ניתוח כלכליסט
גילה דוחף להפחית את כוחה של נובל, רוב הפקידים בעד פשרה
פקידי הממשלה חלוקים ביניהם באשר לפתרון הדרוש למונופול הגז, והממונה על הגבלים הוא הסמן השמאלי. גילה חותר לצמצם את האחזקות של נובל אנרג'י בלווייתן ותמר, אך גם הוא מכיר בצורך בחזית אחידה של הממשלה. השבוע יגיעו הפקידים להחלטה
08:0116.02.15
היום או מחר אמורים פקידי הממשלה הבכירים להגיע לסיכום סופי מול השותפות במאגרי הגז תמר ולווייתן. לחילופין, אם לא יגיעו לסיכום, ייווצר פיצוץ שיהיה תחילתו של תהליך משפטי ארוך.
קראו עוד בכלכליסט:
- המדינה מקדמת הסכמה מול דלק ונובל אנרג'י על קביעת מקסימום למחירי הגז
- ועדת קנדל עלולה לבטל החזקה של נובל ודלק בלווייתן אם יעבירו הציוד לקפריסין
- מנהל נובל אנרג'י בישראל לא יגיע לשימוע של רשות ההגבלים
קל זה לא יהיה. נובל אנרג'י האמריקאית למשל, שמחזיקה בכ־40% ממאגר לוויתן ומשמשת כקבלן הקידוח, כבר הודיעה בימים האחרונים לבכירים בוועדת קנדל שהיא מסרבת להסדר שבו שיווק הגז מהמאגר יתבצע בנפרד.
מבחינת המשק הישראלי מדובר ברגע שאפשר להגדיר כגורלי. ארבעה פקידים בכירים ־ יו״ר המועצה הלאומית לכלכלה, ראש אגף תקציבים, הממונה על ההגבלים העסקיים ומנכ״לית משרד האנרגיה ־ ישפיעו במו ידיהם על עתיד המשק הישראלי לעשרות שנים. על התעשייה הישראלית, על גובה תעריפי החשמל שכולנו משלמים ובעצם, על כל רמת החיים שלנו.
לפני שהפקידים מגישים את ההצעה, ״כלכליסט״ מנתח את מה שעל השולחן.
הבעיה הכללית
בשביל להבין את ההצעה הסופית שתונח, צריך להבין קודם כל מה הבעיה. הבעיה היא ששתי קבוצות גדולות ־ יצחק תשובה ונובל אנרג׳י ־ מחזיקות בשני מאגרי גז גדולים ־ תמר ולווייתן. יחד, הן מהוות מונופול גז טבעי בשוק הישראלי. ומונופול, מטבעו, מפקיע מחירים. את המחירים האלה משלמות חברת החשמל ויצרני חשמל הפרטיים, וישלמו מפעלי התעשייה שיתחברו לגז, ובסופו של דבר כולנו.
הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה היה כפסע מלתת לשתי השחקניות הגדולות האלה לעבוד יחד במקום להתחרות זו בזו, וברגע האחרון החליט לסגת בו ולהכריז על שימוע לפני פירוק מונופול הגז. בעקבות ההחלטה הזו הוחלט שהממשלה סוף סוף תעשה משהו בעניין, ותחליט מה צריכה להיות המדיניות הממשלתית בענף הגז ואיך צריכה להיראות התחרות. וכל זה בלוח זמנים צפוף מאוד (תיכף בחירות, השימוע כבר נגמר וצריך להחזיר לחברות תשובה).
מטרת הפקידים
מטרת הפקידים כפולה: להשיג תחרות גדולה ככל האפשר, ולוודא שהמחירים לא יהיו מונופוליסטיים. לכן, המטרה היא שילוב של השגת תחרות עם הורדת מחירים לרמת מחירים נורמטיבית, כאשר הסיכוי לכך לא לגמרי ברור. פרקטית, הפקידים הבכירים שואפים לתחרות בין שלושה שחקנים (ראש אגף תקציבים אמיר לוי אמר זאת במפורש בוועידת ״כלכליסט״).
הקשיים הגדולים להגיע למטרה הזו קשורים לשאלה איך הופכים מונופול (של שני שותפים עיקריים) לשלושה שחקנים. ואפילו אם זה יקרה, כיצד מוודאים שהתחרות ביניהם מספקת ולא נראית כמו התחרות בשוק הסלולר בימיה הרעים.
ואת כל זה צריך לעשות כשהפקידים עצמם לא מאוד מעוניינים לעשות את זה. זה לא שהם לגמרי לא רוצים, הם רק מפחדים מאוד מההשלכות והם שבויים בסבך של החלטות רעות מאוד שהממשלה קיבלה בחמש השנים האחרונות.
מנגד, הם גם לא רוצים להתכופף מול שותפות הגז יותר מדי.
ראשית, הם מבינים שהם יחטפו על הראש מקלחת קרה של ביקורת ציבורית. ושנית, הם מבינים שהחלטה רופסת אל מול שותפות הגז תאותת שהממשלה היא ריבון חלש בתחום הגז הטבעי, וייתכן מאוד שבעוד 15 שנה, אחרי שכל המשק יהיה מרושת בגז ומאוד מאוד תלוי בו, ייווצר כוח אדיר בידי שחקנים מעטים. המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, שנפגש אתמול עם אנשי המועצה הלאומית לכלכלה כדי לגבש לו"ז למסירת הצעת הממשלה, דוחף להבנה הזאת.
זירת המאבק
שני השחקנים שהפקידים מתמודדים איתם ־ יצחק תשובה ונובל אנרג׳י ־ הם בעלי אופי שונה, בעלי תפקיד שונה במאגרי הגז, בעלי אינטרסים שונים, ולכן הפקידים מתקשים להגיע להחלטה כוללת.
בתחילה חששו הפקידים שהקושי יהיה מול השחקנית האמריקנית, נובל אנרג׳י. לא רק בגלל השיקולים הגיאו־פוליטיים, אלא בעיקר משום שהחברה אותתה כי היא לא תהיה מוכנה להתפשר ולא תהיה מוכנה לחתום על הסכם שיהפוך אותה לעבריינית דה־פקטו על חוקי הגבלים עסקים.
הוסיפו על זה את העובדה שירידת מחירי הנפט בעולם בחודשים האחרונים הפעילה לחץ כבד מאוד על כל חברות האנרגיה, וגם על נובל אנרג׳י, כי נוצרה בעייה של תזרים מזומנים שוטף, ולרגע היה נדמה שהחברה תשמח להיתלות בתירוץ של ״הישראלים שוב שינו את הכללים באמצע״ בשביל להצדיק מול המשקיעים את ביטול ההשקעה בפיתוח מאגר לווייתן.
קידוח לווייתן עם זאת, כעת מסתמן כי ההגעה לפתרון מול נובל אנרג׳י עשויה דווקא להיות אפשרית. במקור, חלק מהפקידים חשבו כי הפתרון הרצוי יהיה לכפות על נובל אנרג׳י להקטין את אחזקותיה במאגר הגז תמר, ולהפוך אותה למעשה מאחת מבעלי המניות העיקריים למפעילה של מאגר הגז בלבד (יצחק תשובה הוא שותף פיננסי בעיקרו). ככל הידוע, בנובל אנרג׳י לא היו מוכנים לשמוע על הרעיון הזה בשום אופן. תחת זאת, כעת מסתמן כי הפתרון יהיה לקבל התחייבות של נובל אנרג׳י לכך שפעילותה במאגר תמר לא תהיה מול המשק בישראל.
יצחק תשובה הוא שחקן אחר לגמרי. כאמור, תשובה הוא משקיע פיננסי בעיקרו, ולכן עיקר הרווח שהוא מחפש הוא בשלב הראשון של המאגרים (מה שקרוי בעגה ״הרווח היזמי״). את הרווח הזה הוא כבר השיג במאגר תמר, שכבר פועל ומספק גז ללקוחות גדולים כמו חברת החשמל, ולכן הוא מחפש להשיג אותו עכשיו גם במאגר לווייתן. לכן, תשובה הודיע כבר בתחילת התהליך כי יהיה מוכן להקטין את אחזקותיו בתמר. אולם כעת מתברר כי הוא לא מוכן לעשות זאת ובמקביל לצאת ממאגרי הגז תנין וכריש.
זו הנקודה שבה הסיפור הזה הופך להיות מסובך עוד יותר. מלבד תמר ולווייתן, שותפות הגז מחזיקות גם בשני מאגרים נוספים ־ תנין וכריש ־ שעדיין לא פותחו. לעומת תמר ולווייתן מדובר בשנים מאגרים קטנים יחסית. אבל בפועל, מול המאגר הקודם של קבוצת תשובה, ים תטיס, המאגרים האלה גדולים יותר. בקיצור, יש פה פוטנציאל לרווח שתשובה לא מוותר עליו.
בשורה התחתונה, הנה פחות או יותר מה שהולך להיות מונח על השולחן: נובל אנרג׳י תוכל להישאר במבנה האחזקות שלה, אבל קבוצת תשובה תיאלץ לוותר על אחזקותיה בתמר ובתנין וכריש ולהישאר עם לווייתן. שחקן אחר ייכנס לתנין וכריש (הפקידים מקווים שזו תהיה קבוצת אדיסון האיטלקית, שהודיעה כבר על התעניינותה במאגרים שירדה לעת עתה). כך, תיאורטית, ייווצרו שלושה שחקנים. אדיסון, שמחזיקה ברישיונות נטע ורועי, ואמורה להתחרות בתשובה, הודיעה לפני ארבעה ימים שהיא מבקשת להחזיר את אחד משני הרישיונות לרשות המדינה תוך שינוי גבולות השני.
תהיה תקופת מעבר של חמש שנים ראשונות, מעין תקופת התארגנות עד שהתחרות תבשיל, שבמסגרתה יהיה פיקוח ממשלתי על מחירי הגז. המדינה תקבע מחיר גג לגז שיימכר ללקוחות (חברת חשמל, יצרני החשמל הפרטיים ומפעלי תעשייה שעובדים על גז). פיקוח המחירים בתקופת המעבר לא יחול על חוזי גז שכבר נחתמו. נקודות היציאה שבהן החוזים האלה אמורים להיפתח למו"מ על המחיר יידחו מ־2017 עד לאחר שהשחקנים הרלבנטיים ימכרו את האחזקות שלהם וייכנסו שחקנים חדשים, ואז התחרות תעשה את שלה.
ככל הידוע, הפיקוח על מחירי הגז יוצמד למחירי החשמל. כלומר, אם תעריף החשמל יעלה גם מחיר הגז יעלה, ולהיפך.
אז מה עכשיו?
ככל הידוע, הסמן השמאלי בקבוצה הזו הוא הממונה על ההגבלים העסקיים דיויד גילה שמעוניין בפתרון כמה שיותר רדיקלי, בין היתר בשביל לשמור על התהילה הציבורית לה זכה בעת קבלת ההחלטה על פירוק המונופול. מנגד, הפקידים האחרים מעוניינים בפתרון רך, יחסית, בשביל למנוע הליכה להתדיינות משפטית שבמהלכה מאגרי הגז הנוספים לא יפותחו, והתעשייה הישראלית (ולכן כולנו) תפסיד. עם זאת, יודגש, גם גילה מבין שצריך להציג חזית אחידה של הממשלה ולכן יתפשר.
לרשות הפקידים עמד צעד משלים בשביל להימנע מהמצב הזה: שהממשלה תשקיע כמה מאות מיליוני דולרים ותקים בעצמה צינור גז נוסף ממאגר הגז תמר, שיאפשר את הגדלת היקף הגז שאפשר להפיק מהמאגר לתעשייה הישראלית. הצעד הזה נפסל כבר בתחילת הדרך, ולא רק מנימוקים תקציביים.
מלבד זה, ברקע נמצאות הבחירות, והקושי של הפוליטיקאים לתת גיבוי להחלטה של הפקידים, לא משנה מה תהיה. הוסיפו לזה את הפנייה של ח״כית שלי יחימוביץ׳ ליועמ"ש, להורות שלא לקבל החלטות כאלה בתקופות בחירות, וקיבלתם סיר לחץ שעומד בפני פיצוץ.
אז נכון, לחלק גדול מהפקידים סמכויות עצמאיות לחלוטין במנותק מהפוליטיקאים ־ למשל, הממונה על ההגבלים העסקיים וראש רשות החשמל ־ אבל קשה לראות אותם פועלים בוואקום מוחלט.
