צווי סגירה לעסק: עדיף להשאיר את ההחלטה לבתי המשפט

החלטת ראש עיריית חיפה לסגור את מפעלי בזן וחזרתו בו מהסגירה העלו מחדש לדיון את סוגיית סגירת עסקים בדרך של הוצאת צווי סגירה מנהליים, את הצורך בהפעלת שיקול הדעת ואת רמת הזהירות הגבוהה שעל רשות להפעיל בהוצאת צווים מסוג זה.

סעיף 20 לחוק רישוי עסקים מאפשר לשורת נושאי תפקידים לצוות על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק אם היה יסוד סביר להניח שהעסק מתנהל ללא רישיון. הצו יוכל לעמוד בתוקפו 30 יום וניתן להאריכו ב-30 יום נוספים אם בינתיים הוגש כתב אישום נגד העסק. צווים אלו, כמובן, כפופים לביקורת שיפוטית. לאחר הגשת כתב אישום בגין ניהול עסק ללא רישיון, הסמכות לסגירה נתונה לבית המשפט.

בתי הזיקוק בחיפה צילום: אלעד גרשגורן

צו שיפוטי: יש הלכה

פעולה זו, שהרשות מוסמכת להטיל עוד לפני שהוגש בכלל כתב אישום ולפני שהעניין הובא בפני בית המשפט, היא צעד דראסטי שעלול להשפיע על עסק עד כדי קריסתו המוחלטת. נשאלת השאלה: מהם התנאים שעל הרשות לעמוד בהם כדי להוציא צו סגירה שכזה?

יש לזכור כי חוק רישוי עסקים מגביל את חופש העיסוק, זהו עקרון שניתן לפגוע בו רק אם הפגיעה היא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

באשר לתכלית הראויה, כבר אמר השופט חשין (רע"פ 4270/03 מדינת ישראל נ' תנובה, מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל), כי מדובר במטרות חשובות, הנזכרות בחוק, ונועדו להגן על ערכים סביבתיים ואחרים, שכן הפעלת עסק ללא הפיקוח האמור בחוק, עלולה לסכן ולפגוע בכלל הציבור.

ומה באשר למידה הסבירה הנדרשת? אין ספק שהוצאת צו סגירה לעסק בטרם הורשע בעל העסק בדין היא צעד קיצוני המצריך שיקול דעת וזהירות רבה במיוחד מאחר שהוצאת רישיון עסק כרוכה בהליך ארוך ומייגע.

בשנה שעברה קבע בית המשפט העליון קריטריונים ברורים להוצאת צו סגירה זמני שיפוטי (לאחר שהוגש כתב אישום ולפני שבעל העסק הורשע). (רע"פ 4384/13 מדינת ישראל נ. מיאו והאו בע"מ ואח'). בית המשפט עמד על כך שמטרת צו הסגירה אינה עונשית אלא מניעתית, ושיש לאזן בין מספר שיקולים מתחרים, בהם הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים והנזק שנגרם לציבור מהפעלת העסק ללא רישיון.

כמו כן, יש להביא בחשבון, בין היתר, את מידת הפגיעה במטרות החוק ואת התנהגות הצדדים. בית המשפט גם ישקול אם העסק הפר בעבר תנאי מתנאי הרישיון או שמא לא קיבלו מעולם.

נזכור ששני הצווים – המנהלי והשיפוטי – מוצאים לפני שהוכחה אשמת בעל העסק. בשלב זה מן הראוי שהוא ייהנה מחזקת החפות, שהרי אם לבסוף יזוכה מהאשמה עלול להיגרם לו נזק חסר תקנה עד כדי איון משמעות הזיכוי.

בהתאם, נקבע שיש לתת משקל מוגבר לזכויותיו החוקתיות של הנאשם להליך הוגן ולחופש העיסוק, ומי שמבקש מבית המשפט להוציא צו סגירה בטרם הרשעה צריך לשכנע שהצו דרוש למניעת פגיעה ממשית ומוחשית באינטרס ציבורי חשוב ולא ניתן להשיג את מטרת הצו באמצעי מידתי יותר.

כמו כן, על המבקש להראות שיש סיכוי סביר שעיבודן של הראיות במהלך המשפט יוביל בסופו של דבר להרשעת הנאשם.

עדיין אין קריטריונים מחייבים

עד כאן הקריטריונים להוצאת צו הפסקה זמני על ידי בית המשפט אך מה בדבר הוצאת צו מנהלי? בעניין זה טרם נקבעו הלכות וקריטריונים מחייבים.

לאחרונה נבחנה סוגיה זו על ידי בית משפט השלום בקריות ( צ"מ 54783-02-15 נאור נ.משטרת ישראל- מחוז חוף). השופטת עידית וינברג ניתחה בצורה מקיפה ומעמיקה את הסוגיה, תוך שציינה כי בעבר היה מקובל שדי בכך שעסק מתנהל ללא רישיון על מנת לאשר צו סגירה מנהלי, וכל עוד החלטת הרשות אינה חורגת ממתחם הסבירות בית המשפט לא יתערב בהחלטתה.

מאחר שטרם נקבעה הלכה ברורה ביחס לתנאים להוצאת הצו המנהלי, יש לבחון את סבירות החלטת הרשות לפי העקרונות שהותוו בפסיקה ביחס להוצאת צו סגירה שיפוטי, אך נדרש רף ראיות גבוה יותר.

אמנם, קיימת חזקה כי הרשות פועלת כשורה ומתוך מניעים ענייניים, אך נדמה שלעיתים היא ממהרת להוציא צווים, בעוד שראוי שתשתמש באמצעי זה אך ורק כאשר אין בפניה ברירה אחרת. למשל, כאשר קיים מפגע מיידי, שלא ידעו עליו קודם ואין אפילו זמן להגיש כתב אישום ולבקש הוצאת הצו מבית המשפט. במציאות מקרים אלו ספורים בלבד.

אם, למשל, עסק פועל זמן רב ללא רישיון ללא שהוגש כתב אישום - קשה יהיה להצדיק הוצאת צו מנהלי.

גם ברמה העקרונית, כאשר לרשות נתונים כוח וסמכות על פי חוק, חלה עליה חובה כפולה ומכופלת להשתמש בה בזהירות יתרה.

לסיכום, ניהול עסק ללא רישיון תוך סיכון הציבור הוא ללא ספק מעשה פסול. כולנו רוצים לחיות במדינה מתוקנת שבה יש דין ויש דיין. אולם, מן הראוי כי הוראה על סגירה מיידית של עסק תיוותר בידי בית המשפט ואילו הרשות תשתמש בסמכותה בצמצום, ורק כאשר באמת ובתמים לא נותרה בידה כל אפשרות אחרת.

* עו"ד שושי יוסקוביץ' עוסקת ברישוי עסקים, דיני חוזים ומשפט מסחרי.

** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

המאמר באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין