הממשלה מודה: אין פיקוח מספק על חלקיקים מסרטנים באוויר

המאבק בין עיריית חיפה למפעלי התעשייה הכבדה שבתחומה רשם שיא נוסף אתמול. בשעות הבוקר שלחה העיריה שורת משאיות שיחסמו בשנית את כבישי הגישה לבית הזיקוק, לאחר שמהלך דומה שבוצע שלשום הסתיים בעיכוב לחקירה של קצין הרכב של עיריית חיפה. לבסוף הגיעה המשטרה והסירה את המחסום, ובשעות הצהרים בית המשפט פסל את הצו עליו חתם ראש העיר יונה יהב, שהורה לחמישה מפעלים, ובהם בית הזיקוק, להפסיק לעבוד. הדיון בטענות הצדדים אמור להתקיים היום.

ראש עיריית חיפה יונה יהב ומבקר המדינה יוסף שפירא צילום: עומר מסינגר

מי שמסתכל על נתוני איגוד ערים חיפה לאיכות הסביבה, בפרט על הדו"ח ל־2013, לא יבין על מה כל ההמולה שהתרחשה בשבוע האחרון. הדו"ח, שעליו חתום בין השאר יהב, מציג ירידה דרמטית בפרמטרים רבים של זיהום אוויר, ומתבסס על מערך ניטור רציף שעוקב אחר איכות האוויר בחיפה והסביבה יום־יום שעה־שעה.

ואולם, בעמותה הסביבתית אדם טבע ודין חולקים על הממצאים האופטימיים ומסבירים כי אמנם יש שיפור בפרמטרים הקשורים לשריפה של דלקים במפעלים (בעיקר עקב המעבר לגז טבעי), אך ישנם פרמטרים רבים נוספים שאינם מנוטרים מספיק או אינם מנוטרים כלל, ובעיקר חלקיקים הנישאים באוויר, שיכולים להכיל חומרים מסרטנים.

במשרד להגנת הסביבה הסבירו כי התקן האמריקאי דורש ניטור חלקיקים פעם בשבוע, אך מסיבות של חוסר תקציב נערך כיום ניטור פעם בשבועיים, וגם הוא החל רק בשנה שעברה. כלומר, ב־2013 - השנה שבה הוצגו הנתונים היפים שיהב חתום עליהם - נעשו סבבי בדיקות ספורים בלבד באופן שלא מאפשר לדעת אם היו חלקיקים מסרטנים באוויר.

מאז החלו הבדיקות בתדירות של פעם בשבועיים נתגלו חריגות בשני חומרים מסרטנים - פורמלדהיד ובנזו אלפא פירן. החומרים לא חרגו מהתקן, אך נמצאו ברמות שמזיקות לבריאות. החריגות התגלו לא רק בחיפה, אלא גם בתל אביב וירושלים, ולדעת אנשי המקצוע במשרד נובעות מזיהום של כלי תחבורה ולא ממפעלי תעשייה.

לפי דו"ח מבקר המדינה יוסף שפירא ברשויות המקומיות מדצמבר, התחנה המרכזית בירושלים, ובפרט רציפי האוטובוסים שנבנו בה כמבנה סגור, הם כנראה המקום עם האוויר המזוהם ביותר בישראל. למרות זאת, מגולל דו"ח המבקר שורה של מחדלים מצד עיריית ירושלים, אגד והמשרד להגנת הסביבה שמנעו ניטור רציף ושקוף של המפגע הסביבתי הזה.

התזמון הנוכחי של התעוררות המאבק בחיפה מעורר תהייה. הרי כבר בסוף 2012 מצא המבקר כי שיתוף הפעולה בין איגוד הערים אזור מפרץ חיפה, שאחראי על ניטור חומרים מסוכנים, לבין המשרד להגנת הסביבה הוא לקוי. המשרד עצמו, שאחראי על הפיקוח, לא הכין ב־2009 וב־2010 תוכנית ביקורים סדירה, לא קיבל דיווחים תקופתיים ולא הכין הנחיות לאיגוד לביצוע תפקידו. כתוצאה מכך הציבור נפגע פעמיים: ראשית מאי הטיפול בגורמי זיהום אוויר אפשריים ושנית בהזנחת תוכניות להעתקת תשתיות מזהמות.

בנוסף, מצא שפירא כי בסוף 2011 משרד האוצר לא קיים "את חובתו על פי החלטת שרים מאפריל 2004 בדבר העקרונות והמימון להעתקת חוות המכלים במרחב חיפה אל אתר קרקעות הצפון". כמו כן משרדי האנרגיה והאוצר לא אכפו את העברת תשתית הולכת הדלקים לאחר הפרטת בתי הזיקוק ב־2007.

גם התוכנית הגרנדיוזית להעתיק את מיכלי האמוניה מחיפה לנגב נתקעה. באוקטובר 2013 החליטה הממשלה לקדם מפעל הקמת לייצור אמוניה באזור מישור רותם בנגב. במשרד להגנת הסביבה הבטיחו שהעבודה בשטח תחל עד סוף 2014, אך אתמול מסרו כי "בימים אלה, ועדת המכרזים והיועצים מטעמה עמלים על גיבוש תנאי השלב השני של מכרז הקרקע". ומתי ייבחר מפעיל שיעתיק את מיכלי האמוניה לנגב? על תאריך שכזה כבר אף אחד לא מוכן להתחייב.