חקר ביצועים: השבוע של עודד שריג, אתי אלון והמצעים החברתיים

עוד שלב בקרב על המינוי

המפקחת על הביטוח סירבה לאשר את מינויו של פרופ' עודד שריג, קודמה בתפקיד, למנכ"ל חברת הביטוח אליהו, וקבעה לו צינון עד 2016. שלמה אליהו מצא פתרון, ומינה את שריג ליו"ר מגדל אחזקות. רשות ניירות ערך ביקשה הבהרות לגבי עבודתו של שריג במגדל. באה מגדל אחזקות והבהירה שהיא מתיישרת, מיוזמתה, עם תקופת הצינון ההיא. טוב, סוג של מתיישרת: "עד אוגוסט 2016 לא יהא שריג מעורב ולא יטפל בענייני הגופים המוסדיים בקבוצה, ובהם חברת הביטוח מגדל, מגדל מקפת קרנות פנסיה ומגדל קופות גמל, למעט כמתחייב מכהונתו בחברה על פי דין. המגבלה תיושם באופן פרטני לאחר בחינת הנסיבות בכל מקרה (...) ישנם נושאים שבהתאם לנוהל הדירקטוריון של החברה ומעת לעת, לפי הנסיבות, הצורך והמהותיות מצריכים דיון בחברה אף שהם קשורים לחברה־הבת". אז במה שריג לא יעסוק? ומה הוא כן יעשה בראשות חברה שהרוב המוחלט של אחזקותיה הוא אותם גופים מוסדיים? בתוך ה"הבהרה", שכל כולה גבבה משפטית־עסקית, מסתתרת תשובה ברורה: שריג יעשה מה שהוא רוצה.

גולן פרידנפלד

שריג. הבדיחה כבר לא מצחיקה צילום: עמית שעל

השינוי יצא לדרך

כמה משמח לגלות שגלגלי השינוי התודעתי בכל הנוגע לפנסיה כבר מתגלגלים, ויהיה קשה לעצור אותם. אחרי כמה שנים של חפירות של "כלכליסט" בנושא, שני מועמדים לתפקיד שר האוצר, משה כחלון ומנואל טרכטנברג, הבטיחו השבוע שהמדינה תיקח אחריות על הפנסיה שלנו. שניהם מתכננים להקים מסלולי חיסכון בדמי ניהול אפסיים לחוסכים עם שכר נמוך מתוך הבנה שהשוק לא טורח להתחרות על הצרכנים האלה. כחלון אפילו הבטיח להילחם בסוכני הביטוח ולתת השלמת פנסיה לחוסכים החלשים. גם אם התוכניות האלה מציעות רק מענה חלקי למשבר הפנסיה, וגם אם אף אחד מהשניים לא ימונה לשר, למשרד האוצר עצמו לא תהיה ברירה אלא למצוא דרך להגן על החוסכים האלה. אחרי 20 שנה שבהן המדינה נסוגה מאחריות, זו תהיה תפנית מרעננת.

שאול אמסטרדמסקי

מימין: מנואל טרכטנברג ומשה כחלון. המצעים החברתיים יוצאים לאור צילום: עמית שעל

הקרב על האקלים עובר בכיס האזרחים

קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל תיפגש בשבוע הבא עם נשיא ארצות הברית ברק אובמה כדי לדון עמו במשבר הרוסי, במשבר היווני וגם במשבר האקלים. בחודש שעבר, בדאבוס, אל גור הציג תוכנית חסרת תקדים לטיפול באקלים, ואובמה עצמו הקדיש לנושא סעיף בהצעת התקציב ל־2016. בינתיים, בצרפת, הממשלה הצליחה להקפיץ ב־50% את השימוש באופניים בתוך חצי שנה בלבד, באמצעות תשלום קטן לתושבים שדיוושו לעבודה (25 יורו סנט לקילומטר). בבלגיה הגדילו את השימוש באופניים בעזרת הנחה במסים לרוכבים. קריאת הכיוון ברורה: במקום לשפוך הון עתק על ועידות פסגה ותוכניות גרנדיוזיות נגד ההתחממות, עדיף להפנות את המשאבים לכיסו הקטן של האזרח. הוא כבר יעשה את העבודה בעצמו.

תמר טוניק

Tנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה צילום: איי אף פי

גם הגלקסי יתעקם

זה התחיל בשנה שעברה, כש־LG וסמסונג הוציאו סמארטפונים עם גוף מעוקל שקראו תיגר על המכשיר המסורתי. זה המשיך השנה בתערוכת CES, כשדגם ההמשך של LG משך חלק גדול מתשומת הלב של המבקרים (וזכה לשבחים גם מכותב שורות אלה). אבל עד כה זו עדיין היתה תופעת נישה. כעת היא מתחילה להגיע גם למיינסטרים: לפי הדיווחים השבוע גם הדגם הבא של סמסונג, גלקסי S6, יהיה מעוקל. זה לא עניין של עיצוב או טרנדיות: מכשירים כאלה הם פשוט הרבה יותר נוחים. יכול להיות שאחרי שנים שבהן החברות פיתחו עוד ועוד מכשירים בגדלים שלא מתאימים לכף היד האנושית ובצורות שמכריחות את המשתמשים לפתח אחיזות משונות וכאבי פרקים, סוף סוף מתחילים להתאים את המכשיר לאדם ולא את האדם למכשיר.

דור צח

טלפון מעוקל. זמן להנדסת אנוש

קפטן הפועל עובר למכבי

בבוקר שאחרי עוד הפסד בדרבי אוהדי הפועל תל אביב קמו וגילו שהקפטן שלהם עובר למכבי. אי אפשר להאשים את גילי ורמוט. הקריירה של כדורגלנים קצרה, ועוד מעט הוא יהיה בן 30. הוא כבר עמד לעזוב בעבר, כולל בקיץ, אבל נשאר והסביר למה הוא דבק בקבוצה שבה הוא משחק עשר שנים ברציפות (למעט עונה אחת בבלגיה): "לא אתכחש לכך שעברו בי ספקות בעיקר לגבי עתידו של המועדון. אבל מה לעשות, הלכתי עם הרגש והלב והחלטתי להישאר במועדון בתקווה להיות חלק מעתיד ודרך טובים יותר". העתיד הזה לא הגיע, ולא נראה שיגיע בקרוב. ורמוט אינו הראשון לעזוב, וכנראה גם לא יהיה האחרון. הפועל, על 40 מיליון שקל חובותיה והניהול הכושל המתמשך, יכולה להאשים רק את עצמה. עד שלא יתחילו לעבוד שם כמו שצריך (כן, כמו מכבי) הם לא יצליחו להבטיח את העתיד הקצר של שחקנים לקראת סוף הקריירה, ובטח שלא את העתיד הארוך של כוכבים שצריך לגדל. וככה נראה כרגע העתיד של כל המועדון.

אוריאל דסקל

ורמוט. לנער את המועדון צילום: גיל נחושתן

העונש לא קוצר

פסק דינו של השופט דוד רוזן, שמתח ביקורת חריפה על אהוד אולמרט בתיק הולילנד, סימן קו פרשת מים ביחס לשחיתות - למערכת המשפט נגמרה הסבלנות לפלפולים דקדקניים, והמסר היה ברור: מושחתים נמאסתם, לכו לכלא. השבוע ראינו את הצד האפל של חוסר הסבלנות הזה, את האופן שבו המלחמה המוצדקת בשחיתות דורסת מידות טובות אחרות. כשבית המשפט המחוזי בלוד סירב לקצר את עונשה של אתי אלון לאחר 12 שנים, בבחינת ייקוב הדין את ההר ואת מלוא תקופת המאסר, הוא בעט אל מחוץ לאולם המשפט שיקולים אנושיים בסיסיים של חמלה, שיקום וגמול על חרטה והתנהגות טובה. חשוב לשלוח פושעים לכלא, אבל לא צריך לכבות להם את האור בקצה המנהרה.

משה גורלי

אלון. מחיר הרוח החדשה צילום: יריב כץ

עדות בפרשת פסגות

"אני מחכה ליום הזה חמש שנים", אמר השבוע דוד אדרי, הנאשם המרכזי בהרצת ניירות ערך בפסגות, כשעלה סוף סוף לדוכן העדים. הוא בהחלט הגיע מוכן, והסביר באריכות מה עשה, איך עשה - ולמה הכל חוקי. גם אם יתברר שהכל חוקי, העדות של אדרי מכוננת. "כשאני אומר 'הרמתי', הכוונה קניתי והמחיר עלה. כשאני אומר 'ריסקתי, פירקתי, מוטטתי, השמדתי' זה שמכרתי והמחיר ירד. 'תפרק לי' זה יותר לאט, 'תמוטט לי' - יותר אגרסיבי. כשאמרתי 'הרגתי' 'רצחתי' זה התרברבות", היא רק דוגמה אחת שאדרי סיפק לאופן שבו חיים, חושבים, מדברים וסוחרים האנשים שמנהלים את הכסף שלנו. שיכרון הכוח אדיר: מספרים עוברים על המסכים מצד לצד, אפשר לרומם נייר, אפשר להפיל אותו. הפנסיה שלנו אחראית לפרצי הדופמין של האנשים האלה, והם מכורים. העתיד שלנו הוא הסם שלהם. זה מפחיד.

אתי אפללו

אדרי. הצצה מבהילה צילום: עמית שעל

התקדמות במו"מ האינסופי

ממש עוד מעט, רק עוד קצת סבלנות, הבטיחו השבוע בביטוח הלאומי. תכף נפתור את האבסורד שמונע מ־40 אלף נכי תאונות עבודה כסף שמגיע להם כבר - שימו לב - 14 שנה. כבר ב־2001 נכנסה לתוקף תקנה 17, שנועדה לאפשר לנכים הללו הגדלת קצבה שיכולה להגיע לאלפי שקלים בחודש, אבל עובדי הביטוח הלאומי והנהלת המוסד לא מצליחים להסכים מאז על יישום התקנה. הוועד טען שכדי ליישם אותה צריך להגדיל את מצבת כוח האדם, ההנהלה לא הסכימה לעשות זאת, שנה חלפה, ועוד אחת, ועוד. אולי ממש בקרוב ייחתם הסכם, ואולי המשא ומתן שוב יתפוצץ. בכל מקרה, קורות תקנה 17 מדגימות בצורה הקיצונית ביותר את השיתוק הנכפה על המגזר הציבורי כשהוא נתון בצבת של מחסור בתקציב וועדי עובדים. את המחיר תמיד משלמים האזרחים, ולרוב החלשים ביותר.

מיקי פלד

הביטוח הלאומי. שיתוק מקומם צילום: גדי קבלו