"החיים משתנים כשאתה מבין שהעולם לא יתמוטט בלעדיך"

­ שובע ­

1. מה עוד יכול לרגש את מי שהלכה למעשה מתעורר בכל בוקר על גג העולם?

"לצערי אין דבר שהייתי רוצה לעשות או לקנות שלא עשיתי או קניתי. אין חלומות, וזה חיסרון. מעט דברים מלהיבים אותי, וסף ריגוש כזה הוא בעיה. בנופים, למשל, הר געש יכול להלהיב אותי, אבל רוב הדברים האחרים כבר לא. אני מחפש דברים מרגשים וקשה לי למצוא. לפחות זה עובד לשני הכיוונים, כי גם כשקורים דברים עצובים אני לא נעשה מאוד עצוב".

2. איך בכל זאת מוצאים עניין?

"היום יש לי פרויקט שחשוב לי בטכניון. אני מקים שם שילוב של מעבדה ובית מלאכה לבניית מודלים וניסויים. יהיה בה ציוד בתחום המכניקה, ההידראוליקה, האלקטרומכניקה והאופטיקה".

3. איזו פעילות פנאי מספקת אותך?

"להסתובב בכל מיני מקומות נידחים בעולם, בטג'יקיסטן, מקומות שלא ידעתי שקיימים, ולגלות שבכל שטח חקלאי 60% מהטפטפות הן שלי או חיקוי. 40 שנה אף מהנדס לא מצא טכנולוגיה טובה יותר".

מהודר ב"פינת ההשראה" בביתו, שמכילה דגמים בעבודת יד של המצאות של לאונרדו דה וינצ'י. "זה הנוף האישי משולחן העבודה שלי. זה מרחיב את הדעת" צילום: תומי הרפז

­ ילדות ­

4. המורות בבית הספר אמרו שלא ייצא ממך כלום?

"אמי אסתרינה תמיד חזרה בוכה מבית הספר בגלל מה שהמורות אמרו לה עליי. כולן אמרו שאני לעולם לא אבין היסטוריה או מתמטיקה. המורה לכימיה הגדילה לעשות ואמרה: 'גברת מהודר, הבן שלך כימיה לא יודע, אבל אולי ייצא ממנו אינסטלטור נהדר'. היא לא ידעה כמה היא צדקה, אולי אפילו חזתה את העתיד".

­אבא ­

5. מה עזר לך להפוך למי שאתה?

"בעיקר אבא. הוא היה 'טריקאי', היו לו המון תעלולים. את תיבת האוצר של הטריקים שלו אני שומר עד היום. יש שם טריקים כמו להציע למישהו לשתות תה עם קוביות סוכר שלא נמסות אלא צפות במשקה, יש קופסת סיגריות מתפוצצת, ספר עם תמונה של אשה מפתה שמעלה עשן כשנוגעים בו או כוס מים שדולפת כשמציעים למישהו לשתות. אבל עם כל הטריקים והרצון להצחיק אנשים, הוא עצמו היה אדם עצוב. כששניים מתוך שלושת בתי המרקחת ופרפומריה שהקים נהרסו, כשהכריזו על הצנע ואסרו לייבא מוצרי יוקרה, אבא נכנס לדיכאון עמוק ולא יצא ממנו אף פעם".

תיבת הקסמים של אבא. "בכל חפץ מוסתר מנגנון עם קפצונים או קפיץ שמופעל כשמרימים את הפריט. אבל עם כל הטריקים, אבא עצמו היה אדם עצוב" צילום: תומי הרפז

6. איך אבא השפיע על חייך?

"הוא העריך את היצירתיות שלי. כשהמורות בבית הספר אמרו שלא ייצא ממני כלום הוא ידע להתעלם מהן, והוא היה מאושר כשבניתי דברים. בגיל 13 הוא קנה לי כלי עבודה חשמליים ואפשר לי לבנות בחדר שלי קולט שמש ענקי, ובהמשך מתקן סולארי להתפלת מי ים, שבאמת עבד. הוא כנראה הבין שבי יהיה השילוב שלא התאפשר לו: שילוב של יכולת וידע. לאבא היתה רק היכולת".

הצלחה ­

7. אתה מתרגש מכך שנבחרת להדליק משואה ביום העצמאות?

"אני שמח. התרגשתי יותר כשמכון התקנים הכיר בהמצאות שלי, כסטודנט עתודאי בן 20. המצאתי אז מערכת שמשקה בריבוע, במקום ממטרה שמתיזה במעגל, ומכל הדחה דו־כמותי. אז הבנתי בפעם הראשונה שהרעיונות שלי הם בסדר גודל בינלאומי".

8. איך באמת התחילה קריירת ההמצאות שלך? בשנות השבעים זה נחשב כמעט חסר תקדים.

"זה התחיל בפרסים שקיבלתי ממכון התקנים בתקופת הטכניון. כשהשתחררתי מצה"ל כסרן הם הציעו לי לבוא אליהם לפתח אביזרים חוסכי מים. שבועיים אחר כך פנה אליי סגן המדען הראשי במשרד הביטחון, והתגבשה פשרה שאעבוד עבור שניהם: חצי משרה כאן וחצי כאן. כשפיתחתי וסת לחץ לממטרות פנה אליי המנכ"ל הראשון של נטפים עודד וינקלר והציע שאמכור להם את הזכויות. התחילו מגעים, הסברתי להם שאני לא יודע מה זה חקלאות, מה זה טפטפות ומה זה קיבוץ, הם אמרו נסביר לך, קיבלתי רשימה עם עשר בעיות ובתוך חצי שנה הצעתי להם תשעה פתרונות. ואז הקמתי חברה והשאר הוא היסטוריה. החברה שלי היא בעלת הקניין הרוחני, ונטפים היא בעלת הרישיון לייצור ושיווק הפטנטים".

אבא אמיל, אמא אסתרינה ורפי. משמאל: רפי בגיל שלוש. "המורה אמרה לאמא שאולי אני אהיה אינסטלטור טוב. היא לא ידעה כמה היא צדקה"

9. מה עומד מאחורי ההצלחה הסדרתית של ההמצאות?

"ממציא הוא אדם עם רעיונות שיגעוניים. כשהם נכשלים הוא משוגע, כשהם מצליחים הוא גאון, ומה שמבדיל משוגע מגאון זה המזל. כי את הדבר הנכון צריך גם להמציא ברגע הנכון. טענתי פעם ש־85% מההצלחה זה מזל והיתר ידע ועבודה. ידידתי הפרופ' למתמטיקה מינה טייכר תיקנה אותי. גם גישה לידע ויכולת לעבוד תלויים במזל. זה תלוי למי האדם נולד. כי מה זה אדם? זה גנים וסביבה, ואני לא אחראי לאף אחד מהם. אבל זו בעיה לעמוד בטכניון מול סטודנטים ולומר להם שהכל זה 100% מזל".

10. אפשר לשאול כמה הון ה"מזל" הזה מייצר?

"התמלוגים? את זה יודעים רק שלושה גורמים: נטפים, אני והשותף הבכיר שלי, שזה מס הכנסה. הוא הנהנה העיקרי".

­ ויתורים ­

11. אחרי כל השנים והמיליונים, אתה חושב שתצליח להבריק שוב?

"הדבר שאני הכי נהנה ממנו היום זה לשבת ולחשוב, כמו חולם בהקיץ. אני יודע לדמיין דברים באופן תלת־ממדי, ורק אם הם עוברים את הניסוי במוח שלי אפשר להתקדם איתם. האתגר הבא בטפטפות הוא להוזיל אותן, מה שיגדיל את פוטנציאל השיווק ויאפשר לשלב אותן בגידולים המוניים כמו חיטה ותפוחי אדמה. זה מורכב, אבל מניסיון העבר, כשיש לי רעיון יש סיכוי לא רע שהוא יעבוד. אז נראה".

בית המרקחת־פרפומריה של האב, אמיל מהודר, בקריקטורה מלפני קום המדינה

12. מתי התחלת לנהל חיי חברה?

"רק לפני 15 שנה, כשנפרדתי מאשתי אחרי 30 שנות נישואים. עד אז רק עבדתי. לא דיברתי עם אף אחד מלבד בעניינים מקצועיים. אנשים הפריעו לי. החלטתי שמספיק. החלטתי להתחיל לדבר עם אנשים, ומצאתי שאפשר לדבר בלי גבול. ומאז אני מתקן את מה שכל השנים לא עשיתי. עבור מי שמכיר אותי זה מהפך טוטאלי, עד כדי כך שאחותי אמרה שהיא לא מזהה אותי. המהפך היה יזום. החלטתי עליו כמו על פרויקט".

13. למה נפרדים?

"ידענו שהיחסים בינינו הם לא גן עדן של שושנים, אבל כל אחד אמר לעצמו מה, נישואים אחרים יהיו יותר טובים? הילדים ביקשו שנלך לייעוץ זוגי. אמרנו שום ייעוץ, אנחנו יודעים הכל. פעם הם ביקשו ליומולדת שנלך כולנו לייעוץ משפחתי. הלכנו לאיזה פסיכולוג מוכשר ששמע את הסיפורים ושאל, 'תגידו, מה אתם עושים יחד?'. אמרתי לו: 'דוקטור, נגיד שאיכות היחסים שלנו היא שבע מתוך עשר. כשניפרד אחפש זוגיות שהיא עשר מעשר, אבל הסיכוי כמעט אפסי. ריאלית יש לי 70% הסתברות לזוגיות שהיא תשע מעשר, וכשמכפילים תשע ב־0.7 מגלים שרוב הסיכויים שאצא עם פחות ממה שיש לי עכשיו'. הפסיכולוג הסתכל עליי ואמר, 'הבנתי את הראש שלך. רק בתור איש מקצוע תרשה לי לשנות נתון אחד. איכות היחסים שלכם היא מינוס חמש'. אז התגרשנו".

"עמדתי מול שוקת שבורה. אני לא יודע איך מדברים עם נשים, איך מכירים בת זוג, כלום. אשתי עזרה לי מאוד. אפילו בצד הטכני של החיים, כשהציעה שעוזרת הבית שלנו תגיע אליי ליום אחד בשבוע, לעשות בישולים וכביסות. בהמשך פגשתי את חלי דנקנר (בת דודתו של נוחי דנקנר - דב"נ), אשה חכמה, יפה, ממשפחה טובה, די התלהבנו זה מזו ויש לנו בת, אבל אנחנו לא מסתדרים יחד. כל אחד משנינו מאוד דעתן. זה לא כל כך עבד. דווקא עם הגיל שלי לא היתה בעיה. העובדה שיש לנו בת משותפת, מדהימה, לא נבעה מטעות".

אמיל מהודר מחופש בשנות הארבעים לעטלף. "הוא תכנן ותפר לעצמו את התחפושות. התחפושת עם השפם היתה לרגל גילוי קבר תות ענח־אמון. אבא גם דאג שאנשים צבועים שחור יישאו אותו בכיסא מלכות ויעשו לו רוח" צילום: תומי הרפז

15. איך זה לחפש זוגיות בגיל מבוגר?

"בשעתו חיפשתי בת זוג ל־50 השנים הבאות, עד שהבנתי שהקונספט הזה לא נכון, הוא לא הגיוני מלכתחילה. אנשים משתנים לאורך זמן, ובגיל שלנו לא צריך עוד מערכת יחסים עם ילדים והתחייבויות. היום חשוב לי שיהיה נעים ומעניין עם בת הזוג. אם כיף ביחד, נשארים".

­ ילדים ­

16. של מי ספרי הילדים בסלון שלך?

"'הזחל הרעב' באנגלית זה לנכד שלי. אבל ספרי 'פו הדוב' ו'עליסה בארץ הפלאות' הם עבורי. בחיי. היתה לי ילדות שונה. לא קראתי ספרי ילדים, לא שיחקתי, רק בניתי דברים. אומרים שהסופר של עליסה היה מתמטיקאי ושיש שם איזו לוגיקה או אנטי־לוגיקה. רציתי לראות מה זה".

17. בתך בת 12. אחיה ואחיותיה הם בני 44, 42 ו־33. מה שונה באבהות מאוחרת?

"יש לי יותר זמן. בעבר כולם התאימו את עצמם ללוח הזמנים שלי. היום אני יכול להתאים את עצמי. פעם־פעמיים בשבוע אני אוסף אותה מבית הספר האנתרופוסופי בכפר הירוק. הייתי שמח ליותר, אבל יש לה העשרה ועיסוקים. אני מקשיב לה, מטייל איתה. עם שתי הבנות הגדולות זה לא היה כך, לא הייתי פנוי אליהן".

מהודר בבית. "כשנפרדתי מאשתי לא ידעתי איך מכירים נשים, איך מדברים עם נשים. היא עזרה לי מאוד. כעת יש לי עוד בת" צילום: תומי הרפז

18. ואיך היחסים עם הילדים שלך היום?

"הם יודעים שאני פחות שם בחיי היומיום, אם צריך בייביסיטר הם יפנו לגרושתי. אבל אני המומחה לטיפול בקטסטרופות. אם צריך בית חולים יתקשרו אליי. בסוף כנראה אני די חשוב להם, כי אם הם רואים שמצב הרוח שלי יורד הם מיד מתקשרים ובודקים".

­ איזון ­

19. והיחסים עם גרושתך?

"כשעוד היינו משפחה היה חשוב לי לקיים ארוחות שישי משותפות, אבל זה לא כל כך עבד מצד הילדים. דווקא עכשיו כל הילדים מגיעים, כולל גרושתי עם החבר שלה. מאז הגירושים כולנו מרוצים. אם יש לי חברה או בת קטנה גרושתי מתייחסת אליהן מאוד יפה. את הרכוש רואי החשבון שלי ושל אבא של אשתי חילקו חצי־חצי, אבל אני ממשיך לנהל את הנכסים של אשתי. בסוף זה יגיע לאותם ילדים. אנחנו מתייחסים לזה כאל חבילה אחת, הכל ב'קבוצת מהודר', לא משנה מה של מי. ובמקום להשתתף בהוצאות על ניהול הנכסים אשתי שולחת לי בכל שנה כבש אפוי שלמדה מאמא שלי. נכון שבשפע קל להתגרש, אבל יש משפחות שמסוכסכות גם על חלוקה של מאות המיליונים. בעיניי אין דבר נורא יותר מלהגיע לבית משפט עם אח או עם ההורים, אצלנו זה לא בא בחשבון".

­ השראה ­

20. מה פשר החפצים והצעצועים שתלויים מהתקרה שלך, שם בפינה?

"אלה יצירות של אמן צרפתי מהעיירה אֶז (Eze) בדרום צרפת. הוא בונה דגמים לפי שרטוטים של לאונרדו דה וינצ'י. דה וינצ'י המציא דברים הרבה טרם זמנם. הוא תכנן הליקופטר, ספינות אוויר, מצנח, כדור פורח, והמון כלי נשק. הדגמים יפים ובעבודת יד עדינה, וזה נראה לי מתאים. משולחן העבודה שלי כמעט רק אני רואה את זה, זה נוף אישי שמרחיב את הדעת ושמאחוריו עומד הממציא הכי גדול בעולם".

­ זִקנה ­

21. איך מתמודדים עם חציית גיל 70 והמחשבות קדימה?

"יש איקס זמן לחיות, אבל יש הבדל בין זמן אובייקטיבי לסובייקטיבי. כשיש לי הרבה עבודה השבוע נגמר לפני שהוא מתחיל. אבל כשאתה נוסע לאירופה לשלושה ימים הזמן פתאום זז לאט. להכריח את עצמך להוריד קצב, לעבוד לא בלחץ, זה מאריך את הזמן הסובייקטיבי שלך. זאת השיטה שפיתחתי להארכת החיים".

למעלה: וסתי לחץ להשקיה שמהודר פיתח לאורך השנים. למטה: שניים מהווסתים הראשונים שלו, מ־1971 (מימין) ומ־1973. "מכון התקנים פנו אליי מיד כשהשתחררתי" צילום: תומי הרפז

"תמיד אפשר לגנוב יומיים־שלושה למנוחה. לפני 20 שנה חשבתי שאני חייב לעבוד 20 שעות ביממה כדי שהחברה לא תתמוטט. כשהחלטתי בגיל 50 לנסוע לקורס הרזיה בווינגייט נאלצתי להתייצב שם לריצה בכל יום בשתיים. והעולם לא התמוטט. רצתי על המסלולים המיוזעים שם, וזאת היתה חוויה מכוננת. בשנים הראשונות חייבים להשקיע בלי סוף, אבל כשהעסק הצליח גיליתי שאני יכול לרוץ בשני המסלולים, וגם ליהנות".

23. פנסיה?

"אין לי שום תוכנית כזאת. אני רוצה לעבוד עד גיל 119 כשאני במצב פיזי טוב, שיוכלו לכתוב עליי 'מת בטרם עת'. אני עדיין צובר רעיונות, בתחום ההשקיה ובתחומים אחרים".

24. חרדות כלכליות אין לך. ממה אתה כן מפחד?

"המוות ממש לא מפחיד אותי. אבל אם תהיה פגיעה באסתטיקה שלי, בהתנהגות האסתטית, בגלל מחלה, דברים כמו שליטה על כל מיני דברים, מבחינתי, עד כאן. אני נורא סובל במקום לא אסתטי. אם יקרה כזה דבר, מבחינתי לסיים את העניין זה בסדר גמור. ראיתי הרבה דברים, מיציתי, חלק מהאהבה של הילדים שלי אליי צריכה להיות ההבנה שבמצב כזה אני לא איהנה מהחיים. הבעיה היא שרוב האנשים מסיימים כך את חייהם. מבחינתי עדיף עשר שנים פחות אבל באיכות חיים יותר גבוהה. אני מקווה שאם יהיה דבר כזה, הם יתמכו ברצון שלי בבוא העת. הבעיה היא שלפי החוק בארץ קשה מאוד לעשות משהו".