משולש שווה

המטרה שלו לא היתה לאפות את הפיצה הכי טובה בפילדלפיה, אלא פיצה פשוטה, זולה וגם טובה: הוא מכין לבד את הבצק והרוטב ומשתמש במוצרלה טרייה. משולש עולה דולר, מגש עולה 8 דולר, ויש שלוש תוספות בלבד - פפרוני, נקניק בקר ותוספת גבינה (בעוד 2 דולר למגש).

הערך המוסף החברתי לא היה רעיון שלו: "יום אחד נכנס לקוח, קנה לעצמו פיצה, ושאל אם הוא יוכל 'להעביר הלאה' משולש פיצה להומלס, כי יש לנו בעיר הרבה הומלסים. אהבתי את הרעיון אז לקחתי פתק it-post, ציירתי עליו סמיילי ותליתי על הקיר מאחורי הקופה כדי לסמל את הקנייה שלו. ואז נכנס מישהו שלא היה לו מספיק כסף, אמרתי לו שזה בסדר ונתתי לו משולש". אחר כך, הוא אומר, זה כבר פרח: מי שרצה לתרום משולש שילם עוד דולר והדביק פתק עבור זר רעב.

פיצרייה Rosa's בפילדלפיה. בדולר אחד אפשר לאכול פיצה טעימה, בעוד דולר אפשר להאכיל אדם רעב צילום: רויטרס

פתק על קיר הפיצרייה צילום: רויטרס

הקונספט של Pay it Forward אינו חדש: כבר שנים, בעסקים שונים בערים גדולות, יש לקוחות שקונים משהו לעצמם ועוד מנה שהם משאירים למי שירצה לבוא וליהנות מהפינוק, כוס קפה למשל. אלא שבדרך כלל אלה יוזמות מצומצמות. ב־Rosa's, שמישהו כינה "פיצרייה שיתופית", הרעיון של "להעביר הלאה" נהיה חלק מהזהות של המקום: קירות הפיצרייה עמוסים בפתקים בצהוב, ירוק, סגול, ורוד ותכלת זרחניים, נושאים ברכות ("בתיאבון!", "תיהנו"), משפטי עידוד והשראה ("מקווה שישנת היטב בלילה", "שאלוהים יברך אותך") וציורים - בעיקר של משולשי פיצה ושלל פרצופים מחייכים. שורות על שורות של פתקים נמתחות מהרצפה והדלפקים עד מעל גובהו של אדם ממוצע. בהתחלה מישהו הקפיד שהשורות יהיו מסודרות, אך העומס פרע אותן.

בין הפתקים תלויים מכתבי תודה. "שאלוהים יברך אתכם", נכתב באחד מהם, על צלחת קרטון. "בזכותכם אכלתי מהצלחת הזאת. זה הדבר היחיד שאכלתי כל היום. אני חייל לשעבר וחסר בית ונוהגים בי בגסות רוח כשאני מבקש עזרה. אלה שמתייחסים אליי בכבוד הם ברכה. תודה, רוב".

וורטמן. "אנשים רוצים לעזור ולא יודעים איך, וזו דרך פשוטה מאוד" צילום: רויטרס

ואמנם, האפשרות לעזור בקלות ובזול והפתקים שיוצרים כמעט קשר אישי פותחים את הלב והכיס של הלקוחות. הפיצרייה נהפכה בחודשים האחרונים לאחת הידועות בעיר ובארצות הברית כולה, ובתוך תשעה חודשים וורטמן חילק יותר מ־8,500 משולשי פיצה (סך הכל יותר מ־1,062 מגשים) להומלסים, ולאחרונה אלן דג'נרס תרמה לו עשרת אלפים דולר ושלחה את הצופים שלה לבקר במקום. אפשר לתרום פיצות גם באמצעות האתר של הפיצרייה (www.rosasfreshpizza.com), שבו גם אפשר לקנות טי שירט ב־14 דולר שתעניק להומלסים שבעה משולשים חינם, או סווטשירט ב־35 דולר - שכנגדו ייתן וורטמן סווטשירט נוסף, חינם, למישהו שזקוק לו. לתוך המיזע המחולק להומלסים תפור עלון המפרט את מקומות המחסה שבהם אפשר לישון ולאכול ומקומות שבהם ניתן לקבל שיעורי מחשבים בחינם, שאולי יאפשרו להומלסים למצוא דרך להשתלב חזרה בחברה. וורטמן מקווה שהרוח הזאת לא תיגמר רק בפיצה בפילדלפיה: בראיון שהעניק לאלן דג'נרס הציע שרשתות מזון מהיר גדולות, כמו צ'יפוטלה המגישה אוכל מקסיקני, יציעו מנות בסיסיות זולות שללקוחות יהיה קל להעביר הלאה בכל רחבי ארצות הברית.

הפיצרייה מבחוץ צילום: רויטרס

בתחילת הדרך אדם רעב שנכנס לחנות היה מוריד פוסט־איט מהקיר, מגיש אותו למייסון או לאחד העובדים ומקבל משולש פיצה. כעת, כשמלאי התרומות כל כך גדול, וורטמן מנהל אותו מהקופה, והפתקים מחממי הלב על הקיר הם רק סמל לחמלה יוצאת דופן. "אנשים רוצים לעזור ולא יודעים איך, וזו דרך פשוטה מאוד", הוא אומר. "כיף לתקשר עם כל כך הרבה אנשים שונים ולעזור לאלה שצריכים. זה הרבה יותר עבודה לעומת וול סטריט, אבל הרבה יותר כיף ובהחלט יותר מתגמל".

מבחינה פיננסית העסק יציב. וורטמן סיפר בעבר שב־2014 ההכנסות שלו הסתכמו ב־120 אלף דולר - לא רע לחנות שכונתית בת שנה שמרבה לתרום פיצות. אבל וורטמן מדגיש כי "כדי שנמשיך לעבוד אני צריך שאנשים ימשיכו לבוא ולקנות פיצה, מה שיבסס אותנו מבחינה כלכלית". סביר להניח שהפרסום שלו זכה בחודש האחרון רק יגדיל את מספר המבקרים, את התזרים וגם את התרומות.

ומה הלאה?

"הייתי רוצה להקים עוד מקומות עם המודל הזה, להכין הרבה פיצות ולעזור להרבה אנשים".