו יקרה, אבל מה הסיכוי שכולם יקרו ביחד?"

"נעם לניר (שהקים חברה ששיווקה בהצלחה את תיירות המרפא באינטרנט) כבר נמצא בעיקר במחוזות אחרים", מוסיף רוטשטיין בשיחה עם "מוסף כלכליסט". "ככה זה, בזמנים קשים, כשאין כסף, אתה דג מטופלים בפינצטה, דרך סוכנים או מכרים, ופחות דרך הרשת".

עמיתיו של רוטשטיין מחזקים את דבריו: "ההכנסות שלנו מתיירות המרפא לפני המשבר עמדו על יותר מ־100 מיליון שקל בשנה, אבל מ־2014 ירדנו ב־30%", אומר ל"מוסף כלכליסט" פרופ' גבי ברבש, מנהל המרכז הרפואי איכילוב בתל אביב. "אין ספק שהסיבה העיקרית למצב היא משבר הרובל, כי תיירות המרפא בחלקה הגדול היא תיירות רובל. ההפחתה השנתית של 100–150 מיליון שקל בהכנסות בתי החולים בעקבות המשבר הזה אינה דבר של מה בכך. זה תקציב לרכישה ולחידוש של ציוד שחסר לנו, ואנחנו מרגישים את זה היטב. בלון החמצן שלנו הפך לבלון הליום".

"אצלנו היתה ירידה בסדר גודל של 10%–20%, אבל אנחנו מראש היינו קטנים יותר", אומר גם פרופ' רפי ביאר, מנהל המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה. "2011–2013 היו שנים של צמיחה גבוהה, 30% מדי שנה, אבל ב־2014 זה הפך לירידה, וב־2015 המצב ממשיך להיות קשה. חשוב להבין ש־30% רווח זה המון ברפואה הציבורית, שבה המערכות הן הפסדיות ובתי החולים בקושי חיים".

פרופ' זאב רוטשטיין. החלום ושברו

בתי החולים הפרטיים, שהקימו מחלקות ייעודיות לטיפול בחולים מחו"ל, נפגעו גם הם מהמשבר הרוסי. "ב־2014 גמרנו עם 3% יותר מאשר בשנה שלפניה, אבל לפי תוכנית העבודה שלנו היינו אמורים לעלות ב־20%", מספר דני אנגל, סמנכ"ל השיווק של אסותא. "הפגיעה של קריסת הרובל היתה גבוהה יותר מזו של מבצע צוק איתן. בעקבות צוק איתן ירדנו ירידה חדה של 30% אבל לתקופה קצרה מאוד, חודשיים־שלושה וזה נגמר. את הרובל אנחנו סופגים ממרץ 2014 ורק לאחרונה מתחילים לראות איזושהי התאוששות. ואת 2015 נגמור נמוך מ־2014, זה ברור".

להקה של ברבורים שחורים

תופעת הזרים המגיעים לישראל כדי לרכוש שירותים רפואיים קיימת כבר כשני עשורים על בסיס פתרונות אד הוק, אבל רק בעשור האחרון הפך הענף לתעשייה של ממש. ב־2004 הוקמה חברת תיירות המרפא איימר (iMER), בבעלות צמד יזמי הייטק ובית החולים הדסה, המציעה שירותי תיירות מרפא במדינות מזרח אירופה, הבלקן, ובעיקר רוסיה וחבר המדינות. בתי החולים הפרטיים שהצטרפו לזירה במלוא העוצמה יצרו כבר בתחילת העשור מסה קריטית שאי אפשר להתעלם ממנה, וכניסתו של יזם האינטרנט נעם לניר לענף לפני כחמש שנים העלתה אותו לתודעה הציבורית. לניר, שהתמחה קודם לכן בשיווק הימורים באינטרנט בחברת אמפייר און ליין, הקים את חברת מש מד, וזו השתמשה במודל שיווק דומה באינטרנט, הפעם לא כדי לפתות מהמרים אלא כדי לדוג תיירי מרפא - בעיקר עבור בית החולים שיבא, אבל גם עבור בתי חולים נוספים ברחבי הארץ. "הכניסה שלו לתחום יצרה מהומה. יש כאן עניין של אופנות, וכשאחד כמוהו נכנס כולם רצו לנהר כדי למצוא שם זהב", אומר גורם בענף. "ההייפ הגדול נוצר סביב 2010, ואז הופיעו עוד ועוד סוכנים, חברות קטנות, ויותר השקעה של בתי החולים בתחום - מתוך הבנה שמדובר פה במקור הכנסה חשוב".

פרופ' גבי ברבש. תקציב חסר צילום: עמית שעל

2012 היתה ללא ספק שנת השיא של תיירות המרפא בארץ, עם הכנסות ישירות של לא פחות מחצי מיליארד שקל למערכת הרפואה, ועוד כמה מאות אלפי שקלים שהשאירו כאן תיירי המרפא על דיור, תחבורה, מזון, שירותי ליווי ותרגום וכיו"ב. אלא שאז הופיעו בזירה, במקביל, כמה ברבורים שחורים.

"2014 היתה משברית", מסביר דני אנגל מאסותא. "זה התחיל מתוכנית הטלוויזיה 'עובדה' (תחקיר של התוכנית תיעד מנתחים בכירים בבית החולים איכילוב דורשים מתיירים תשלומים נוספים מתחת לשולחן עבור הטיפול בהם). התחקיר הופץ במהירות בתקשורת הרוסית, וקיבלנו ריקושטים מכל עבר שאנחנו נתפסים רע בחוץ. מעבר לזה, לאורך כל השנה היו צרות מכיוון הרגולטור. בינואר 2014 פרסם משרד הבריאות חוזר שמגדיר כללי פעולה לתיירות המרפא, שבאופן פרקטי צמצמו אותה, ובנוסף המליצה ועדת גרמן להטיל מסים מיוחדים על תיירות המרפא. אחר כך הגיע מבצע צוק איתן, ואז חווינו בום חד. המלחמה גרמה בו במקום לנפילה של 30% בהכנסות, היה קל למדוד את זה".

אבל הבעיות הקשות התעוררו דווקא בצד הרוסי - ושילוב כל הבעיות יחד יצר את הקריסה הבלתי נמנעת. אנגל: "השתלטות רוסיה על חצי האי קרים במרץ 2014 גררה סנקציות בינלאומיות על רוסיה, שבמסגרתן הרוסים לא יכלו לשלם בכרטיסי אשראי דרך מערכות סליקה אמריקאיות, ונוצרו בעיות בהעברת כספים. פוטין אסר על עובדי הממשל לצאת להתרפא מחוץ לרוסיה, ומעשית זה אחד הסקטורים הכי גדולים במדינה. ואם לא די בכל זה, בסוף השנה הגיעה הבונבוניירה האמיתית: ההתרסקות של הרובל. זה נתן את המכה הקשה ביותר".

שער הרובל המתרסק הוא ההסבר הנפוץ ביותר לעצירת זרם תיירי המרפא, הן בפי גורמים בענף, הן בפי החולים עצמם (ראו מסגרת). אם מ־2012 עד למחצית הראשונה של 2014 עמד שער ההמרה של הדולר על כ־30 רובל, הרי שבאמצע השנה, בעקבות המשבר האוקראיני, התחיל השער לטפס, ובדצמבר־ינואר הגיע לשיא של 70 רובל לדולר. כיום מדשדש שער הרובל סביב 50 לדולר. מבחינת האזרח הרוסי המצוי מחיר הטיפולים בארץ, שנקובים בדולרים, הוכפל.

"האוכלוסייה שמגיעה דרך האינטרנט היא אוכלוסייה עממית יחסית, שניסתה לחתוך בעמלות לסוכנים. אלה לא צרכני הליגה הגבוהה שרוצים סוכן שיארגן, יתאם, יתרגם וילווה - ומוכנים לשלם עבור כל זה. ההצלחה הגדולה של תיירות המרפא בשנים האחרונות התבססה על ההגעה לעם הרוסי, על החדירה מעבר לשכבת האוליגרכים. אבל זאת בדיוק האוכלוסייה שבתקופות קשות כלכלית הכי נפגעת", מסביר אנגל את עוצמת הפגיעה.

"2014 היתה שנה נוראית", מסכם גורם בכיר אחר בענף. "אם בעולם הכלכלה קוראים לזה ברבור שחור - לנו היה אוסף של ברבורים שחורים. מילא הסיכוי שכל אחד בפני עצמו יקרה, אבל מה הסיכוי שכולם יקרו ביחד? זאת היתה שנה קטסטרופלית מבחינת רווחיות, הפסדנו הרבה כסף".

המעבר לגרמניה, טורקיה וקפריסין

לאן עברו כל החולים שהפסיקו להגיע לארץ? בעיקר לגרמניה, שרמת הרפואה בה מקבילה לזו שבישראל, ולאורך השנים הגיע אליה מספר דומה של תיירי מרפא רוסים לזה שהגיע לארץ. בשנה האחרונה, לנוכח קריסת הרובל, היא נהנתה מיתרון יחסי לעומת ישראל משום שהמחירים בה נקובים ביורו, ושער היורו עצמו נחלש (לעומת הדולר) בכ־20%.

חברות תיירות המרפא הישראליות החלו לקרוא את התמונה, ולהפנות בעצמן חולים רוסים לגרמניה. "ההבנה שגרמניה 'שותה' את התיירים שישראל מאבדת הביאה את איימר לטפח גם את ערוץ הפניית תיירי מרפא לשוק הגרמני", אומר גורם בענף. "מדובר בצעד שגובש לפני שלוש שנים ונועד לתת מענה לזמנים קשים. כשבארץ נופלים טילים זה עושה לתיירי המרפא בדיוק את מה שזה עושה לתיירות הרגילה, ולכן צריך לפזר פעילות ולהכין תוכנית חלופית".

פרופ' רפי ביאר. מצב קשה צילום: נמרוד גליקמן

"ישראל וגרמניה הן השחקניות הגדולות בענף", אומר אנגל. "כבר שנים ששליש מתיירי המרפא הרוסים מגיעים לישראל, שליש לגרמניה, ושליש לשאר העולם. ישראל וגרמניה הן ללא עוררין בליגה אחת מעל כולם בשוק הספציפי הזה. ההבדל הוא שאצל הגרמנים, כמו גרמנים, הכל ממוסד ומסודר, והרגולציה קשוחה. בישראל זה ג'ונגל. אתה יכול ללכת לבית חולים א' במחיר אחד, לבית חולים ב' במחיר אחר, או להגיע דרך סוכן ג' במחיר שלישי. ובכל זאת, אצלנו ממשיכים להתקיים שני יתרונות גדולים בשביל השוק הרוסי: ראשית, הגרמנים דורשים ויזה, מה שישראל לא דורשת, ושנית, יתרון השפה הוא יתרון מוחץ. 30% מכוח האדם בבתי החולים כאן דוברים רוסית".

פתרון נוסף הוא הקמת מיזמים משותפים בתוך רוסיה עצמה. "כשלאנשים אין כסף הם נאלצים לחפש רפואה בארצם. זה מביא ליוזמות של אנשי עסקים ורופאים, מישראל ומרוסיה, להקים מרפאות או בתי חולים במיתוג של רפואה ישראלית ברוסיה, כמו בית החולים הפרטי ליסוד בסמוך לקייב", אומר ג'קי עובדיה, לשעבר מנכ"ל איגוד תיירות מרפא לישראל וכיום יועץ פיתוח עסקי בתחום. "לרוסי זה מצוין, זה מייתר את הטיסה והשהות מחוץ לארצו, ולא ירחק היום שהמרכזים האלה יגיעו לאותה רמת רפואה שיש בישראל, אבל לישראל זה נורא ואיום".

"אם עד היום הבאנו כמעט 100% מהחולים הרוסים לישראל, היום לא נדיר למצוא חברה ישראלית שעושה קישור בין חולה רוסי למרכזי טיפול פרטיים בתוך רוסיה או לבתי חולים בגרמניה", מוסיף אנגל. "אני בטוח שאם רעיון המיסוי על תיירות המרפא יבשיל, התופעה רק תתעצם. הסוכנים כבר מוכנים לזה ורק משחקים עם המינונים. זו הפרנסה שלהם והם לא מתכוונים לאבד אותה. כולם מנסים לחשוב מחוץ לקופסה ולהיכנס לשווקים חדשים".

מי שעוד חושבת מחוץ לקופסה היא ממשלת טורקיה, שהחלה בהשקעה מסיבית כדי לעודד הגעת חולים רוסים אליה, ובאופן טבעי נהנית מהוואקום שהותירה כרגע ישראל. כבר היום טורקיה נוגסת בשולי שוק תיירות המרפא הרוסי, וממשלתה הגדירה את הענף יעד צמיחה לאומי, לא פחות מתיירות הנופש. במסגרת זו פועל משרד הבריאות הטורקי במרץ להקמת מרפאות, מרכזי שיקום ומוסדות רפואיים אחרים ש־85% ממטופליהם יהיו זרים וגם מרבית הרופאים בהם יהיו מומחים מחו"ל.

דני אנגל. "לחשוב מחוץ לקופסה" צילום: עמית שעל

במקביל, כמה פעילים בתחום תיירות המרפא בישראל שוקלים לסייע לקפריסין לפתח בתחומה את הענף - תוך שימוש ברופאים מישראל. "הקונוטציה כלפינו בארץ שלילית וקיבלנו רושם שמשרד הבריאות רוצה לחסל את הענף, אז התחלתי לשקול את העברת הפעילות לקפריסין", אומר ולרי קרביץ, חבר הנהלת איגוד תיירות מרפא לישראל ובעל מרפאת ישראקליניק לטיפולים פסיכיאטריים, המרבה לטפל באזרחים זרים. "תיירות מרפא עוד לא קיימת בקפריסין, אף אחד שם לא יודע לעשות אותה, אז אם מישהו יעשה את זה אלה יהיו רק ישראלים. אפשר להטיס רופאים מישראל וחולים מחבר המדינות לקפריסין. שם מקבלים אותנו בזרועות פתוחות, רק תעבדו ותביאו. אז אני בונה שם תשתית וקשרים למקרה שאצטרך".

תרנגולת שמטילה ביצי זהב

אבל בכירי הענף בארץ עדיין אינם מרימים ידיים. בעודם ממתינים להתאוששות הרובל, הם מנסים בינתיים למצוא מדינות אחרות שמהן אפשר לייבא חולים לטיפולים בישראל. במקביל, הם מתאמצים לשכנע את הציבור והממשלה כי מדובר בתחום שתורם למערכת הבריאות הישראלית.

"אנחנו מחפשים 'פלאן בי'. זה אומר שאנחנו בוחנים הצעות שמגיעות משווקים חדשים, אפילו סין", מגלה אנגל. "כשמדברים על תיירות מרפא, כולם חושבים שלחצו על איזה כפתור וזה פשוט התחיל, אבל זו עבודה של 20 שנה, שהתחילה אחרי העלייה הרוסית הגדולה של תחילת שנות התשעים. מדובר בשנים של עבודה קשה, אבל להרוס בשנה זה נורא קל. אם נתחיל לבנות את השוק הסיני עכשיו, אני לא יודע מתי זה יתרומם. ובניגוד לרוסים, הבעיה עם הסינים היא שתושיב רופא מול חולה - ומה אז? איך הם יתקשרו ביניהם?".

בית החולים שיבא. מנהל בית החולים רוטשטיין: "ירדנו מהכנסות של 120 מיליון שקל ב־2012 לחצי מהסכום הזה בשנה שעברה" צילום: תומי הרפז

אולג שולמן, נשיא איגוד תיירות מרפא לישראל, יזם את הקמת האיגוד לפני שנה וחצי כדי להסדיר את הענף. במעין הפוך על הפוך, הוא ועמיתיו משוועים לרגולציה, שבעיניהם היא סוג של הכרה וגם דרך להנשים את הענף. "אם ננקה את התפוחים הרקובים, נגדיר למי מותר לפעול בענף, את מי מותר להביא, מה מותר להבטיח ואיך להפוך את התחום למקצועי - זה ישרת את כולם. במשבר הנוכחי יש חברות קטנות שקרסו, ולחברות גדולות הנפילה תהיה חזקה יותר. אנחנו מפסידים כסף שנחוץ למערכת הבריאות הישראלית".

ג'קי עובדיה מוסיף: "זאת הזדמנות כלכלית נדירה. אין עוד ענפים שכמו ההייטק יכולים להציע למדינה הכנסה בהיקף כזה. אם יש מי שפועלים במערכת הציבורית בניגוד לכללים, ונניח מטפלים בחולים הזרים בשעות היום על חשבון חולים ישראלים, צריך לתת להם על הראש, אבל אסור לשפוך בגלל זה את התינוק עם המים. חייבים להסדיר רגולטורית את התחום ולאפשר תיירות מרפא עם בקרה, כדי שלא ישחטו את התרנגולת שמטילה ביצי זהב. ישראל צריכה להיות ערוכה להתאוששות הרובל כדי למנוע זליגה של השוק הרוסי לאירופה ולתוך רוסיה עצמה. אם לא נעשה מעשה - נאבד את השוק".

המעטים שממשיכים להגיע: "אנחנו צריכים למות כי במולדת שלנו אין רפואה טובה?"

שלושה חולים בסך הכל יושבים באולם ההמתנה המרווח במשרדי חברת תיירות המרפא איימר, הפועלת בתוך בית החולים הדסה בירושלים. הם צופים דרך חלונות הזכוכית הגדולים על הנוף התנכ"י עוצר הנשימה של בקעת עין כרם: הרים, עמקים, יערות ירוקים. לרגע אפשר להניח שהם ממתינים לטיפול באתר ספא אקסקלוסיבי, אבל מטפחת לראשה של אחת מהן רומזת על טיפולי הכימותרפיה שבשבילם הגיעה. שלושתם אזרחי רוסיה, אמידים מהממוצע אבל לא עשירים במיוחד. המשותף לכולם: מידת האמון המועטה מאוד שהם רוחשים למערכת הבריאות בארצם. חוסר האמון הזה הוא גם הסיבה לכך שהם בחרו להגיע לכאן למרות התרסקות הרובל, שבשיאה כמעט שילשה את עלויות הטיפול עבורם.

"כשאובחנתי עם גידול במוח לפני שנה וחצי, ברוסיה אמרו לי ביובש שנותרה לי חצי שנה לחיות", מספר דמיטרי וסילייב (33), מנהל השיווק של אאודי רוסיה. הוא צעיר יפה תואר, לבוש בגדים ממותגים. רק בזווית מסוימת אפשר להבחין בשקע בגולגלתו, רמז לניתוח להסרת גידול במוח שעבר ברוסיה לפני שהגיע לטיפולים בהדסה. הוא נמצא כאן מלווה באשתו אולגה. הם נוצרים מאמינים, הורים לווסיליקה בת השלוש, שנמצאת בבית עם סבתה. "אמרו לי: זה המצב, ואין הרבה במה לעזור לך, אבל כשאתה רוצה לחיות - אתה תעשה הכל. פגשנו כאן אשה עם ילד קטן חולה בסרטן במצב גרוע. היא מכרה דירה, מכונית, את כל מה שיש לה כדי שינותח כאן. אנחנו עוד לא מכרנו בית ורכב, אבל מכרנו כל דבר אחר שיכולנו. יש לי גם קולגות שעוזרים, אבל אם המחירים יעלו עוד, בסוף אף חולה לא יגיע לפה. מצב הרובל מייקר את הכל, אפילו את הטיסות, אז טסים באירופלוט כי זה הרבה יותר זול מאל על. לפעמים אנחנו שוקלים לערוך בדיקות ברוסיה ולהגיע עם התוצאות לכאן כדי להוזיל עלויות".

דמיטרי וסילייב. "כשאתה רוצה לחיות תעשה הכל"

"עברנו את כל הנוירוכירורגים הכי טובים ברוסיה, אף אחד לא ידע לומר איזה גידול יש לבעלי", מספרת אולגה. "מעבירים אותך מאחד לשני, מתלבטים זמן רב מאוד, ובסוף כשהצגנו את המידע לרופא בהדסה הוא מיד אמר לנו איך קוראים לגידול ובאיזה שלב הוא. פה הדיאגנוזה מצוינת, לא מטלטלים אותך ממקום למקום. אנשים יודעים שאם תקבל פה אבחנה - זה 100%. אני לא מחפשת רופא שיישב ויבכה איתי או רופא שינחם ויבטיח לי הבטחות שווא, חיפשנו רופא שיודע לעשות את העבודה שלו הכי טוב".

ההתלבטות המקורית של בני הזוג, הם מספרים, היתה בין טיפולים בישראל, בגרמניה, באוסטריה או בשוויץ. "קיבלנו הצעות מכל הקליניקות, אבל חבר טוב שעובר כאן טיפולים עזר לנו להחליט, ומרגע שהחלטנו בתוך שישה ימים כבר היינו כאן. ידענו שיש כאן מומחים מצוינים בתחום שחיפשנו, שמדברים פה רוסית בכל מקום, ושיהיה לנו קל יותר. היה אסור להטיס את דימה עם קריש דם אז הוא נותח ברוסיה, אבל כימותרפיה אנחנו עושים בישראל, תרופות אנחנו קונים פה, ועושים גם בדיקות רפואיות, ייעוץ, השגחה ומעקב. השארנו פה עד היום לפחות 200 אלף דולר".

"כשהגענו לכאן בפעם הראשונה הרובל היה יציב, ובינתים המצב שלו מאוד הורע", מציין דמיטרי. "זה הופך את הסכומים שאנחנו נדרשים לשלם כאן להרבה מאוד כסף. בסכום שהוצאנו עד היום יכולתי לבנות בית לבתי בת השלוש. שום דבר לא מכריח אותנו לבוא לפה, אבל אנחנו מאוד מרוצים כאן ומאוד קשורים לרופאים שליוו אותנו עד היום. ברוסיה אף אחד לא מכיר את ההיסטוריה הרפואית שלי. אם ניקלע לקושי כלכלי - נמשיך לקנות כרטיסי טיסה לארץ אבל נחפש פתרון יקר פחות, ננסה לעשות בדיקות ברוסיה ולהגיע איתן לפה. בסופו של דבר, אם לא נוכל להרשות לעצמנו טיפול בגלל המחיר זה הפסד גם לבית החולים, שיאבד 'לקוח מתמיד' כמוני".

אוקסנה טרסנקו. "לרפואה ברוסיה לא אחזור לעולם" צילום: עמית שעל

לידם ממתין גם סרגיי (50), קבלן ובעל בניין דירות להשכרה מעיר בצפון רוסיה, שהגיע לכאן עם בעיה אונקולוגית. נדמה כי הוא נעלב מהשאלה מדוע הגיע לישראל: "אנחנו צריכים למות כי במולדת שלנו אין רפואה טובה?", הוא משיב בשאלה.

המצב הכלכלי מקשה עליו, והוא מספר כי "בגלל שער הרובל ניסינו לדבר עם איימר על הנחה, והם עושים מה שהם יכולים. אנחנו מבינים את המגבלות, אבל ברור שהיום מה שהיה יקר הרבה יותר יקר, ושלא כולם יכולים להרשות לעצמם להגיע לפה עכשיו. נקווה שבהמשך המחירים יירגעו. אבל מה שמרגיז אותי עקרונית", הוא מוסיף, "הוא שהאונקולוג שלי בישראל למד ברוסיה. הרופאים שלכם רכשו ידע אצלנו, המצוינים הגיעו לכאן, ולנו כלום לא נשאר. אני לא יודע מה הבעיה במערכת הבריאות שלנו, למה אין אמון ברפואה, אבל משהו לא בנוי נכון במערכת, וזה לא עניין של משאבים. זה גם הגישה, היחס. טעות של רופא אצלנו נחשבת למשהו נורמלי. אני משוכנע שזה מתישהו ישתנה. בגרמניה לא הייתי, כך שלהשוות אני לא יכול, אבל את המדינה שלכם אני מחבב. כולם פה מדברים רוסית, יש שמש טובה ולא צריך ויזה. פשוט התיישבנו במטוס והגענו".

אוקסנה טרסנקו (48), תושבת מוסקבה, קשרה לדבריה את נפשה ברפואה הישראלית. היא הגיעה לכאן דרך חברת MMS, נותחה וטופלה באסף הרופא בשל סרטן שד בשלבים מתקדמים, ובשנה שעברה הביאה לכאן גם את אמה עם בעיה גיניקואונקולוגית. עכשיו, לאחר שהספיקה לבקר בישראל יותר מ־20 פעמים, היא ממתינה מחוץ למרפאת אלרגיה בראשון לציון עם בתה בת ה־17. "בקרוב אדבר עברית, התחלתי ללמוד את השפה", היא מספרת בלחיים סמוקות על קורס עברית שהחלה ללמוד ברשת.

טרסנקו, עובדת בחברה המשווקת מכונות משקה וחטיפים לשדות תעופה, נשואה לאיש עסקים מצליח. "כשחליתי התלבטתי בין גרמניה לישראל. שמעתי שרמת הרפואה טובה בשני המקומות, אבל ב־2011 בגלל שער היורו המחירים בגרמניה היו גבוהים מהמחיר בישראל, שהיה בדולרים. אני סומכת על הרופאים כאן ב־100%. כשהרופא שלי באסף הרופא שאל אותי איך היה הטיפול ברוסיה, וסיפרתי לו שעשו לי חמישה שפריצים של זריקות כימו בחמש דקות, הוא הרים את המשקפיים ושאל אותי: 'ואת עדין חיה?'. אמרתי לו שכנראה מאוד רציתי לחיות. לכן לרפואה ברוסיה, למרות מצב הרובל, לא אחזור לעולם. לו הייתי מטופלת ברוסיה לא הייתי כאן היום".