אפריקה ישראל

קיבוץ קטורה בערבה התחדש השבוע בכפר אפריקאי קטן - שלוש בקתות ליתר דיוק, שממחישות מה המשמעות של חיים מנותקים מהרשת, ללא חשמל, מים ותשתיות אחרות. הכפר החדש הזה לא אמור לייצר אמפתיה למצבם של 2.5 מיליארד בני האדם שחיים באפריקה בתנאים כאלה, אלא לספק שדה ניסויים לטכנולוגיות ולמוצרים שאפשר למכור לאפריקאים.

האחראית להקמת הכפר היא חברת אילת־אילות לאנרגיה מתחדשת. עד כה עיקר הפעילות שלה היתה בפיתוח שוק האנרגיה הסולארית - ממצב שבו שוק כזה לא קיים בערבה, הצליחו להגיע היום למצב שבו מותקנים באילת וביישובי הערבה קולטים סולאריים שמספקים 64 מגה־ואט, 40% מצריכת החשמל באזור בשעות היום. "בעוד שנה יחברו עוד שדה גדול בקטורה ואז נגיע ל־60%, ובשנת 2018 כשיהיה עוד שדה גדול בתמנע נגיע ל־90%–100% מצריכת האנרגיה של האזור בשעות היום", אומרת בגאווה מנכ"לית החברה דורית בנט (אין קרבה משפחתית לשר הכלכלה).

החברה מוגדרת כחל"צ — חברה למען הציבור. יש לה 16 בעלים ובהם הקיבוצים, עיריית אילת, קק"ל וכדומה. עד כה הצליחה בנט להביא לערבה 70 מקומות עבודה חדשים. בסטנדרטים של הערבה, שבה מתגוררות כ־1,000 משפחות, זה יפה. אבל כשמביאים בחשבון את אילת שבה מתגוררות 50 אלף משפחות — לחברה עוד דרך ארוכה כדי לבצע מהפך בכלכלה המקומית.

הבקתות הראשונות. מפתחים פתרונות חדשניים צילום: דרור צחורי

עכשיו רוצים בחברה למשוך סטארטאפיסטים צעירים לשוק האנרגיות המתחדשות וטכנולוגיות האוף־גריד בדרום. בינתיים פועלים שמונה סטארט־אפים באזור, וגם בנט מודה כי "היזמים עצמם בדרך כלל נשארים במרכז, העובדים שלהם כאן". כדי לשנות את התמונה החברה ממשיכה לבצע השקעות בתשתית, ומנסה להגדיל את התקציבים באמצעות עירוב של כמה שיותר גורמים ממשלתיים בתקצוב החברות. כך, הכפר האפריקאי ייחנך על ידי סילבן שלום, שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים והשר לפיתוח הנגב והגליל, בכנס אילת־אילות הבינלאומי לאנרגיה מתחדשת שיתקיים בשבוע הבא. לצד הפרויקט יחנוך שר האנרגיה את פתיחת שלב א' של מרכז מעבדות ומחקר לפיתוח טכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת. הקומפלקס בקיבוץ יטבתה יכיל עשר מעבדות, משרדים וסדנאות עבודה למו"פ ומחקר משותף של חברות סטארט־אפ שיפעלו בערבה. המרכז הזה נבנה בהשקעה של כ־12 מיליון שקל, וההשקעה בכפר עצמו עמדה על כ־300 אלף שקל.

שימוש יומיומי בטכנולוגיות

מי שיגורו בכפר האפריקאי החדש יהיו סטודנטים. "בנינו את הכפר בתוך קמפוס של מכון ערבה ללימודי סביבה. תמיד יהיו 2–3 סטודנטים שיגורו בבקתות האלה, והם יבדקו שימוש יומיומי בטכנולוגיות. לכן עשינו את זה בקמפוס חי ולא במקום מנותק. זה הופך לאתר הדרכות של תלמידים, זה יחיה. אני בשאיפה לעשות שם סמינרים כמו עיצוב מוצר בבצלאל. שיבואו, יהיו בכפר הזה, יעבדו וייצרו ויחשבו. יש לנו שלוש בקתות ונוסיף שתיים בשנה הבאה. אנחנו רוצים לייצר מתחם גדול, אבל זה יהיה בשלבים. השתמשנו בטכנולוגיות שונות של בנייה מאתיופיה ומקניה — ובנינו גם כיתת לימוד — כדי לבדוק טכנולוגיות למרפאות ובתי ספר, למשל מקררים סולאריים לתרופות", אמרה בנט.

הטכנולוגיות שנבדקות היום באתר מגוונות. אפשר למצוא שם את המוצר של חברת HomeBioGas, שפיתחה מערכת שטוחנת אשפה ביתית אורגנית לתוך מכל שבו היא תוססת ומייצרת גז. באמצעות הגז הזה ניתן להפעיל כיריים לבישול למשך שלוש שעות או לחמם מים. סטארט־אפ אחר בשם Ulysses Solutions התקין בכפר מערכת לניטור אנרגיה. המערכת מסוגלת לטפל בכמה מקורות שונים של אנרגיה ומגוון של צרכנים שונים, ובכך לייעל את צריכת אנרגיה בכפר. התקנה אחרת בכפר שייכת לחברת Karnaf, שפיתחה חבקים מיוחדים לפאנלים סולאריים כדי למנוע את גניבתם. חברות נוספות שינסו את הטכנולוגיה שלהן בכפר הן Power Practical, שפיתחה חגורה לסירי בישול שהופכת את החום מהסיר לחשמל להטענת מכשירי סלולר, ו־Kaliasa שמייצרת גנרטור בגודל של מזוודה הנטען באנרגיה מהשמש.

הטכנולוגיות האלה רלבנטיות לא רק משום שהן מספקות פתרון לכפרים שאינם מחוברים לתשתיות, אלא גם משום שהן מספקות פתרונות לבעיות אחרות. פתרון ייצור גז בישול באמצעות פסולת לא רק מספק פתרון לבעיית חיבור לגז, אלא גם מייתר את הצורך בבישול על מדורה. בישול על מדורה מסוכן בריאותית בגלל העשן והפיח שהוא מייצר עבור תושבי אותו משק בית.

האפריקאים ישלמו דולר ליום

אבל השאלה הקריטית באמת לגבי הטכנולוגיות הללו היא מי ישלם את החשבון. הפיתוח הוא תהליך יקר, ומישהו צריך לצרוך את המוצרים האלה כדי שיהיה משתלם לפתח אותם: אפשר להיעזר בארגונים גדולים, מדינות או עמותות שיממנו את התקנת התשתיות האלה עבור כפרים מנותקי רשת באפריקה. לדברי בנט, "העולם משקיע שם הרבה כסף מסיבה צינית — כי הם רוצים שכמה שפחות יהגרו למערב. יש הרבה כספים למטרות כאלה בבנק העולמי ובאיחוד האירופי, הסינים מתעניינים בזה כי הם בדרך לכבוש את אפריקה מבחינה כלכלית".

הפתרון השני הוא תושבי הכפרים באפריקה בעצמם. הם לא יכולים לשלם סכום גדול על מערכת שלמה, אבל יכולים לשלם בשיטת ה"דולר ליום", שהופכת פופולרית יותר ויותר בעולם השלישי. "הרבה פעמים הלקוח הסופי לא קונה מוצר אלא שירות. כמו שאתה לא קנית תחנת כוח פחמית באשקלון, אבל קנית חשמל", מסבירה בנט. "המשמעות באפריקה היא עבודה עם ארנקים דיגיטליים באמצעות הסלולר. אתה מייצר מודל עם חברה שמשקיעה השקעה ראשונית ומקבלת מכל לקוח דולר ליום. זה כלכלי".

מודל עסקי שלישי הוא שיווק של הפתרונות האלה לאו דווקא לאפריקה, אלא לאזורים אחרים ללא תשתיות, או במילים אחרות — משק בשעת חירום. "כשיש שטפונות בהאיטי, רעידת אדמה ביפן — מיד יש פליטים ואין חשמל ואין מים", אומרת בנט. "אנחנו רוצים לראות אם נוכל למכור לשוק של שעת חירום בעולם מערכת מיני־גריד עצמאית".