הון אנושי: דרך יגאל ארנון

בחמישי שעבר ערכה האוניברסיטה העברית ערב גאלה ותרומות במלון דן פנורמה, כדי למלא את קופותיה של קרן המלגות של הפקולטה למשפטים על שם עו"ד יגאל ארנון.

למעשה היה זה ערב לזכרו של ארנון, שהלך לעולמו באפריל אשתקד. ארנון ייסד את אחד ממשרדי עורכי הדין הגדולים בישראל, וגם היה איש עתיר נכסים שהחזיק במניות של כמה מהחברות המובילות במשק. מחירי הכרטיסים לאירוע, שכלל גם מופע של חוה אלברשטיין, נעו בין 1,200 שקל ל־25 אלף, ויש שיטענו שאף יותר.

יהודה רוה, דליה טל ובוקי כצמן צילום: ענר גרין

באולם קבלת הפנים פגשתי לקוח לשעבר של ארנון, בעלי חברת מגדל שלמה אליהו, ששמח לחגוג את חיי הפרקליט הנודע. "ארנון שידך לי את עו"ד ברק טל, אמר לי 'הבחור תותח', ובאמת הוא ניסה לעזור לי עם בנק לאומי. אחר כך הוא תפר לי את כל העניינים עם עסקת מגדל ואת הבעיות שהממונה דורית סלינגר עשתה לי עם המינוי של עודד שריג", סיפר. שאלתי אותו אם לא היה היגיון בהתנגדותה של סלינגר לכך שרגולטור יהפוך למנכ"ל החברה שעד לא מזמן פיקח עליה. אליהו הסביר: "היא לא מבינה את הענף. היא הגיעה מענף הדירוג. אתם העיתונאים מעריכים אותה כי היא נותנת לכם אינפורמציה".

שאלתי אותו אם הרפורמות של סלינגר להגברת התחרות בשוק הפנסיה פוגעות בו. "אני רק מפסיד מהפנסיה, אני נותן את זה כערך מוסף, אני לא צריך את זה. רק ההוצאות שלי על עובדים שנותנים שירות למבוטחי הפנסיה עולות לי יותר", אמר.

בהמשך ברק טל עצמו יספר לי איך העביר את מינוי שריג: "מצאנו כל מיני פרצות ודרכים, ובסופו של דבר הוא עושה את אותה עבודה שרצינו שיעשה מלכתחילה".

ברק טל צילום: ענר גרין

את המקום החלו למלא דמויות מצמרת המשפט והעולם העסקי. עו"ד יהודה רווה סיפר שעבד כמתמחה אצל ארנון, והיה שם גם גד זאבי, שארנון ייצג אותו בהסתבכות ארוכת השנים עם מיכאל צ'רנוי ובזק. המיליארדר רמי אונגר התקבל כבן משפחה בקרב אנשי משרדו של ארנון ומשפחתו הקרובה. "אני ויגאל היינו חברים הכי טובים. אני חייב לו את כל מה שיש לי. הוא הרים אותי מהקרשים באמצע שנות השמונים", אמר אונגר, ולא הוסיף.

את שר המשפטים לשעבר יעקב נאמן שאלתי אם החבר'ה בעליון יצליחו לרסן את שרת המשפטים החדשה כפי שהצליחו לרסן אותו. "מה זאת אומרת?", אמר, "אני עשיתי מהפך בבית המשפט העליון. חצי מהשופטים שם הם מינוי שלי. מיניתי את היועץ המשפטי, שהוא עורך דין ולא שופט מהאליטה".

יעקב נאמן צילום: אוראל כהן

ליד השולחן פגשתי את דליה טל, שכיהנה כיועצת המשפטית של בנק לאומי לאורך 25 שנה ואולצה לפרוש בהוראת המפקח על הבנקים. שאלתי לדעתה על פרשת לאומי והעלמות המס בארצות הברית, שהתחוללה בתקופתה כיועצת. "כולם עשו זאת, לא רק בנק לאומי, זו היתה הנורמה", טל השיבה, "בשוויץ הממשלה יצאה להגנת הבנקים, זה גם מה שהיה צריך להיות פה. אתה עוד תראה שזה יגיע לעוד בנקים ישראליים, וחבל שככה מתנהגים".

עו"ד דודי תדמור, בעבר הממונה על הגבלים עסקיים והיום בעל משרד מצליח, לחש על אוזני: "הממונה על ההגבלים דיויד גילה עומד להפסיד לחברות הגז. במובן העסקי, לי זה טוב שיש יותר חסמים, כי אז פונים אליי".

הנאומים שנישאו תיארו את ארנון המנוח כמעין פורסט גאמפ חריף שכל של המשפט הישראלי. לא היתה פרשה מיתולוגית שלא היה מעורב בה: קו 300, ויסות מניות הבנקים, החשבוניות הפיקטיביות של אולמרט מבחירות 88', קצרה היריעה מלהכיל. אך הקטע המרגש באמת היה סרטון ביתי שצולם ב־1999, ביום הולדתו ה־70 של ארנון, ובו הוא הופיע על המסך וסיפר שגדל בבית דל אמצעים, אבל מלא באהבה והערצה חסרי גבולות שקיבל מהוריו. "רק אהבה והערצה ללא גבולות יגרמו לילדיכם להצליח", אמר ונעלם לבלי שוב.