השופט אורי שוהם: "הסיוט הכי גדול של שופט - שטיוטה של פסק דין תפורסם באינטרנט"

בשולי מערכת הבחירות נרשם תקדים בעניין האינטרנט. סיפרה עליו שופטת בית המשפט העליון אסתר חיות: "השופט סלים ג'ובראן, כיו"ר ועדת הבחירות, פסל קטע שנראה בעיניו גזעני מתשדיר תעמולה שעלה ליוטיוב. בהחלטתו, הדגיש שהדבר בסמכותו אף שהחוק לא מעודכן. הוא כתב ששתיקת חוק תעמולת הבחירות לגבי האינטרנט לא שוללת את סמכותו לגשר בין החוק היבש למציאות הדינמית".

חיות, יחד עם ארבעה שופטים נוספים של העליון, אורי שוהם, חנן מלצר, יצחק עמית ודפנה ברק־ארז, השתתפו בסוף השבוע בכנס של ועד מחוז תל אביב, בריכוזן של ד"ר ענת פלג והשופטת ד"ר דפנה אבניאלי, שנושאו המשפט בעידן הדיגיטלי.

להמציא יש מאין

כשחוק תעמולת הבחירות נחקק ב־1959, לא היה אינטרנט. "ב־2001", הזכירה חיות, "כשהשופט מישאל חשין, כיו"ר ועדת הבחירות, התבקש לפסול צ'טים באינטרנט כתעמולה אסורה, הוא סירב. אם המחוקק לא אסר, כתב, אנחנו לא נאסור". בין שתי ההחלטות, של חשין ושל ג'ובראן, משתרע הוויכוח הנצחי בין שופטי העליון לדורותיהם — כיצד להתמודד עם הנטייה של המציאות להקדים את החקיקה. "כשאין חוק, צריך להמציא יש מאין באמצעות חקיקה שיפוטית, או להחליט שלא ממציאים", אמרה חיות.

יצחק עמית: כשמקישים שם של אדם, עולה תביעה שהוגשה נגדו בלי שנדע מה קרה אחרי. זה נראה רע מאוד. בהתחשב בדורסנות של גוגל, נטען שזה לא דיווח הוגן" צילום: עטא עוויסאת

בינתיים, בכל הקשור לאינטרנט, בחר בית המשפט העליון להימנע מחקיקה שיפוטית. את האיפוק הזה הוביל המשנה לנשיאה (בדימוס) אליעזר ריבלין בשתי החלטות שבהן נמנע מלסייע לנפגעים, אף שהוכרה הפגיעה בהם ובזכויותיהם — הזכות לשם טוב (בפרשת רמי מור) וזכות היוצרים (בפרשת גניבת שידורי הפרמייליג).

בין שני פסקי הדין חלפו שנתיים. חיות קבלה: "לפנינו הנצחה של עוולות. תחושה של אי־נחת שאנחנו לא ממלאים את תפקידנו כשופטים. בהיעדר חקיקה נידרש לפיתוחה של הלכה משפטית. בפסק הדין בעניין הפרמיירליג ניתנה כבר הערת אזהרה למחוקק".

השופט אורי שוהם תיאר כמה מהצרות שהוא וחבריו חווים ברשת. שוהם עצמו נפל קורבן לטעות: "מישהו כתב שהשופט אורי שוהם הרשע שחרר ממעצר שחקן כדורגל זר ממכבי נתניה שנחשד ברצח. שופט מעצרים בבית משפט השלום ששמו גם שוהם שחרר אותו, אבל את כל הנאצות והקללות אני ספגתי. פניתי לדוברת בתי המשפט, שפנתה לגוגל. שם אמרו לה שאין מה לעשות". הנהלת בתי המשפט כבר פנתה בתלונה למשטרה במקרים קיצוניים של איומים, הכפשות ונאצות כלפי שופטים, בעיקר חשופים לכך השופטים בבתי המשפט למשפחה. "כל שופט שכותב פסק דין מקבל טוקבקים מכל כיוון אפשרי", אמר שוהם. "כשזיכיתי נאשם באונס, קיבלתי איחולים שיאנסו את הבת שלי ואת אשתי". שוהם גם גילה שהמערכת מתוכננת להשתלב בעתיד בפייסבוק וברשתות החברתיות למטרות חינוכיות, להעברת מידע להגברת הקשר עם אוכלוסיות מנותקות ומוחלשות. "הסיוט הכי גדול של שופט", סיכם שוהם, "זה שטיוטה של פסק הדין תצא לאינטרנט, והכי גרוע אם תוצאת פסק הדין הפוכה לגמרי לטיוטה".

ברקע הדיון על הזכות להישכח ריחפו פסק הדין של בית הדין האירופי שהורה לגוגל למחוק, לבקשת עורך דין ספרדי, פרטים מביכים מעברו. בישראל, לעומת זאת, סירבה השופטת חנה ינון להורות לגוגל למחוק פרסום שקרי ודיבתי על עו"ד עמי סביר והסתפקה בהוראה למפעיל האתר שפרסם את הידיעה להסיר אותו.

אסתר חיות: השופט ג'ובראן פסל קטע שנראה בעיניו גזעני מתשדיר שעלה ליוטיוב והדגיש שהדבר בסמכותו, למרות שתיקת חוק תעמולת הבחירות לגבי האינטרנט" צילום: נמרוד גליקמן

המפעיל, שאול ברנוי, מסרב והפרסום מצוי שם עד היום. עמית נמנע מהתייחסות לפסק הדין שאולי עוד יתגלגל לעליון, אבל לא הסתיר את אהדתו לקורבן. "סיפור הזוי. עו"ד סביר לא עשה דבר והפרסום לא הוגן כלפיו. המסכן הזה מופיע עד היום בחיפוש בגוגל כמי שעבר חמש עבירות שונות". עם זאת הדגיש השופט: "מה שנמצא באינטרנט נמצא שם לנצח נצחים, והזכות להישכח היא בסך הכל לצאת מהקישור של גוגל. באינטרנט אין התיישנות, העבר רודף אחריך. המידע לא נמחק, הקישור נמחק. מאז הפסיקה של בית הדין האירופי קיבלה גוגל כמיליון בקשות להסרה, מאות אלפים מהן התקבלו".

הדורסנות של גוגל

בישראל, גילה השופט עמית, תביעה נגד גוגל הקדימה את התביעה באירופה. פסק הדין, בהינתן הסחבת המקובלת כאן, יינתן הרבה אחרי. "היינו הראשונים לעלות על הזכות להישכח בתובענה ייצוגית שהוגשה לשופט יצחק ענבר נגד תקדין לייט", אמר עמית. "כשמקישים שם של אדם, עולה תביעה שהוגשה נגדו בלי שנדע מה קרה אחרי. זה נראה רע מאוד. בהתחשב בדורסנות של גוגל, נטען שזה לא דיווח הוגן". השופט ענבר הורה ליועמ"ש להגיב עד 15 במרץ. "בדקתי בנט המשפט וטרם הוגשה תגובה", סיכם השופט עמית.