במדדים הרשמיים אי־השוויון קטן, בפועל הפערים גדלים

מדד ג'יני, שמודד את אי השיוויון בהכנסות, לפי הכנסת נטו ממוצעת לנפש, הפך בתקופה האחרונה לגאוותם של פוליטיקאים ושרים, משום שהוא מראה שאי השיוויון במדינה ירד בכ־5% בשבע השנים האחרונות. אבל אם מפנים את המבט למדד המחירים לצרכן ולהתייקרותו של סל הקניות הממוצע של כל אחת מהשכבות הכלכליות, מגלים שעבור יותר ממחצית הציבור בישראל (ששת העשירונים התחתונים) סל הקניות הממוצע התייקר בשיעור גבוה יותר מהמדד כולו בשנים 2007–2014; כך מגלה בדיקה של המכון לרפורמות מבניות. בשנים אלה עלה מדד המחירים לצרכן הממוצע בישראל ב־20.9% בממוצע. עלות סל הקניות הממוצע של משפחה מהעשירון התחתון עלתה ב־24.1%, ואילו עלות סל הקניות הממוצע של משפחה מהעשירון העליון עלתה רק ב־19.6%.

ההשוואה מעלה כי ככל שהמשפחה משתייכת לעשירון גבוה יותר כך גם האינפלציה על סל הההוצאות שלה נמוכה יותר. הסיבה לכך היא שמשפחה שנמצאת בעשירון נמוך מוציאה חלק גדול יותר מהכנסתה החודשית על דיור ומזון, שהתייקרו מאוד בשנים האחרונות. לדוגמה, משפחה בעשירון התחתון מוציאה על שכר דירה ותחזוקתה כמעט 30% מהכנסתה החודשית, לעומת 22.5% אצל משפחה ממוצעת בעשירון העליון. במזון הפערים גדולים אף יותר: 22% במשפחה ענייה לעומת 13.3% במשפחה עשירה. מדד מחירי הדיור עלה בשמונה השנים האחרונות ב־46.2%, ומדד מחירי המזון עלה ב־25.7%. העליות האלה משפיעות על משפחות עניות יותר מעל משפחות עשירות.

משפחות עניות יכולה להתנחם בעובדה שמחיריהם של שירותי תקשורת כמו סלולר, טלפון נייח ואינטרנט ירדו בשמונה השנים האחרונות ב־4.6%, אם כי תחום זה מהווה רק כ־4% מההוצאות של משפחה בעשירון התחתון.

לדברי אלי גרנשקרוין, מנהל המכון לרפורמות מבניות, "על רקע השיח הציבורי והפוליטי הגובר, שעוסק בצורך להפחית את יוקר המחיה בכלל ואת מחירי המזון והדיור בפרט, כמו גם בהצעות כלכליות שונות שעולות לאחרונה מפי גורמים פוליטיים, הממצאים מדגישים את דחיפות הצורך בהפחתת יוקר המחיה של האוכלוסיות החלשות בישראל באמצעות טיפול במחירי המזון והדיור, רגע לפני שאי־השוויון בישראל יגיע לממדים חסרי תקדים".