נדחתה תביעת צבי ויליגר נגד אלי רייפמן להשבת הלוואה בסך 20.5 מיליון שקל
ויליגר טען כי הלוואה שהעניק לרייפמן בשנת 2007 לא הושבה במלואה. בית המשפט דחה את בטענה שהחוב כוסה ולא נותרה עוד ריבית להשבה
- נדחתה בקשת שותפו לשעבר של אלי רייפמן לחייב את קופת הנושים בתשלום הוצאותיו
- אלי רייפמן פותח דף חדש־ישן: מהכלא לשיווק בתחום המובייל
- אלי רייפמן מייסד אמבלייז שהורשע במרמה השתחרר מהכלא
צבי ויליגר צילום: עומר מסינגר
ויליגר, דירקטור בחברת וילי פוד השקעות ויו"ר הדירקטוריון של חברת ג. וילי-פוד אינטרנשיונל, הגיש את תביעו נגד רייפמן וכמה נוספים בשנת 2008. בתביעתו טען כי הלוואה בסכום של עשרות מיליוני שקלים שהעניק לרייפמן בשנת 2007 לא הושבה לו במלואה. הערבים להלוואה נתבעו גם כן כשסכום התביעה הועמד על כ-20.5 מיליון שקל. בין הנתבעים בתיק, בני משפחתו של רייפמן ועורך דינו לשעבר, ארנון גיצלטר.
רייפמן שעמד בראש אמבלייז הורשע בשנת 2011 בקבלת דבר במרמה של 6.3 מיליון שקל ובשימוש במסמך מזויף. הוא נידון לעונש מאסר של 4 שנים ושוחרר, לאחר שקוצר עונשו, לפני שנה. עם הסתבכותו הפלילית נקלע רייפמן להליך של כינוס נכסים ועל כן ההליכים בתביעת ויליגר עוכבו במשך זמן רב.
את ההלוואה מויליגר נטל רייפמן בשנת 2007, אז עוד היה בעל השליטה באמבלייז, ששוויה עמד בשיאה על כמה מיליארדי דולרים. ויליגר ורייפמן הכירו בשנת 2005 על רק הנפקת אג"ח פרטית של רייפמן ובין השניים נרקמו יחסי חברות. בתקופה בה נלקחה ההלוואה פרשו שניים ממייסדי אמבלייז ורייפמן חשש כי יהיו מי שיבקשו לרכוש את מניות החברה ולהשתלט על קופת המזומנים שלה. על רקע זה החל רייפמן לרכוש עוד ועוד מניות של החברה במטרה למנוע כל ניסיון להשתלטות עוינת.
כשהתדלדלה יתרת הכספים שעמדה לרשותו פנה רייפמן לאנשים וגופים שונים במטרה לשכנע אותם להעניק לו הלוואות לרכישת מניות. ההסכמה בין רייפמן ובין המלווים השונים הייתה, ככלל, כי המניות יוחזקו על ידי הרוכש שיצביע בעת הצורך כנגד ניסיון השתלטות על החברה ובתמורה התחייב רייפמן לרכוש את המניות המלווים במחיר גבוה מזה בו נקנו. לפי בית המשפט, התנהלותו זו הובילה את רייפמן לצו כינוס נגדו. זהו גם ההסכם שנחתם בין רייפמן לויליגר ולצידו גם הסכם הלוואה.
השופט יעקב שפסר דחה את תביעתו של ויליגר כשלדבריו חוב של רייפמן כוסה ולא נותרה עוד ריבית להשבה. פסק הדין מתבסס, בין השאר, על עדותו של ויליגר עצמו שתיאר כיצד ימים ספורים לאחר מתן ההלוואה, בשל התנגדותה של אישתו, החזיר רייפמן את הכספים. לפי העדויות, רעייתו של ויליגר פנתה לרייפמן לאחר שנודע לה על ההלוואה ועל כן הוא השיב את הכספים במטבע דולרי.
"צודקים הנתבעים בטענתם שהתנהלות זו של בני הזוג ויליגר היוותה למעשה הפרה של הסכם ההלוואה. בנסיבות אלה ספק רב האם זכאי ויליגר לגבות ריבית והוצאות עבור ההלוואה, וודאי שהוא אינו זכאי לקבל הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם".
לפי פסק הדין, די בכך כדי לדחות את התביעה אולם מעבר לכך מפורט כי אף אם הקביעה בעניין קיומו של החוב היה שונה – התביעה הייתה נדחית בשל מעמדו של ויליגר כנושה וככזה לא גילה פרטים מהותיים לעסקה.
